ד״ר שמואל חרל״פ, יו״ר קבוצת כלמוביל ומבעלי הקבוצה, הלך היום לעולמו.
במשך יותר מארבעה עשורים הנהיג חרל"פ את מי שהפכה לאחת מקבוצות הרכב הגדולות בישראל והיה אחת הדמויות הבולטות בענף, על אף שמסלול חייו היה שונה מן המסלול הרגיל של יבואן רכב.
לפני שנכנס לעסק המשפחתי השלים ד"ר חרל"פ את הדוקטורט שלו בפילוסופיה באוניברסיטת הרווארד, ולימד באוניברסיטה העברית. רק בשנת 1982 עבר לעולם העסקי וקיבל לידיו את הנהגת החברה.
במשך עשרות השנים שלאחר מכן כיהן כיו״ר כלמוביל, חברה ששורשי פעילותה נטועים בעסקי המכונות והרכב של משפחת מילר בחיפה. אביו של שמואל, עמיחי חרל״פ, חתנו של מילר, הצטרף לפעילות שהתבססה בין היתר על זיכיונות היבוא והשיווק של סקניה ומרצדס.
ד"ר חרל״פ העביר את מרכז הכובד שלה מחיפה לתל אביב והרחיב את פעילותה. בשנת 1988 החלה החברה לייבא ולשווק בישראל את מיצובישי, שהייתה בין יצרניות הרכב היפניות הראשונות שהתגברו על החרם הערבי ושיווקו כאן רכב, ומשנת 1994 כלמוביל היא היבואנית של יונדאי הקוריאנית.
בדיעבד, זה היה מהלך ששינה את מאזן הכוחות בענף הרכב הישראלי: מותג קוריאני שגישש באותן שנים את דרכו במערב הפך לימים לאחד המותגים הנמכרים בישראל, וכלמוביל צמחה איתו והייתה לאחת מקבוצות יבוא הרכב הגדולות בארץ.
עיקר האסטרטגיה העסקית של ד"ר חרל"פ התרכזה במסחר בתחום הרכב, אולם הוא, במקביל לצבי נטע יבדל"א, מבעלי קבוצת מכשירי תנועה, היה בין הראשונים להבין את חשיבות האוטו-טק הישראלי. ד"ר חרל"פ היה בין המשקיעים הגדולים הראשונים בחברת מובילאי, שהייתה ל"נושאת הבשורה" של האוטו-טק הישראלי ואחת מחלוצות התחום הזה בארץ. בתקופות שונות החזיקו חרל"פ וכלמוביל בכ-9% ממניות מובילאי וערב מכירתה לאינטל הם החזיקו בכ-7% ממניותיה.
דווקא על רקע זה מעניינת עמדה אחרת שהציג חרל״פ בזמן אמת.
בשנת 2010 הייתה בטר פלייס של שי אגסי אחד מסיפורי הטכנולוגיה המדוברים בישראל, עם חזון החלפת סוללות מהירה ברכב חשמלי שזכה לתמיכה פוליטית, להון גדול ולעניין בינלאומי. חרל״פ היה בין מי שבחרו לצנן את ההתלהבות. חרל"פ העריך שבגלל האסטרטגיה של בטר פלייס היא לא תצליח לגייס יצרניות רכב משמעותיות ושהפרויקט יכשל מסחרית.
הקשר בין תעשיית הרכב המסורתית לאוטו-טק עלה גם בראיון שהעניק חרל״פ ל-TheCar בשנת 2019, ובו הוא תיאר חזון שבו מרכז הכובד בענף עשוי לעבור מבעלות במכונית אל השימוש בה. מבחינתו, גם כלמוביל לא תוכל להסתפק לאורך זמן במודל של יבוא ומכירת כלי רכב, ותידרש לעבור בהדרגה ממכירת מוצרים למכירת שירותים.
ד"ר חרל"פ הצביע אז על כניסת טסלה וחברות הטכנולוגיה לתחום הרכב כעל איום על המבנה הישן של התעשייה ועל מעמדן המסורתי של יצרניות הרכב. הדברים נאמרו שנים לפני שהמונחים "רכב מוגדר תוכנה", שירותים דיגיטליים ומודלים של הכנסה מתמשכת הפכו לשיח יומיומי בתעשייה.
העניין של ד"ר חרל"פ בטכנולוגיות תחבורה נמשך גם לתחומים קשורים אחרים, והוא היה בין המשקיעים ב-AIR הישראלית, שמפתחת כלי טיס חשמליים להמראה ונחיתה אנכית. בשנים האחרונות התרחבה כלמוביל גם מעבר לעסקי הרכב המסורתיים. הקבוצה פועלת בתחומי האנרגיה המתחדשת ואגירת אנרגיה באמצעות כלמוביל Energy, הקימה פעילות למחזור סוללות של כלי רכב חשמליים באמצעות מיל״י, ופיתחה זרוע נדל״ן מניב.
חלק אחר בפעילותם של ד"ר שמואל חרל"פ ורעייתו ענת הוא פילנתרופי. משפחת חרל"פ תרמה במהלך השנים תרומות נדיבות למספר גופים חשובים בתחומים ספציפיים, כמו למשל תמיכה בתושבי קריית שמונה או סיוע בהקמת חדר מיון תת קרקעי ממוגן בבית החולים ברזילי באשקלון.
אחת התרומות שלהם, בתגובה מיידית למתקפת שמחת תורה ב-7 באוקטובר 2023, הייתה 120 מכוניות מיצובישי ספייס סטאר שנמסרו לתושבי בארי, כפר עזה, ניר עוז ונחל עוז. במקביל, חברת כלמוביל ביצעה פעילויות סיוע אחרות, בהן השמשת כלי רכב והקצאת אמצעי שינוע עבור צה״ל, ופעילות סיוע לוגיסטית נוספת.
באוגוסט שעבר תרמו ענת ושמואל חרל״פ כ-600 מיליון שקלים להשלמתו ולציודו של מרכז לרפואת הלב והמוח בבית החולים בילינסון, ובשעתו זאת הייתה התרומה הגדולה ביותר שניתנה בישראל למערכת הבריאות. המרכז קיבל את השם "מגדל התקווה", ולא את שם משפחת חרל״פ.
עוד קודם לכן תמכה המשפחה בבית החולים במשך שנים, ובין השאר תרמה למערך הקרדיולוגי, שאותו בחרו להנציח על שמו של חברם, הסופר עמוס עוז. ד"ר חרל"פ הסביר בשנת 2020 את תפישתו לפיה תרומה יכולה לשמש להנצחת דמות בעלת משמעות ציבורית במקום להנצחת התורם. בעקבות הפגיעות הקשות של טילים איראנים במכון ויצמן תרמה משפחת חרל"פ 10 מיליון דולר לצורך שיקום מבנים, מעבדות וציוד מדעי שנפגעו.
מועד הלווייתו של ד"ר חרל"פ טרם פורסם
