היום (ה’) קיים בית המשפט הגבוה לצדק דיון בעתירה של קבוצת מורי נהיגה באופנועים כנגד המפקח על הביטוח ותאגיד ה’פול’ בנוגע להעלאת תעריפי ביטוח החובה שהם משלמים. זאת לאחר שהממונה על הביטוח עשה לטענתם מספר “תרגילים מלוכלכים”, ובין השאר גרר אותם מבית הדין לעניינים מנהליים לבג”צ.

בסיכום הדיון, לאחר התגובה הכמעט אוטומטית של בג”צ בעתירות דומות כנגד המדינה – שהיא דחייה שלהן על הסף – השתכנעו השופטים והחליטו להורות למדינה לבחון מחדש את תהליך קבלת ההחלטה שהביאה להעלאת התעריפים. בנוסף, בית המשפט דרש מן המדינה לבחון אפשרויות נוספות לביטוח האוכלוסיה הספציפית הזאת, וכן מתח ביקורת על כך שהמפקח על הביטוח לא הציג בפניו את  מסד נתוני הביטוח הרלבנטי למורי הנהיגה על דו גלגלי.

בעתירתם טוענים מורי הנהיגה שבשנת 2017, ללא התראה מוקדמת ובאופן שרירותי, החליטו אנשי רשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון (שנקראו קודם, ועדיין נקראים כך בציבור – “המפקח על הביטוח”) – לייקר באופן משמעותי את תעריפי ביטוח החובה. לטענתם, לא רק שלהתייקרות הזאת לא הייתה כל הצדקה אקטוארית – כלומר שהיא לא נובעת מגידול במספר התאונות שבהן מעורבים אופנועים ללימוד נהיגה – היא גם ייקרה את עלות לימוד הנהיגה ואף גרמה לכך שהעיסוק בלימוד נהיגה באופנועים הפך לבלתי כדאי כלכלית מבחינת חלק מן המורים.

חשוב להדגיש, כבר בתחילת הדברים, ש”המפקח על הביטוח”, כשמו כן הוא, ממונה מטעם הממשלה לפקח על חברות הביטוח לטובת הציבור ולא להיפך, כלומר שהוא אמור לייצג את האינטרס הציבורי ולא את רווחי הבעלים של חברות הביטוח. מאחר ו”ביטוח החובה” הוא לא באמת ביטוח אלא – כשמו כן הוא – מס חובה, הרי שהמפקח הוא זה שקובע, בפועל, את תקרת תעריפי הביטוח שממנה יכולות החברות הפרטיות להעניק הנחות.

מנגנון זה מבוצע באמצעות תאגיד ה’פול’, שהוא חברה פרטית, בבעלות חברות הביטוח, אשר הוקמה כדי לבטח את כל מי שהחברות המסחריות לא מרוויחות עליו מספיק, ולכן לא מוכנות לבטח אותו.

לא מיותר להזכיר, באותה נשימה, שהמפקח קיבל הנחיה משר האוצר דאז, משה כחלון (שהוא השר הממונה), לפעול להוזלת תעריפי ביטוח החובה וזאת משני טעמים. ראשית, באוצר הבינו שאנשי הממונה התרשלו בשנים קודמות בתפקידם ולא הפחיתו את גובה תעריפי הביטוח של כלל נהגי ישראל לאורך השנים כפי שהתבקש לנוכח ירידה במספר התאונות והתביעות. בנוסף, היה לכך גם שיקול פוליטי לגיטימי: אנשי מפלגת ‘כולנו’ (ז”ל) התחייבו בפני הבוחרים להוזיל את יוקר המחייה בישראל, ובין השאר יזמו קמפיין שסיפר על “רפורמה בתעריפי ביטוח החובה” שתגרור הפחתת תעריפים.

מורי הנהיגה, אשר מיוצגים בידי עורכי הדין צביקה זאבי פרקש, שי דקס ואורן סלמון,  טוענים בעתירתם שנחרדו לגלות בבוקר לא בהיר אחד של שנת 2017 (כל מורה במועד החידוש של הפוליסות שלו) שתעריפי הביטוח שנדרשים מהם יוקרו בעשרות אחוזים. למשל – כלי בנפח 250 סמ”ק נדרש לפרמיה בסך 9,132 ש”ח במקום 7,072 ש”ח קודם לכן. בדיקת הנושא העלתה שהמפקח על הביטוח הורה ל’פול’ בנובמבר 2016 לייקר את תעריפי הפרמיה ב-45% (!), וזאת על-ידי הוספת סעיף “כל נהג”, שנוסף לסעיף “מורה נהיגה” שכבר כלול בפרמיה של המורים.

לו היה מדובר באופנוע אחד, ניחא. אלא שבשונה מלימוד נהיגה במכונית – לימוד לרישיון לאופנוע מבוצע בקבוצות, ולכן כל עסק ללימוד נהיגה מחזיק במספר לא מועט של כלים בנפחי מנוע שונים, ולימוד רכיבה מבוצע בקבוצות. זאת ועוד: רבים ממורי הנהיגה באופנועים מלמדים גם במכוניות ומחזיקים מכונית ללימוד נהיגה, ושם הם לא נדרשים לשלם את המקדם הנוסף של “כל נהג” אלא רק את מקדם “לימוד נהיגה”.

בישראל, כך לטענת המורים, פעילים כיום בסך הכל כ-65 מורים שמלמדים רכיבה על אופנועים (לעומת כ-4,000 מורי נהיגה פעילים ללימוד במכוניות וכלי רכב אחרים), ואלה מחזיקים יחד בכ-300 קטנועים ואופנועים בנפחי מנוע שונים. עלות פרמיות הביטוח, לטענתם, מאלצת אותם לגבות, בממוצע, כ-150 שקלים לשיעור נהיגה באופנוע לעומת בין 120-140 ₪ לשיעור נהיגה במכונית. זאת למרות שהציבור שמבקש להוציא רישיון לקטנוע נחשב ל”מוחלש כלכלית”, ואילו עלות הרכישה והאחזקה של אופנוע נמוכה משמעותית מזו של מכונית נוסעים.

מכל מקום, כאשר כל ניסיונות ההידברות בין מורי הנהיגה עם המפקח על הביטוח עלו בתוהו הם נאלצו להגיש – לפני יותר משנתיים – עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים. בשלב זה שיחקו אנשי המפקח על הביטוח “משחק מלוכלך” והשתהו בהגשת תגובה, וזאת למרות הוראות חוזרות ונשנות של בית המשפט. לבסוף, כאשר ניאותו להשיב, הם טענו שלבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בעתירה, ושמורי הנהיגה צריכים לפנות לבג”צ.

אלא שאנשי המפקח על הביטוח לא הסתפקו בתרגיל המלוכלך הזה. כפי שעולה אף מתגובתם שלהם לבג”צ, במקום להשיב לעתירה לבג”צ את אותה תשובה שהם השיבו בסופו של דבר, הם הגישו לא פחות מחמש (5) בקשות לדחיית מועדי התגובה שלהם. כפי שיוסבר בהמשך – זה לא התרגיל היחיד שביצעו מי שאמורים לפעול למען הציבור ולא נגדו. תוצאת המשחק הזה היא שבג”צ נפנה רק היום לדון בעתירה, וזאת כמעט שלוש שנים וחצי לאחר שהמפקח העלה את תעריפי הביטוח, לרווחת ה’פול’.

לעצם העניין, אפשר היה להבין (גם אם לא לקבל) ייקור תעריפים של מס אשר בוצע לאחר חישוב הסיכון הביטוחי אשר מבוסס, למשל, על ריבוי תביעות ביטוח. אלא שלטענת המורים, לא רק שבשנים האחרונות לא היה גידול במספר התאונות (והם מחזקים את טענתם באמצעות נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) – המפקח על הביטוח גם לא הציג בפניהם נתונים כאלה למרות שנתבקש לעשות זאת מספר פעמים. חמור מכך: מתשובת המפקח עולה שגם לפני שקיבלו החלטה להעלות את התעריפים לא היו בידיהם נתונים כאלה, כלומר שלפחות לכאורה ההחלטה התקבלה באופן שרירותי ולא מסיבות כלכליות לגיטימיות.

מרצע זה “יוצא מן השק” כאשר מעיינים בתגובת המפקח על הביטוח לבג”צ, בתיאור השתלשלות הדברים שהובילו להחלטתו להעלאת התעריפים. לפי התגובה, מי שהחל להניע את כדור השלג היה מנכ”ל ה”פול” אשר פנה למפקח בבקשה לעדכן  את תעריפי ביטוח החובה של אופנועים שמשמשים ללימוד נהיגה בטענה שהם שונים מן התעריפים שמוצגים במחשבון של הרשות באינטרנט. מדהים ככל שזה יישמע – מנכ”ל הפול הסביר לאנשי המפקח מהיכן נובעת הטעות שלהם (אי יישום נוהל שמאפשר להוסיף את מקדם “כל נהג” לתחשיב הפרמיה), אבל טען גם ש”לעמדת הפול אין צורך לגבות תוספת בגין מכפלת “כל נהג” כיוון שלימוד נהיגה מיועד לכל נהג…”

 אנשי המפקח – כך עולה מתגובתם שלהם – לא טרחו יותר מידי לבחון את הנתונים, ובתוך חודש בלבד הורו ל”פול” ליישם את סעיף “כל נהג” אשר לא יושם במשך כעשור ועד לאותו יום, ולהעלות את התעריפים בכ-45%. רק 7 חודשים לאחר פניית מנכ”ל הפול, באוגוסט 2017, ביקשו אנשי המפקח לקבל לידיהם דו”ח אקטוארי אודות עלות הסיכון של אופנועי לימוד נהיגה.

תגובת הפול

“התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה”, אותה חברה פרטית שכולנו מכירים בשם “הפול”, טוענת בפתח תגובתה שהעתירה לא צריכה להיות מופנית אליה אלא רק אל המפקח על הביטוח, שהרי הרשות הממשלתית הזאת היא שקובעת את תעריפי ביטוח החובה.

אבל אם מתאמצים לקרוא בין השורות של תגובת ה”פול”, קשה שלא להבחין כיצד משמשת הרשות הממשלתית, כלומר המפקח, לא יותר מאשר מריונטה בידי החברות המסחריות. רושם זה מתקבל היות שמצד אחד החברות מסתתרות מאחורי הפורמליסטיקה (“הממונה מפעילה את סמכותה מכח תקנה 5” וגו’), ומצד שני פורשת את התשתית “המקצועית” לקבלת ההחלטות של המפקח.

את אחד האבסורדים המובהקים בתגובת ה”פול” לבג”צ אפר להכתיר ב”פוסל – במומו פוסל”. באי כוחה של הפול טוענים שהעותרים, מורי הנהיגה, לא תמכו את עתירתם בנתונים עובדתיים, וזאת בשעה שהם – ורק הם – מחזיקים בנתוני התביעות וומסרבים בכל תוקף לפרסם אותם,בטענה שהם חברה פרטית מסחרית. כך נוצר “לופ” בלתי אפשרי שאף אחד לא יכול לתקוף את חברות הביטוח שזוכות – בחסות הממשלה – למעמד של חתול ששומר על השמנת.

תגובת הממשלה

לאחר שטרטרו את העותרים, כפי שתואר קודם, הואילו אנשי המפקח על הביטוח להשיב לעתירה, ובין השאר תמכו את החלטתם המקורית בדוח האקטוארי שמוכיח, לטענתם, שעלות הסיכון שיוצרים אופנועי לימוד נהיגה גבוהה מתעריפי הביטוח שנדרשים.

מה שמוצנע בתוך התשובה הזאת, אבל ברור לעין כל מי שמקלף טיפה את המעטפת, זאת האפליה המובהקת בין תעריפי הביטוח של אופנועי לימוד הנהיגה לבין כלל התעריפים שנהוגים בביטוח דו-גלגלי. לטענת המדינה (שאיתה צריך להתמודד במסגרת כתבה אחרת) “כל נהגי ישראל מסבסדים את ביטוח החובה של האופנוענים” בשיעור ניכר. השאלה היא מדוע אותו שיעור מתאים לכלל הענף אבל צריך להיות חריג לרגע כאשר מדובר באופנועים ללימוד נהיגה?

מכל מקום, התחושה של כל מי שקורא את תגובת המדינה צריכה להיות מאד ברורה: מישהו מאנשי המפקח על הביטוח ירה את החץ, ומאותו הרגע נרתמת מערכת שלמה כדי לצייר מטרה במקום שבה הוא פגע.

נציגי המדינה תמכו את דרישתם למחוק את העתירה בטיעונים משפטיים שונים, ובראשם היעדר סמכות של בית המשפט להתערב בשיקולים מקצועיים, וצריך לומר – כפי שנאמר בתחילת הדברים – שברוב המקרים זה מצליח להם והעתירות נדחות.

הפעם, כפי שנכתב, נשלחו אנשי המפקח על הביטוח לחזור את בג”צ עם קצת פחות סחבת וקצת יותר עבודה. עם זאת, לא מומלץ לעצור את הנשימה בציפיה לכך שמישהו מן הפקידים הנוגעים בדבר באמת יעשה את הדבר הנכון ויהפוך את ההחלטה.