חברת ביטוח לא יכולה להתנער מן הפיצוי תמורת מערכת שמע מקורית ברכב

בשנים האחרונות הופכות מערכות המולטימדיה המקוריות של יצרני הרכב למתוחכמות יותר ויותר, וברוב המקרים הן מחליפות מערכות 'אפטר מרקט' שהותקנו בעבר על-ידי מי שחפצו להשקיע במכוניתם. אלא שבמקביל לתחכום המשופר גדלה גם העלות של מערכות אלה, וגם המידה שבה הן קורצות לגנבים.

לאחרונה התבררה בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה שאלת השווי של מערכת השמע האינטגרלית של כלי רכב, והאם היא מכוסה במסגרת הביטוח המקיף. לצד שאלה זו עלתה גם שאלה דומה לגבי מערכת המיגון.

התובע הוא הבעלים של ג'יפ יוקרתי מדגם לנד קרוזר, ברמת איבזור פרימיום-לקשרי, שכלי רכבו נפרץ באוקטובר 2010. החבלנים שעשו זאת עקרו את לוח המחוונים וגנבו את מערכת השמע האינטגרלית. למרבה האירוניה, ואולי כאקט הצהרתי כלשהו, גנבו הפורצים גם את מערכת האיתור… בנוסף נגנבו גם מחשב נייד וסט מפתחות עם שלט רחוק.

חברת הביטוח שירביט שילמה למבוטח תשלום חלקי בגין הנזקים שנגרמו לרכב, אבל סירבה לפצותו תמורת מחירה המלא של מערכת השמע, אשר במהלך התיקון הוחלפה במערכת מקורית משומשת מפירוק.

חברת הביטוח טענה שלפי הפוליסה זכאי המבוטח רק לרדיו חלופי, שעלותו לא עולה על 1,500 שקל ובניכוי 15%.

גם תמורת מערכת המיגון שהייתה ברכב ונגנבה, ובמקומה הותקנה מערכת אחרת, סירבה חברת הביטוח לפצות את המבוטח במלוא השווי, בטענה שהמערכת שנגנבה הייתה ישנה, וערכה נמוך מזה של המערכת החדשה שהותקנה במקומה.

המבוטח פנה לבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, וכך פסקה הרשמת הבכירה קרן מרגולין – פלדמן שדנה בתיק:

לגבי מערכת השמע קיבלה השופטת את הטענה שלא מדובר ב"רדיו לרכב" אלא במערכת שמע שמהווה חלק אינטגרלי מכלי הרכב, ומשכך היא מהווה חלק ממכלולי הרכב שמכוסים בביטוח הבסיסי. השופטת אמנם מציינת שהנוסח של תקנות הביטוח בנושא זה נקבע רק בשנת 2012, לאחר מועד הפריצה לרכב, אולם מטרת הנוסח, לדעתה, הייתה להבהיר את המצב הקיים. "לשיטתי", כך כתבה מרגולין – פלדמן, "מכלול ממכלולי הרכב המגיע עם הרכב מן היבואן, ואשר לא הותקן בו בנפרד אלא מהווה חלק מהגדרות הדגם כדגם מפואר, כפי המקרה דנן, מהווה חלק מאביזרי הרכב ויש לראותו ככזה"
לנוכח זאת פסקה מרגולין – פלדמן שחברת הביטוח תפצה את בעל הרכב במלוא העלות של המערכת המשומשת שהותקנה בלנד-קרוזר.

בעניין מערכת האיתור קיבלה השופטת דווקא את עמדת חברת הביטוח, שכן להבנתה מדובר בכלי רכב משנת יצור 2006, והשמאי קבע את ערך המערכת בהתאם לגילם של הרכב ומערכת האיתור.
היא לא קיבלה את טענת התובע כי התקין מערכת איתור חדשה שכן לא ידוע לו היכן ניתן למצוא מערכת ישנה מיד שניה.
אגב, המבוטח-התובע טען שנאלץ להתקין מערכת מיגון כזו מפני שבלעדיה לא יכול היה לחדש את פוליסת הביטוח המקיף לרכב.

למרות זאת, השופטת כתבה: "שקלתי את הדברים, ואני רואה לנכון לעדיף את גרסת חברת הביטוח. פוליסת הביטוח שרכש התובע מאת הנתבעת נועדה להבטיח כיסוי הנזק שנגרם לתובע על פי שוויו של הנזק…. אני רואה לנכון לאמץ את עמדת הנתבעת בעניין".

לפסקי דין של בתי משפט שלום אין אמנם משמעות תקדימית, אבל מספר רב של פסיקות דומות מצביע בדרך-כלל על מגמה נוהגת. המסקנה, לפחות לפי המקרה הזה, היא שבית משפט לתביעות קטנות ייטה לקבל את טענת המבוטח כל עוד שיוכיח שפעל במסגרת מאמץ סביר להשבת המצב לקדמותו: מערכת מקורית משומשת כן, מערכת חדישה ומשודרגת – לא.