בתערוכת פריז האחרונה חשפה רנו את מכונית התצוגה החשמלית המדליקה 4 E-Tech Electric ששולפת את רנו 4 ההיסטורית מן הארכיון ומחדשת אותה עם המון רגש ועוצמה.

בכמה מן התמונות של מכונית הקונספט נראים בבירור פנסים קדמיים צהובים, וזה יזכיר לחלק מן הבוגרים בקרבנו שלכל המכוניות שנעו על כבישי צרפת עד לשנת 1993 הייתה תאורת חזית צהובה, ולא מעט מכוניות הוסיפו להתגלגל כך בצרפת עוד שנים רבות לאחר מכן.

שני דברים מטרידים בתמונות האלה והראשון הוא שבספטמבר השנה הציגה רנו את מכונית הקונספט R17 שעושה כבוד ליצירה מוטורית חשובה אחרת שלה, וגם בה יש פנסי תאורה צהובה.
הדבר האחר הוא שהטכנולוגיה כיום מאפשרת לייצר תאורה שנקראת "צהוב סלקטיבי" הרבה יותר בקלות מאשר בעבר, ושהיא חוקית לשימוש כתאורה ראשית בכלי רכב ברוב המדינות בעולם, וגם בישראל.

אז האם מדובר במגמה? האם הצרפתים רציניים עם העניין הזה ובקרוב יאירו מולנו פנסים צהובים? ומה לכל הרוחות זה "צהוב סלקטיבי"?

נקדים ונאמר שתאורת דרך צהובה היא אחד הדברים הפחות נעימים שצרפת ברכה בהם את העולם וטוב שהם שחררו אותנו מן הצרה הזאת. דווקא משום כך צריך לקוות שאף אחד ברנו לא ייקח את השעשוע הנוסטלגי הזה כיותר מאשר בדיחה פנימית לא מוצלחת.

צרפת, ומדינות שנמצאו תחת השפעתה, היו היחידות בעולם שחייבו במשך 56 שנים את כל כלי הרכב הממונעים בשטחן להאיר בשעות חשיכה את הדרך עם תאורה צהובה. אז למה זה היה טוב, מדוע זה קרה, איך הם חדלו מכך והאם יש באמת סיכוי שזה יחזור? כל התשובות בכתבה הזאת.

אל האור

תאורה חשמלית בכלי רכב ממונעים התפתחה באופן שונה באירופה ובצפון אמריקה, וכמה הבדלים נותרו במידה מסוימת עד ימינו. בתחילת עידן המכונית הממונעת, ולמעשה עד לשנות ה-70 של המאה הקודמת, היקפי הייצור של רכב בארצות הברית גדלו בקצב מהיר יותר מאשר באירופה, וגם אופי השימוש ברכב היה שונה.

באירופה נסעו בעיקר נסיעות קצרות במהלך היום, ואילו בארה"ב התפתחו פרברי ערים כתוצאה של שפע מקום ופיתוח מהיר של תחבורה אישית וכבישים מקומיים. כפועל יוצא – נסיעות ממוצעות בצפון אמריקה היו ארוכות יותר והתנהלו בכל שעות היממה.

ככל שמדובר בתאורה של כלי רכב – הדגש בארצות הברית היה (ועודו) על תאורה חזקה שמאפשרת לראות בלילה למרחק רב. באירופה הדגש הוא על מניעת סינוור של נהגים שנוסעים בנתיבים נגדיים וגם על מניעת "סינוור עצמי" במהלך נהיגה בתוך ערפל או גשם חזק.

מכל מקום, בשנת 1936 חוקק 'משרד העבודות הציבוריות' של ממשלת צרפת חוק שנכנס לתוקף בשנת 1937 וחייב את כל כלי הרכב להאיר בתאורת "צהוב סלקטיבי", ומאז ועד היום מפרנסת החקיקה הזאת עשרות תיאוריות שונות ומשונות שמתיימרות להסביר מה עמד מאחוריה. העובדה היא שאף מדינה גדולה אחרת, ודאי מדינה עם תעשיית רכב, לא קבעה חקיקה דומה.

מה שיותר חשוב להבין זה אם יש באמת הבדלים בין אור צהוב לאור "לבן" או שכל הדיון נסוב בכלל סביב שוביזינם לאומני וניסיון לייצר סמליות ובידול במקום שבו הוא ממש לא נחוץ.

הטענה ה"מדעית" הבסיסית של המצדדים בצהוב היא שתאורה צהובה פחות מסנוורת נהגים בנתיב הנגדי ופחות מטרידה את הנהג עצמו כאשר הוא נוהג בתוך ערפל או בגשם כבד, ולפני הכל צריך לומר שהיא נכונה לפחות במובן אחד: אם משווים בין נורה "לבנה" ל"צהובה" בעלות הספק זהה – הנורה הצהובה "מייצרת" עוצמת אור קצת פחות חזקה ולכן היא קצת פחות מסנוורת.

מצד שני, גם פסילת הטיעון הזה פשוטה: אפשר להגיע לאותה תוצאה באמצעות שימוש בנורה "לבנה" בעלת הספק מעט יותר נמוך.

מדע צהוב ופוליטיקה

בשנות ה-30 של המאה הקודמת נתמכה החלטת ממשלת צרפת בנימוקים "מדעיים" (יותר או פחות) של "הוועדה המרכזית הצרפתית למכוניות ותנועה" אשר ביססה את המלצתה על "ניסויים שנעשו על ידי האקדמיה הצרפתית למדעים בהם נמצא שאור צהוב סלקטיבי פחות בוהק מאור לבן".

ואכן, אחת הטענות של מצדדים בתאורה צהובה היא שאור כזה חודר טוב יותר מבעד לערפל ולגשם מפני שהוא לא מכיל את גלי האור הקצרים מתוך הספקטרום הכחול, אשר נוטה להתפזר יותר. עוד נשוב לטענה הזאת ונפריך אותה.

בכל מקרה, לנוכח ההרגל שהשתרש בצרפת חיו שם, ובמקומות אחרים, מיליוני בני אדם שהאמינו באמת ובתמים שתאורת "צהוב סלקטיבי" עדיפה על תאורה לבנה בעת נהיגה בתנאי מזג אוויר גרוע, ושהן יוצרות פחות בוהק וסינוור עצמי מאשר תאורה לבנה. גם כיום יש לא מעט אנשים שמשוכנעים בכך, ויש גם אנשים שמתפרנסים יפה ממכירת תאורות צהובות לרכב.

ההסבר המדעי מפריך במידה רבה את האמונה הזאת על אף שהוא לא לגמרי שולל אותה: "צהוב סלקטיבי" הוא אור שנותר מתוך אלומת אור "לבנה" – אשר כוללת את רוב צבעי הקשת – לאחר שמסננים מתוכה את הגוונים כחול, אינדיגו וסגול. יחד עם הגוונים שמסוננים החוצה פוחתת עוצמת האור בכ-12-18%, ונותר צבע צהוב שנוצר על-ידי גווני האדום, הכתום, הצהוב והירוק.

עובדה חשובה לדיון הזה היא שלעין האנושית יותר קשה להתמודד עם אורכי הגל הקצרים – כלומר עם צבעי כחול, אינדיגו וסגול (שהם אגב אורכי הגל הקצרים ביותר שהעין האנושית מסוגלת לזהות, אך יש גם קצרים מהם), וזאת מפני שהם נוטים להתמקד לפני רשתית העין ולא עליה.

ממחיש את זה ניסוי פשוט שכל אחד מאיתנו יכול לעשות: בשעת חשיכה יש למצוא מקום חשוך ולמקד את המבט בתאורה כחולה כהה שנפלטת משלט פרסומת או פנס כחול על רקע כהה. במצב כזה קשה להבחין באופן חד באובייקט שמואר בכחול, ולשם השוואה נסו להתמקד באובייקט דומה שמואר בצבע "חם".

כחול הוא גם צבע שקשה להביט בו מפני שהוא בוהק ומסנוור, וזאת התגובה שלנו כנהגים כאשר מולנו נוסעת מכונית עם תאורת LED לא תקנית. בעוצמת אור זהה – פנסים "כחולים" בוהקים כמעט ב-50% יותר מאשר פנסים "לבנים", ולכן יש אמת בטענה שאם "מנקים" את אורכי הגל הקצרים מתוך הספקטרום מופחתים הבוהק והעומס על העין האנושית. אלא שהתיאוריה הזאת קורסת לתוך עצמה כאשר מתייחסים למספרים, ובמיוחד אל הרגלי החיים שלנו כבני אדם.

ראשית לכל, נורת רכב טיפוסית, למשל HB4 בהספק של 55 וואט, מייצרת "שטף אור" בעוצמה של כ-1,000 לומן (כל הערכים במספרים מקורבים). מתוך זה, כ-250 לומן הם גלי אור בתדר שנראה אדום לעין האנושית, 250 נוספים בתדר שנראה כתום ו-250 בתדר שנראה צהוב. מתוך הרבע שנותר – 175 לומן מושגים על-ידי תדר האור הירוק, וזה מותיר רק 50 לומן של אור כחול ו-25 לומן בלבד של אור סגול.
עין אנושית מסוגלת להבחין בהבדלים בין עוצמות תאורה שנגזרות מסינון גלי האור רק כשהם מתקרבים או עולים על 15%, ואם "מנקים" את גלי הכחול והסגול מגיעים רק לחצי מכך. במילים אחרות, השימוש בתאורה צהובה לא יכול לשנות את רמת הסנוור מפני שהעין האנושית בקושי מבחינה בהבדל, וממילא נדרשת עוצמת תאורה מינימלית.

ומה לגבי נהיגה בערפל ובגשם? האם אורכי הגל הקצרים מסנוורים או לא?

ראשית לכל, זאת שאלה לא מאוד רלוונטית לישראל וגם אם התשובה הייתה חיובית לא בטוח שהגיוני לנהוג כל השנה עם תאורה צהובה רק לטובת ארבע נסיעות בשנה בלילות גשומים.

לעצם העניין, הטענה הזאת חביבה אבל לא נכונה מבחינה מדעית. אור באורך גל קצר (כחול, אינדיגו וסגול) אכן נוטה יותר להתפזר אבל זה קורה רק בתוך תווך שמורכב מחלקיקים קטנים יותר מאורך הגל, כלומר בחלקיקי אבק ובטיפות מים הרבה יותר זעירות מאלה שיוצרות ערפל, גשם ושלג.

אור צהוב סלקטיבי עשוי לשפר את היכולת של נהג לראות בערפל, גשם או שלג אבל לא משום שהוא "חודר טוב יותר מבעד לערפל" אלא בגלל האופן שבו עין אנושית מעבדת גלי אור בתדרים שונים. יתרה מכך: היות שמערכת הראייה האנושית מתקשה "לעבוד" עם אור כחול זה גם אומר שזה תדר לא שימושי עבורנו ואנחנו בקושי מבחינים בו. ממילא, כפי שהצגנו כאן – עוצמת האור הכחול-אינדיגו-סגול שמתקבלת כמעט זניחה ביחס לתפוקה הכוללת של הנורה.

אז מי צודק?

אם החיים היו פשוטים אפשר היה לסגור כאן את הדיון ולהכריז שתאורה צהובה – סלקטיבית או לא – היא קשקוש מקושקש שממילא לא משפיע על העין האנושית במידה שדורשת מאיתנו להתקין פנסי דרך צהובים.
אבל אם הכל היה כל כך פשוט זה לא היה מעניין, ומה שבאמת מעניין זה שמאז שנות ה-70 של המאה הקודמת בוצעו מחקרים שונים שלא הובילו למסקנות חותכות.

ליתר דיוק – המחקרים מצאו ששני הצדדים צודקים וזה אומר גם ששניהם טועים, כלומר שאין הבדל בין תאורה צהובה לתאורה לבנה מבחינת ההשפעה שלהן על סינוור של נהגים או על עייפות. במילים פשוטות – אור צהוב לא עדיף על אור לבן אבל גם הלבן לא עדיף על הצהוב… מבחינת סנוור ועייפות זה פשוט לא משנה.

אז אם זה לא משנה, מה זה משנה לנו? מה אכפת לנו אם למכוניות תהיה תאורה "לבנה" או צהובה?

ראשית לכל – ישנם לא מעט אנשים שזה כן משנה להם – בין אם בגלל סיבות פיזיולוגיות או פסיכולוגיות. ישנם דיווחים על אנשים שרגישים לאור צהוב – במיוחד ילדים – וזה גורם להם לתחושות לא נעימות כמו בחילות וסחרחורות.

שנית, תאורה צהובה כנראה לא נעימה לשימוש של בני אדם וההוכחה פשוטה: אחרת היה נעשה בה שימוש נרחב יותר בתאורת רחובות ובתאורה של שטחים פרטיים כמו דירות ובתים.

צבע צהוב – גם בטבע וגם בתרבות האנושית – מקושר במידה רבה עם סכנה או אזהרה – ולכן הוא משמש, למשל, לפנסים מהבהבים של כלי רכב שמבצעים עבודות בדרכים או במכונות שמסכנות את מי שנמצא לידן. גם במכוניות שלנו משמש צבע צהוב, וכתום, כדי להתריע מפני תקלה או פניה מתוכננת של נהג בכביש.

רעיון גרוע, תרדו מזה

כדי להשיג "תאורה צהובה סלקטיבית" על כבישי צרפת נעשה בעבר שימוש בשיטות שונות לסינון הגוונים הלא רצויים, למשל באמצעות נורת זכוכית שבתוכה גז בהרכב כימי מסוים, ציפוי של נורת זכוכית, שימוש בעדשת פנס צהובה או במסנן צהוב ועוד. חלק מן השיטות אף היו כרוכות בשימוש במתכות רעילות והן הוצאו אל מחוץ לחוק.

בעשור האחרון נכנסה האנושות במלוא העוצמה אל עידן תאורת ה-LED ואנחנו מוקפים בה בכל מקום שבו אנחנו נמצאים. התאורה הזאת חסכונית מאוד באנרגיה, וקל מאוד לשנות את גווני האור שהאלמנטים שלה פולטים.
במילים פשוטות – מאוד קל וזול לייצר תאורת LED לפנסי רכב ולשנות את גווני האור שלה מלבן לצהוב ולהיפך.

התקנים המחייבים את תעשיית הרכב עוסקים בעיקר בעוצמה מינימלית ומקסימלית של תאורה ובכיוון אלומות האור אבל לא כל כך בצבע שלו, וזה אומר שרנו יכולה להציע מחר בבוקר מכוניות שמשחזרות את 56 השנים שבהן נדרשו כל כלי הרכב בצרפת להאיר בצהוב.

בואו נקווה שהם לא יעשו את זה.

לקריאה נוספת

רנו לא תתמזג לתוך סטלנטיס. ואולי כן
פולקסווגן תפתח מכונית חשמלית קטנה וזולה בלי רנו. תשקיע גם בהיברידיות נטענות
רנו ביטלה את ההנפקה המתוכננת של חטיבת הרכב החשמלי. מה זה אומר לגבי תעשיית הרכב?