החברה ניסתה "להפיל" על העובד שלה אחריות לנזק שנגרם בגלל גניבת מכונית צמודה. בית המשפט דחה את התביעה
נסיון של חברה להשכרת רכב "לגמור חשבון" עם עובד שלה לשעבר, על ידי חיובו בנזק שנגרם לה בגלל גניבת מכונית שהייתה בשימושו, נדחה על ידי בית משפט השלום בתל אביב.
"אין זה סביר שמעביד יעמיד לשימושו הפרטי של העובד רכב שאינו מבוטח בביטוח מקיף, דבר החושף אותו לסיכון כלכלי גדול הרבה מעבר ליכולתו, מתוך ציפייה כי העובד יישא בנזק". כך קבע השופט עזריה אלקלעי עם דחיית תביעתה של חברת ההשכרה "הרצל השכרת רכב" כנגד עובד שלה לשעבר אשר מכונית שאותה קיבל לשימושו הפרטי נגנבה ממנו.
בפסק הדין קבע השופט אלקלעי שעובד שמקבל רכב ממעבידו לשימושו הפרטי, גם אם לא באופן קבוע, זכאי לצפות שהוא מבוטח מפני כל הסיכונים, או שמעבידו משמש כ"מעין מבטח". העובד זכאי לצפות שלא להיות חייב בנזק שיגרם לרכב בתקופה שהוא בחזקתו, בכפוף כמובן לחריגים המצויים בפוליסות ביטוח רגילות.
פסק הדין ניתן בתביעה שהגישה חברת ההשכרה "הרצל השכרת רכב", שבבעלותה כ-60 כלי רכב להשכרה, נגד עובד שלה לשעבר אשר קיבל ממנה מכונית לשימושו הפרטי לאחר שעות העבודה.
העובד נסע עם המכונית לחתונה ובמהלך הארוע היא נגנבה. חברת ההשכרה תבעה ממנו פיצוי בסך כולל של 84,873 שקל, מהם 61,600 שקל מחיר המכונית ו-21,000 שח נוספים תמורת הפסד הכנסות כביכול, בגלל חוסר היכולת להשכיר את המכונית.
החברה טענה שהעובד ידע מראש שלרכב אין ביטוח מקיף, ומשכך הוא אחראי לכל נזק שיגרם לו, כולל גניבתו. חברת ההשכרה תבעה את העובד לשעבר בבית המשפט, שם טענה שהוא למעשה "שאל" את המכונית ולכן הוא אחראי למלוא נזקי הגניבה.
השופט אלקלעי לא קיבל את טיעוני חברת ההשכרה וקבע שהנתבע לא "שאל" את המכונית מממעבידו אלא קיבל אותה לשימושו האישי במסגרת יחסי העבודה בין הצדדים, והעובדה שהוא לא קיבל את המכונית בקביעות לא גורעת מעצם העובדה שהמכונית הושאלה לו במסגרת ועקב יחסי העבודה וכהטבה מצד מקום העבודה.
השופט קיבל את גירסת הנתבע לפיה הוא לא ידע שהרכב לא מבוטח, וכי אם היה יודע זאת לא היה לוקח אותו, היות שמצבו הכלכלי, כמי שהשתכר סכום קרוב לשכר המינימום, לא אפשר לו ליטול על עצמו סיכון בהיקף כזה.
העובד טען עוד שחברת ההשכרה הגישה את התביעה כנגדו רק 90 ימים לאחר המקרה, ורק לאחר שהתברר לה שהוא מתכוון להתפטר. עד אז לא נקטה נגדו בצעדים להשבת ערך הנזק שנגרם לה.
בפסק דינו מציין השופט אלקלעי כי משנקבע שהנתבע אינו "שואל" הרי שלפי הגדרת חוק השומרים הוא "שומר שכר". הואיל והמטרה של שמירת הנכס הייתה במקרה הזה תפלה למטרה העיקרית, שהייתה שימוש פרטי של הנתבע ברכב, הרי שהנתבע פטור – ובלבד שאובדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו.
באשר לחובת הזהירות של חברת ההשכרה קבע השופט אלקלעי שהנתבע עבד בחברה בתקופה הרלוונטית, והתקיימו ביניהם יחסי עובד ומעביד. הרכב לא נמסר לשימושו הפרטי "בחלל הריק", אלא עקב יחסי העבודה שבינו לבין התובעת, וכהטבה שניתנה לו מעת לעת.
כאמור, התביעה נגד העובד נדחתה.
ת"א 42791-09-13
