בשעה שבשיחות הסלון בישראל מככבת שאלת עדי המדינה, והדיעות חלוקות בין מי שטוענים שאסור לתגמל פושעים לבין מי שאומרים שרק מי שחושב כמו פושע מוכן להגן על מאפיונרים – שלושה עובדים לשעבר בטקאטה יחלקו ביניהם תגמול מכובד בסך 1.7 מיליון דולר.
כפי שפרסמנו כאן, חשיפת הסכנה העצומה שטמונה במנגנוני הניפוח הכושלים, כמו גם העובדה שמנהלים של יצרנית כריות-האוויר טקאטה ידעו אודות הטעות שבשימוש בחומר הנפץ הזול והקטלני אבל לא הפסיקו זאת וגם לא דיווחו על הסכנה – התאפשרו בזכות עובדים מתוך החברה אשר פנו אל הרשויות וגם העידו על כך בבתי משפט.
ב"פרשת טקאטה" סייעו שלושת העובדים לעצירת מצב שכבר גרם למותם של לפחות 22 בני אדם ברחבי העולם ולפציעתם של מאות אחרים, כמו גם לקריאה לתיקון הגדולה ביותר בהיסטוריה של תעשיית הרכב ולפשיטת הרגל של החברה הפושעת. קשה להעריך כמה בני אדם נוספים היו נהרגים או נפצעים לולא נחשפו העובדות, אבל ברור מעל לכל צל של ספק שלמרכיב הזמן – במקרה הזה – יש השפעה מכרעת על הצלת חיים.
בשבוע שעבר נוסף תגמול כספי נאה להכרה הציבורית לה זכו אותם עובדים, וזאת כאשר בית משפט לפשיטות רגל הורה לשלם להם את הכסף מתוך קרן הפירוק של טקאטה. דובר מטעם חברת עורכי הדין 'קונסטנטין קנון', אשר מייצג שניים מן העובדים, מסר שהשלושה "סיפקו סיוע ומידע רב לממשלת ארה"ב בתיק הפלילי שלה נגד חברת טאקאטה".
שמו של אחד משלושת העובדים נותר עד היום חסוי, והוא מוגן גם על-ידי צו של בית משפט פדרלי אמריקני, ואילו השניים האחרים התראיינו למספר כלי תקשורת לאחר שהעידו בפני הרשויות ובבית המשפט. חברת טקאטה נקנסה על-ידי מינהל הבטיחות האמריקני בכמיליארד דולר, ושלושה ממנהליה הורשעו על חלקם בפרשה ונשלחו למאסר.
ובינתיים בישראל
לא מיותר להזכיר, בהקשר זה, עובדה מאד מעניינת וחשובה אשר ראוי שתעמוד לנגד עיני נציגי הציבור בישראל. הקונגרס האמריקני שוקד, החל משנת 2015, על חקיקה שתבטיח לא רק הגנה לחושפי שחיתויות, אלא גם תמריץ ותגמול כספי לפעולותיהם – וזאת בכל מקרה שהמידע שנמסר מוביל לפיענוח שחיתות ולמניעה שלה.
לקריאה נוספת: יש תקוה למלשינים
החקיקה האמריקנית עתידה לקבוע תגמול של בין 10% ל-30% מכל קנס כספי בהיקף של יותר ממיליון דולר אשר יוטל על חברה או אדם שהורשעו בזכות חושפי שחיתות. מבחינות שונות מצבם של חושפי שחיתויות בישראל קשה הרבה יותר מאשר בארה"ב, ולכן דורש חקיקה קפדנית וייחודית, וגם תמריץ כספי יכול להועיל מאד.
ראשית לכל, שוק העבורה הישראלי הרבה יותר מצומצם וריכוזי, ורבים מבין מי שייפגעו מחשיפת השחיתות שלהם מקושרים לאנשים אחרים שיכולים למנוע עבודה עתידית מחושפי שחיתויות.
שנית, כמו בתחומים אחרים גם התוכניות הישראליות להגנת עדים ולהגנה על חושפי שחיתויות "לא מבושלות" ולא מספיק מתפקדות, וכל הסימנים מעידים על כך שקשה לסמוך על כך שמי שאמור לדאוג לעדים ישמור על חשאיות ועל ביטחונם. יתרה מכך: פרשת רונאל פישר ורות דוד הוכיחה, לכאורה כמובן, שגם בתוך מערכות שמירת החוק ישנם תולעים ותפוחים רקובים.
להוספת תמריצים כספיים אשר יעודדו את מי שנחשפים לשחיתות למסור מידע לגורמי אכיפת החוק יכולה להיות השפעה רבה על הנכונות שלהם לעשות זאת, כפי שמוכיחה לנו הדוגמא האמריקנית. אגב, על אף שהחקיקה האמריקנית בנושא זה טרם הושלמה, כאמור, שלושת חושפי פרשת טקאטה עשויים לזכות לתגמול נוסף גם ממינהל הבטיחות בדרכים הפדרלי האמריקני (NHTSA).
