היום, 1 ביולי, חוגגת סין הקומוניסטית 100 שנים למהפכה שהפכה אותה, אחרי לא מעט עליות ומורדות, לאחת המעצמות הגדולות ביותר בעולם, אם לא הגדולה מכולן. למרות שלא כולנו ערים לכך – סין מאיצה בשני העשורים האחרונים את המאמצים שלה להשתלט על טכנולוגיות ועל נכסים בכל רחבי העולם, וכבר כעת לא ברור אם יש מדינה או צבר מדינות שמחזיקים בעוצמות דומות.
על הרקע הזה נראה שפרשת הקריאה לתיקון שטסלה מבצעת ברגעים אלה בסין – שבמסגרתה יטופלו כ-90% מכל מכוניות דגם 3 ודגם Y שיוצרו בסין או יובאו ונמכרו שם, יכולה להיות חוט מקשר מעולה לסדרת מתח או סדרה דוקומנטרית שתתאר את תעשיית הרכב הסינית ואת שוק הרכב הגדול ביותר בעולם.
מן הפרספקטיבה הצרה שלנו אפשר לומר שמספר המכוניות המדויק שנקראו לתיקון לא ממש חשוב, ובדיווחים שונים בתקשורת הוא נע בין 285,000 ל-249,000 מכוניות. מה שכן חשוב לומר זה שהתיקון נדרש בסין לאחר סדרת תאונות שנגרמו – כך טוענות הרשויות הסיניות – לאחר שנהגים "הפעילו בטעות" את מערכת "הטייס האוטומטי" של טסלה (שכפי שכולנו יודעים איננה אוטומטית ובטח שלא יודעת להטיס שום דבר).
"החדשות הטובות", מבחינת טסלה, הן שהתיקון הזה אמנם פוגע בתדמית שלה אבל כמעט ולא יעלה לה כסף. שינוי ממשק המשתמש באופן שידרוש מנהג לבצע פעולות מודעות יותר לצורך הפעלת בקרת השיוט האקטיבית אינו מסובך, והוא מבוצע ברגעים אלה ממש באמצעות עדכונים שנשלחים למכוניות "דרך האוויר" (OTA).
ברקע הקריאה לתיקון, שהבעירה כותרות באלפי כלי תקשורת בעולם בלי כל פרופורציה לתקלה עצמה, מרחפת השאלה אם טסלה בחרה לבצע את העדכון באופן יזום על-ידה, ולאחר מכן דיווחה על כך לרגולטורים הסינים, או שהרגולטורים בסין דרשו מטסלה לבצע את התיקון הזה. גם במקרה הזה, כמו בכאלה שקדמו לו, מדיניות התקשורת העמומה של טסלה לא מאפשרת לקבל תשובה פשוטה, וגם הפעם לא בטוח האם זה משחק לטובת החברה או נגדה.
מה שכן ברור זה שגם הפעם, כמו תמיד, מתאספים משני צידי המתרס האוהדים השרופים של טסלה ואילון מאסק מצד אחד, וכל מי שלא אוהבים אותם מצד שני, וכל צד מספר סיפור אחר על נהיגה אוטונומית, בטיחות, הווה ועתיד. ההבדל העצום הוא שהפעם אנחנו לא מדברים על 30 תאונות שנחקרות בארצות הברית, ועל זירה עם שלושה קודקודים של טסלה, תעשיית הרכב הוותיקה והרגולטור, אלא על שוק סיני שמקדם אינטרסים ואג'נדות הרבה יותר דרמטיים, מה גם שטסלה נכנסה שם לפרשה הזאת עם פיל על הגב.
מצד אחד, לממשלים הסיניים – הפדרליים והמקומיים – יש אינטרס עצום שטסלה תפעל, ובעיקר תייצר, בסין. המפעלים בסין – למכוניות ולסוללות – מספקים במצטבר עשרות אלפי מקומות עבודה ותעסוקה למאות ספקיות משנה, מה גם שמדובר במוצר יצוא (כולל גם לישראל) שמכניס מטבע זר נחוץ ביותר לכלכלה המקומית. בנוסף, הסינים עושים כל מאמץ לשים יד על טכנולוגיות זרות, והרבה יותר קל להם לנטר פעילויות וידע בתוך סין מאשר מחוצה לה.
מצד שני, אפילו אם מניחים בצד ענייני אגו וגאווה לאומית, לסינים יש כבר תעשיית רכב מפוארת והם מובילים את הייצור והמכירות של רכב חשמלי בעולם. טסלה אמנם נחשבת לסמן מוביל בתחום הרכב החשמלי בעולם, אבל לסינים יש כבר מספר מותגים מקומיים שמתהדרים בטכנולוגיות מתקדמות יותר וזקוקים להכרה בינלאומית.
פרשת הקריאות לתיקון של טסלה בסין זוכה לתהודה עולמית עצומה מפני שהיא נוגעת בהרבה מאד עצבים חשופים של כל הנוגעים בדבר: של אוהדי ושונאי טסלה, של מי שחוששים מן הממשל הסיני, של מי שזועזעו ממספר תאונות עם פרופיל תקשורתי גבוה שבהן היו מעורבות מכוניות מתוצאת טסלה, וגם של מי שחוששים שמאבקי כח בין הממשל הסיני לממשל האמריקני לא הופכים את העולם למקום שטוב יותר לחיות בו.
ריגול תעשייתי ואבסורדים
הדבר המשעשע ביותר עד כה ביחסי טסלה – סין הוא חששות שהביעו בכירים בממשל הסיני אודות מידע שטסלה כביכול אוספת, או עלולה לאסוף, אודות אזרחים סינים שמשתמשים במכוניות שלה. אם זה לא היה כל כך עצוב ורגיש זה אפילו יכול היה להיות מצחיק, היות שהסינים – מי שמנטרים כל נשימה של אזרחיהם – יודעים בדיוק מפני מה עליהם לחשוש.
קשה לקבוע אם הסינים באמת חוששים מפני חדירה לפרטיות ומעקבים שטסלה תבצע, ואולי הם אפילו יודעים על טסלה דברים שטרם פורסמו במערב, או שהם הביעו את חששותיהם כתגובה לחרם שאמריקנים מטילים על חברות ומוצרים סינים כמו אפליקציית טיק-טוק או מוצרי התקשורת של 'וואווי'. מה שבטוח זה שהדברים לא נותרו במישור תיאורטי: הסינים אילצו את טסלה להקים "מרכז נתונים" מקומי, בסין, שממנו יישלטו המכוניות בסין ושם גם יישמר כל המידע אודותיהן – במנותק מן המרכז של טסלה בקליפורניה.
הממשל האמריקני מאשים מזה זמן את הממשל הסיני באיסוף, ריגול ורכישה של טכנולוגיות מערביות ומידע אישי אודות אזרחי המערב, וזאת בין השאר באמצעות שליחים אנושיים שחוברים לחברות מערביות וגם פעולות איסוף וחדירה למחשבים שמבוצעות מרחוק. בממשל האמריקני טוענים ששירותי הביון הסינים וצבא סין מפעילים, למשל, את "פרויקט 863" שאוסף טכנולוגיה (כולל גם בגניבה) בעולם וגם בישראל, כמו גם את "תוכנית 973" (שקשורה במחקר ופיתוח) ו"תוכנית 211" שפועלת במוסדות אקדמאים ומכוני מחקר.
בכירים במשרד ההגנה האמריקני טענו בשעתו שסין הפעילה בארה"ב בשנת 2005 עד 3,000 חברות שכל תכליתן הייתה לגנוב טכנולוגיה אמריקנית ולהשתמש בה, ובשנת 2010 עודכן מספר זה ל-3,200. מדובר בחברות שחלקן רשום בסינגפור, טאייוואן והונג קונג, ואלה אוספות טכנולוגיות בתחומים כמו מזון, מים, בריאות, תקשורת ותשתיות.
כאמור, לסין יש אינטרסים מספיק חשובים לפעילות נרחבת של טסלה בסין, אלא שהתדמית היוקרתית שלה התערערה בחודשים האחרונים במידה רבה לנוכח לא מעט תלונות מתוקשרות של בעלי רכב, וביניהן טענות להאצה לא נשלטת וכשלים בבלמים. הדברים הגיעו לשיא מסוים בחודש אפריל, בעת תערוכת המכוניות של שנחאי, לאחר שבעל טסלה החל במחאה מתוקשרת וטען לתקלות חוזרות במכונית שלו. תגובת טסלה הייתה לא פחות ממפתיעה: במקום לפרסם ציוץ סרקסטי בטוויטר פרסמה טסלה התנצלות פומבית יוצאת דופן והתחייבה לכבד את הלקוחות הסינים ואת החוקים בסין, וכן לשתף פעולה עם הממשלה בחקירת התקלות הנטענות. בפברואר השנה ביצעה טסלה קריאה לתיקון של 36,126 מכוניות מיובאות מדגם S ודגם X בגלל כשלים במסך המגע, ושלושה חודשים לאחר מכן בוצעה קריאה נוספת לתיקון בסין בגלל תקלה בהתקנת ברגים שגרמה לסיכון בטיחותי.
לקריאה נוספת:
תביעה נגד טסלה: "מערכת הטייס האוטומטי מסוכנת"
טסלה לא אשמה: הנהג ראה סרט בזמן התאונה
