ארץ ישראל משופעת באתרים בעלי חשיבות היסטורית אדירה שכולנו חולפים לצידם מעשה שבשגרה כמעט בלי לשים אליהם לב. אחד מהם – תל אפק – לא אפשר לאף אחד להתעלם ממנו במשך אלפי שנים, אבל הדור שלנו כבר לא יכול היה לזכות אותו בתשומת הלב לה הוא ראוי.
תל אפק שוכן מעל מעיינות הירקון, בין פתח תקווה לראש העין, כשני קילומטרים ממערב להרי שומרון וכ-12 קילומטרים ממזרח לחוף הים התיכון. עד לשנות ה-30 של המאה הקודמת זרמו מכאן מי הנביעות מערבה בתוך אפיק נחל הירקון שהחל מכאן את מסלולו המפותל. הנחל יצר מחסום בלתי עביר שניתק את חלקו הדרומי של מישור החוף מחלקו הצפוני, וכל מי שרצה לעבור לאחר הכיוונים אולץ להגיע עד למרגלות התל ולעקוף את הנחל.
ספיקת מעיינות הירקון היא השנייה בעוצמתה מבין כל הנביעות בארץ ישראל והבריטים שינו את מהלך העניינים כאשר החלו לשאוב את המים האלה ולהעלות אותם לירושלים. לימים, עם הקמת מפעל המים ירקון-נגב, הוזרמה דרומה כמעט כל יתרת ספיקת המעיינות והירקון הפך לנחל חרב וחסר חשיבות.
כיום ניכר תל אפק למרחוק בעיקר בדמות מצודה שנבנתה עליו בתקופה העות'מנית והוא מוכר לרבים מאיתנו דווקא בשם 'מבצר אנטיפטריס' שניתן לו על-ידי הורדוס בתקופה הרומית, אבל זה וגם זה לא עושים חסד עם תפארת העבר האמיתית שלו שהתקיימה כ-1,800 שנים לפני הספירה, בתקופת השלטון המצרי.
כך או אחרת, כמו כל כך הרבה אתרים חשובים אחרים בארץ ישראל – תל אפק ראה עליו ובסביבתו את כל העמים, התרבויות, הכובשים והנכבשים במשך יותר מ-5,000 שנים.
כדי להעריך את העיר אפק בשיאה צריך לדמיין את כמויות המים הרבות שנבעו ממקורות הירקון במשך אלפי שנים ויצרו מקווה מים נרחב שהשתרע ממערב למורדות התל ובעונות גשומות גם מדרום אליו. בסמוך לאחר הקמת העיר ששכנה במרומי התל כרו תושביה אפיק מלאכותי שהזרים את מי המעיינות צפונה, והשילוב של כמויות מים לא מוגבלות, טופוגרפיה שקל להגן עליה ומיקום אסטרטגי על אם הדרך החשובה ביותר במערב הארץ – הפכו את הנקודה הזאת לחשובה ביותר במרחב.
ההתיישבות על התל החלה לכל המאוחר בתקופת האבן, והשם 'אפק' נזכר לראשונה בתעודות הקדומות ביותר שקשורות לארץ ישראל – כתבי המארות המצריים מן המאה ה-18 לפני הספירה, לאחר שמלכי מצרים כבשו את ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת. באותה עת נבנה ארמון אדיר ממדים על ראש הגבעה שמתנשאת לגובה של כ-50 מטרים מעל פני הים, ושרידיו שרדו את התקופה הכנענית, את הישוב הפלישתי שסימן את גבולה הצפוני של פלשת, את מסע הכיבושים של מלך אשור אל מצרים בשנת 671 לפני הספירה ואפילו את מסעו של נבוכדנאצר מלך בבל, שהגיע עד אפק.
הישראלים הקדומים חגו סביב התל ועליו, היוונים הותירו כאן חותם ששרידיו נתגלגלו לשם הכפר הערבי הסמוך – פג'ה, החשמונאים בנו עליו ביצורים וגם הורדוס, כאמור, בנה מבצר גדול על התל והקדיש אותו לאביו, אנטיפטרוס.
הישוב שמעל למקורות הירקון חי שקק ופעל עד לרעידת האדמה העוצמתית שהתרחשה בשנת 363 לספירה: ממדי ההרס של אנטיפטריס היו כה עצומים שהעיר לעולם לא התאוששה ממנו עוד, ובתקופה הביזנטית היא נותרה חרבה למחצה.
בתקופה העות'מאנית נבנה על התל מבצר חדש, שנקרא בפי הערבים 'בינאר באשי' ובפי הטורקים 'פינאר באשה', או "ראש העין", וסביב התל הזה התבצר במלחמת העולם הראשונה הצבא הטורקי באחד הקרבות המשמעותיים האחרונים שלו כאשר ניגף מפני הצבא הבריטי.
הבריטים, כאמור, שינו את הטופוגרפיה של מישור החוף ללא הכר אבל לא רק אותה. לאחר שהבטיחו את ארץ ישראל גם ליהודים וגם לערבים ונטשו את הארץ לעתיד מדמם – השתלטו כוחות הצבא העירקי על תל אפק. בתחילת מלחמת העצמאות נכבש התל, בתחילה על-ידי כוחות אצ"ל ולאחר שאלה נאלצו לסגת הוא נכבש בשנית על-ידי חטיבת אלכסנדרוני. כך נסוגו העירקים גם מראש העין.
ראוי היה שכל ההיסטוריה המרגשת הזאת תישמר בתוך קפסולת זמן כשהיא עטופה בתוך גן לאומי ומדינת ישראל הצעירה אכן יזמה תוכנת כזאת כבר כשהייתה בת 3. למרבה הצער היו למדינה נושאים קיומיים ארים לעסוק בהם ועד לשנת 1972, כאשר החלה הכשרת התל כגן לאומי, הוא ספג לא מעט הרס.
למרות זאת, מאז ועד היום נערכו חפירות ארכיאולוגיות רבות בתל אפק ונמצאו ממצאים מרגשים, למשל מילון חקלאי מהתקופה המצרית ובו תרגום לשלוש שפות: אכדית, שומרית וכנענית.
הביקור בגן הלאומי תל אפק כרוך בדמי כניסה אך "שווה כל שקל": אבני האתר והגן זועקות 5,000 שנות היסטוריה ומאפשרות לנו להתנתק לרגע מן המציאות הנוכחית ולחוש כחלק משרשרת ארוכה של מי שזכו להשקיף מכאן על ארץ ישראל.
כדאי להגיע עם מספיק אנרגיה לטיול רגלי באורך של כשעה סביב חלק מן הגן הלאומי, לטפס אל המבצר שבראש התל ולצפות ממנו על מישור החוף ואל בריכות החורף שמנקדות את מרגלות התל, ללכת בשבילים שמוליכים אל האגם המלאכותי שבמרכז הגן ולהביט בדגי השפמנון הענקיים ששוחים שם להנאתם, חווים את הרגע ומנותקים מן ההקשר.
אפשר לבחור בין מסלול מעגלי קצר אל תל אפק ולמבצר, לבין מסלול מעגלי ארוך יותר אשר כולל גם בריכת נופרים, בריכות חורף ואת מפעל המים המנדטורי ואת ה'קארדו'. חובבי הליכה יעדיפו לבחור במסלול הארוך מכולם שאורך כארבע שעות ומוליך מתל אפק אל הירקון. זה גם אחד מקטעי 'שביל ישראל'.
האתר מוסדר ומשולט ויש בו שפע של חניה. הכניסה, כאמור, בתשלום.
כך מגיעים: ב'וויז': תל אפק.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
