ים המלח, כפי שהכרנו מן המפות של שיעורי הגיאוגרפיה בילדותנו או ממפת ארץ ישראל הסכמטית שנהגנו לצייר – כבר מזמן לא קיים במציאות. שאיבת מים ממקורות הירדן מחד, ומאידך מפעלי המלח של ישראל ושל ירדן, ייבשו את הים הנמוך ביותר בעולם וצימקו אותו אל כשליש משטחו המקורי.
בין גוף המים שנותר בקצה הצפוני של הים, לבין החלק הדרומי שהוא, למעשה, רק בריכות האידוי של מפעלי ים המלח, מפרידה כיום אדמה יבשה והצחיחות שלה היא אלגוריה מושלמת להתייבשות של כל תוכנית ההצלה, בהן "תעלת הימים" מים סוף או תעלה דומה מכיוון הים התיכון.
אפשר לבכות את מר גורלו של אוצר הטבע הייחודי הזה אבל עדיף דווקא לטייל בו ולהרגיש באופן לא אמצעי את מצב הדברים, ועל הדרך גם ליהנות מחוויות שבאמת אי אפשר לחוות באף מקום אחר בעולם.
טיול סוף השבוע שלנו הוא אל ים הולך ונעלם, אך זה מחייב אותנו לזהירות רבה. ראשית לכל – למרות העובדה שריכוז המלח העצום במי ים המלח מאפשר לנו לצוף עליהם בקלילות – זה לא אומר שאין בים הזה סכנת טביעה. ההיפך הוא הנכון: בכל שנה מתים בממוצע כעשרה מתרחצים מטביעה בים המלח, וזאת מפני שכניסת מים עם ריכוז מלח כה גבוה לריאות גורמת לטביעה מהירה יותר מאשר במים מתוקים.
שנית, התייבשות ים המלח והצטמקות מאגר מי התהום שסביבו יוצרת את תופעת ה"בולענים" – כאשר גושי אדמה עצומים נבלעים לפתע פתאום, בלי התראה מוקדמת, לתוך חללי אוויר גדולים שבעבר היו מלאים במים וסלעים.
אחרי האזהרות הגיע זמן ההנאות. ההמלצה שלנו היא להגיע לטיול הזה ערב קודם כדי להקים אוהל במקום בטוח על המצוק שמשקיף מעל צפון ים המלח. כדאי להגיע כמה שעות לפני שקיעה וליהנות מרגעי החסד המדבריים הכל כך יפים של דמדומים ועלטה מוקדמת, מנצנוץ אורות ראשונים על מדרונות ולמרגלות הרי מואב, ומן הזריחה שמלטפת את אותם הרים עם עלות השחר.
מוקדם בבוקר מתכנסים בחוף קליה ובוחרים אם לשוטט לאורכו ברגל או להצטרף אל שייט מאורגן בקיאקים לאורך החופים (בתשלום). בשני המקרים קל להבחין בשרידי חופי הרחצה הרחוקים והקרובים יותר אל המים: מפלס הים יורד בממוצע במטר אחד בכל שנה, והמים נסוגים ומתרחקים מן החופים באופן קבוע.
הנופים והמראות שנחשפים עם נסיגת המים מדהימים ומהווים רקע נהדר לצלמים חובבים ומקצוענים כאחד. מראות נוף קדומים מלוטפים על-ידי השמש העולה, מעיינות קטנים מפכים וזורם מהם זרם של מים צלולים שנבלע במי הים, פה ושם נולדת בריכה קטנה וצלולה, ובערוצי פלגים שחורצים את שטח האדמה שפעם היה מכוסה במי ים המוות צומחים כעת חורשות של עצי אשל ירוקים ובריאי מראה ולהקות ציפורים מפזזות בצמרותיהם.
בהמשך החוף מבחינים בגושי אדמה חומה, משובצת בפסי מלח כשהם נשלפים מן האדמה ונראים כמו גוש של חלבה שמזמין ביס.
עם מעט מזל אפשר למצוא בתוך גושי האדמה את "יהלומי ים המלח": גבישי מלח שהתגבשו לכלל ריבועים שקופים ויפי מראה שהסתדרו בצורת ריבוע מדויק. אם שוטפים את ה"יהלומים" במעט מים אפשר להתבונן בפליאה בריבוע השקוף, ולצד הריבועים נמצאים גם גבישים שהתגבשו לתצורת כדורים קטנים שנראים כמו פנינים.
התחושה שונה מכל מקום אחר בארץ ולפעמים נדמה כאילו בכלל לא נמצאים בארץ או אפילו על פני כדור הארץ אלא בכוכב אחר או בסצינה מסרט מדע בדיוני.
גזע עץ מאובן ממלח מונח במים ושורשיו בולטים החוצה. צבעו כהה והוא עטוף בשכבת מלח לבן שמטיפה ממנו נטיפים כבדים ועל החוף נראית מושבת גושים לבנים דמויי פטריות. ככל שמביטים למרחק, לעומק הים, מתגלה צבע כחול-טורקיז כשהוא נמהל במשטחים לבנים.
בשעות הצוהריים והערב משתנה משטר הרוחות והשחיה עלולה להיות מסוכנת מחשש להיסחפות לעומק הים. זאת סיבה נוספת שלא לקחת סיכונים מיותרים ובמידת האפשר עדיף לסייר עם מדריך מן האזור.
כך מגיעים: בוויז: 'חוף קליה, ים המלח'. מגיעים אל חלקו הדרומי של החוף המוכרז והולכים דרומה לאורך החוף. אפשר, כאמור, גם להצטרף לשייט קייקים.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
