עשרה קבין של עיצוב מכוניות מהממות למראה ירדו על העולם ובתשעה מהם התברכה איטליה.
למרבה הצער, איטליה פחות מוכשרת בניהול – וזאת כנראה אחת הסיבות ששלושת בתי העיצוב המפורסמים ביותר בתחום הרכב – ברטונה, פינינפארינה ואיטלדיזיין מזמן לא נמצאים בידי המייסדים שלהם.
איטלדיזיין, הצעיר מבין השלושה, נוסד בטורינו ב-1968 על ידי ג'ורג'טו ג'יוג'ארו שעיצב כמה מן המכוניות האייקוניות ובהן הדור הראשון של פולקסווגן גולף, פיאט פנדה, אונו ופונטו, דה לוריאן DMC-12, לוטוס אספרי, אלפא רומיאו בררה, לנצ'יה דלתא, ב.מ.וו M1 ועוד.
יחד עם המהנדס אלדו מנטובאני שאף ג'יוג'ארו לשלב עיצוב רכב מודרני עם הנדסה תעשייתית מתקדמת, וה"פורטה" של הסדנה שלו, אשר מעסיקה כיום כ-1,000 עובדים, היה ועודו עיצוב והנדסה כוללים של רכב – גם עיצוב חוץ ופנים וגם תכנון של חלקים אוטומוטיביים קריטים כמו שלדה, ואפילו פתרונות ייצור וייצור בפועל.
בשנת 1999 נבחר ג'יוג'ארו ל"מעצב הרכב של המאה" אבל זה לא ממש עזר לחברת איטלדיזיין לתחזק את חשבון הבנק שלה. בשנת 2010 נרכשה החברה על-ידי פולקסווגן והופקדה בחטיבת אאודי תחת פיקודה של למבורגיני. ג'יוג'ארו עצמו, אגב, הקים יחד עם הבן שלו חברת ייעוץ.
רכישה זאת לא שינתה את הפעילות העיקרית של איטלדיזיין, שלא הוטמעה בתוך אאודי אלא המשיכר בדרכה המפוארת שכללה תכנון כלי רכב ופעילויות ייצור עבור יצרניות אירופאיות, יפניות, אמריקניות וסיניות.
כעת, לנוכח גל ההלם של התפוצצות תעשיית הרכב הסינית בכלל, ותחום הרכב החשמלי בפרט, נמצאת קבוצת פולקסווגן בקשיים ועליה לבחור בקפדנות את המלחמות שלה כדי שלא ללכת בדרכה של איטלדיזיין. זה ככל הנראה הרקע למידע שקיבל ארגון העובדים של החברה לפיה היא עוברת בימים אלה 'בדיקת נאותות' לקראת מכירתה.
על החדשות הלא נעימות האלה דיווח בסוף השבוע העיתון האיטלקי החשוב 'קוריירה דלה סרה' שמספר גם על כינוס של עובדי החברה שמתוכנן למחר (יום שני). העיתון לא מציין עבור מי נערכת הבדיקה הזאת ומי הם המועמדים הפוטנציאליים לרכישה, אבל כנראה שאף אחד מאיתנו לא ייפול מן הכיסא אם יתברר שהרוכשת המאושרת תהיה יצרנית רכב סינית.
כך חולפת תהילת עולם
תעשיית הרכב האיטלקית הייתה בין החלוצות בייצור רכב בכלל ושל ייצור תעשייתי בפרט, אבל כיום נותרו ממנה רק שרידים צנומים ועשרות מוזיאונים.
כאשר בוחנים באופן ספציפי את תחום עיצוב הרכב – אחת החוזקות האדירות של ארץ המגף, אי אפשר שלא להזכיר את ברטונה שהוקמה בשנת 1912 בטורינו על ידי ג'ובאני ברטונה ועיצבה בין השאר את למבורגיני מיורה ולמבורגיני קונטאש, את אלפא רומיאו מונטריאול, פיאט X1/9 ואת לנצ'יה סטרטוס. ברטונה נקלעה לקשיים בשנת 2014 ולאחר מספר תלאות וגלגולים נוספים הוקמה מחדש בשנת 2020 על-ידי האחים מאוריציו וז'אן פרנצ'סקו ריקארי.
סדנת העיצוב האיטלקית המפורסמת ביותר היא פינינפארינה (Pininfarina) שנוסדה בטורינו בשנת 1930 על-ידי בטיסטה "פינין" פארינה ורשמה על דפי ההיסטוריה את עיצוביהן של פרארי 250 GT, פרארי אנזו, אלפא רומיאו ספיידר, פיאט 124 ספורט ספיידר, מאזראטי גרנטוריסמו ועוד ועוד.
גם פינינפארינה עסקה בין השאר בייצור סדרות קטנות של מכוניות מיוחדות ונקלעה לסף פשיטת רגל, והיא נרכשה בשנת 2015 על-ידי יצרנית הרכב ההודית מהינדרה, שאותתה בעבר על כוונתה למכור אותה. בינתיים פועלת פינינפארינה כסדנת עיצוב עצמאית גם באיטליה וגם במדינות נוספות.
לצד שלוש ענקיות הדור חשוב להזכיר כמה כשרונות איטלקים חשובים אחרים, למשל סדנת העיצוב הוותיקה זגאטו (Zagato) שנוסדה במילאנו בשנת 1919 על-ידי אורגו זגאטו ועיצבה מכוניות אייקוניות עבור אלפא רומיאו, לנצ'יה, מזראטי ואסטון מרטין.
קצת לפניה, בשנת 1915, הקים ג'קומו ג'יה בטורינו סדנת עיצוב שנושאת את שמו והוא אחראי ליצירות מופת כמו כרמן ג'יה, דה טומאסו פנתרה, פיאט 2300 קופה ועוד, ומספר דגמים חשובים של פורד ולינקולן. היצרנית האמריקנית גם רכשה את הסדנה ואת הזכויות לשם שלה אך לא הותירה ממנה יותר מידי.
שנים ספורות לאחר מכן, בשנת 1926, הוקמה במילאנו טורינג סופרלג'רה (Touring Superleggera) על-ידי פליצ'ה ביזאריני וקרלו אנדריאה במטרה להתמקד בבניית מרכבים קלי משקל (משמעות השם סופרלג'רה היא "סופר קל"). גם סדנה זאת עיצבה מכוניות נהדרות לאלפא רומיאו, אסטון מרטין, מזראטי ופרארי.
בשנת 1948 הקים אלפרדו ויאלה בטורינו סדנת עיצוב שנושאת את שמו ועיצב עבור מזראטי את 3500 GT ויאלה, פרארי 330 GTC ופיאט 125 סמנתה. ויאלה נרכשה על-ידי דה תומאסו ולאחר מכן נבלעה בתוך פורד, שמנסה להחיות את השם שלה כסמל לרמות אבזור יוקרתיות בדגמים אירופאים.
זגאטו פעילה עדיין ליד מילאנו כחברה משפחתית בבעלות פרטית תחת ניהולו של אנדראה זגאטו, נכדו של המייסד אורגו זגאטו. היא נחשבת פעילה ומצליחה וממוקדת בעיצוב ובניית דגמים ייחודיים יחד עם אסטון מרטין ואלפא רומיאו.
את הסימנים המסחריים של טורינג סופרלג'רה רכשה חברה פרטית בבעלות קבוצת Zeta Europe BV הבלגית אשר הקימה אותה מחדש במילאנו בשנת 2006, וגם היא פעילה ומצליחה, בעיקר בתחום היוקרה וגם בשיתופי פעולה שונים, למשל עם אלפא רומיאו.
הסימנים המסחריים של ג'יה שייכים כאמור לחברת פורד, אבל כבר לא מעט שנים שהסדנה עצמה לא פעילה והסמל שלה משמש את פורד לציון רמות גימור יוקרתיות בדגמים שונים, ממש כמו שהיא עושה עם ויאלה.
כאמור, איטלדיזיין מעסיקה כ-1,000 עובדים שחרדים כעת לגורלם והיא פעילה באיטליה, ספרד, גרמניה, ארצות הברית ובסין. לא ברור האם ומתי פולקסווגן תחתום על טופס העברת הבעלות, אבל דבר אחד ברור: אם הקונה המאושרת תהיה יצרנית רכב סינית זה יהיה מהלך סמלי, וגם נבואי.
לקריאה נוספת:
הכרונולוגיה המרתקת של פיג'ו-פיאט ותעשיית הרכב העולמית
שלישיית מכוניות האספנות החשובה בעולם מוצעת למכירה פומבית
סכנה ברורה ומיידית: המכונית הבאה שלך תהיה סינית
