ההכרות שלי עם לוי יצחק מתחילה אי שם בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, מיד עם תחילת דרכי ככתב הרכב וכתב כלכלי ב'ידיעות אחרונות'. זה התחיל בטלפון שקיבלתי ממנו ובזימון לפגישה במשרד צנוע ברחוב נס ציונה בתל אביב, שם הוא סיפר לי על החזון שלו לפרסם מחירון דומיננטי למכוניות משומשות.

עד תחילת שנות ה-70 נשלט שוק המחירונים הפרוע של ישראל על-ידי סוחרי רכב ומגרשי מכוניות אשר קבעו מחירים כטוב בעיניהם, מבלי שלקונה או למוכר יהיה בסיס אובייקטיבי כלשהו להשוואה. סוחרי רכב ניהלו ואף פרסמו מחירונים אלא שהמחירים שם נקבעו בהתאם למלאי המכוניות שהיו במגרשיהם.

לקונה או למוכר לא היה כל מושג לפיו אפשר היה לדעת אם מחיר כלשהו משקף את ערכו האמיתי של רכב ובעיקר על סמך אילו קריטריונים הוא נקבע. לוי יצחק הכיר את המציאות הזאת מתוקף עבודתו כשמאי רכב, והחליט לשנות אותה באמצעות מחירון אובייקטיבי שיהווה בסיס לקביעת מחירים בשוק הרכב המשומש. אמר ועשה.

יצחק סיפר לי שבתחילת דרכו נהג לרכוב בעצמו על טוסטוס, לאחר שעות העבודה כמורה למכונאות רכב, כדי לחלק את המחירון למגרשי מכוניות, חברות ביטוח וליבואני רכב. אט אט, "בעקשנות של בולגרי" (יצחק תמיד התגאה בשורשיו הבולגריים) – הוא הקים את "אימפריית המחירון הלאומי לרכב משומש" שעל פיו יישק דבר בשוק המשומשות הישראלי. לימים הרחיב את הפעילות הזאת גם לתחום הנדל"ן ואף ניסה לפרסם מחירון למוצרי חשמל ואלקטרוניקה ביתיים – חדשים ומשומשים, ניסיון שלא צלח בגלל עודף מורכבות בתחום הזה.

הייתי מגדיר את 'יצחק לוי' כאיש עם חוכמת חיים של חתול רחוב. הוא ידע לקרוא את השוק טוב ומהר יותר מאחרים, להבין את צרכי הציבור ולפעול בהתאם להם.

לרבים מבין המשתמשים במחירון לוי יצחק – יבואני רכב, סוחרי רכב, מרכזי טרייד אין, חברות ביטוח, שמאים וסוכני ביטוח – היו במהלך השנים טענות נגד המחירון, בוודאי בתקופות שפל בשוק שבהן הוא הפחית מחירים. על לוי יצחק הופעלו לחצים כבדים לשנות מחירים באופן שישרת גורמים אינטרסנטים ותמיד נמצאו מי שטענו שהוא משרת את חברות הביטוח, את הסוחרים או את היבואנים. אלא שלוי יצחק – עם חוכמת חתול הרחוב שלו – ידע לשמור על אמינות אישית ועל מעמדו של המחירון כגורם המוביל בשוק, זה שעל פיו יקום דבר. בעת הצורך הוא לא היסס לפנות להליכים משפטיים כאשר מתחרים ניסו להתחרות בו במה שלדעתו נעשה בניגוד לחוק.

לפני שנים אחדות החליט לוי יצחק לחשוף את הקריטריונים שלו לקביעת מחירי המחירון: סקרי שוק בקרב מוכרי מכוניות, בדיקות סמויות אצל סוחרי רכב ומגרשי טרייד אין ואצל יבואני רכב – באופן שכל רכיב מקבל ניקוד שממנו משוקלל המחיר.

אחת התכונות המאפיינות של לוי יצחק הייתה נכונות להקשיב לרחשי השוק, ולתקן, לקדם או להוסיף למחירון את מה שהיה חסר בו. בעבודתי ככתב רכב הזדמן לי לפגוש את לוי יצחק אינספור פעמים ואף להעיר לו על מה שלדעתי היה ראוי לתיקון לטובת הציבור. האיש הקשיב וביצע את מה שחשב לנחוץ.

במהלך השנים נוצרה ביננו ידידות עמוקה, שלא מנעה ממני לבקר אותו מבחינה מקצועית בעת הצורך. באופן טבעי הוא לא אהב את הדברים שפרסמתי אך תמיד אמר שהוא מבין את הביקורת ואת תפקידי. הוא תמיד ידע להפריד בין ידידות אישית ביננו לבין תפקידי כעיתונאי.

בשנים האחרונות העביר לוי יצחק חלק מפעילות משרדו לבנו מי -רון. לא היה לו קל לוותר על שליטה מוחלטת באימפריה שבנה. באחת משיחות הנפש שניהלנו אמרתי לו שהגיע הזמן להעביר חלק מן המושכות לדור ההמשך למען ההמשכיות של המוסד שיזם והקים, והוא עשה זאת.

מאחורי לוי יצחק פעלה רעייתו רחל – שאותה העריץ והייתה שותפה מלאה להצלחותיו. כאיש משפחה מסור הוא שילב בעסק שניים מילדיו, מי רון וקארין ואף ניסה לרתום את בנו השלישי, חן, אשר בחר בקריירה אחרת.
לצערי לא התאפשר לי להיפרד אישית מלוי יצחק לפני לכתו. בליבי אין ספק שאיש זה תרם תרומה אדירה להסדרת השוק הפרוע של מחירי מכוניות משומשות ומחירי דירות, וככזה ייזכר לעד. שלום לך איש וחבר יקר, אתה כבר חסר.
יהי זכרו ברוך.

לקריאה נוספת:

שמאי הרכב הלאומי לוי יצחק הלך לעולמו