חברת הביטוח טענה שלנהג לא היה רישיון נהיגה מתאים, ואילו 'קרנית' טענה שהמנוע לא פעל ולכן זאת לא תאונת דרכים. השופט דחה את כל הטענות וקבע שתאונה בה נהרג אדם כתוצאה מפגיעת דחפור היא תאונת דרכים
האם אדם שנדרס למוות על ידי דחפור גדול ("יעה אופני", או, כפי שהוא מכונה בשפה העממית – "שופל") נחשב לנפגע תאונת דרכים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ("פלת"ד)? מה היא דרגת רישיון הנהיגה שבה חייב הנוהג ב"שופל", והאם שופל הוא בכלל "רכב מנועי"?
בשאלות אלה דן לאחרונה שופט בית המשפט המחוזי בלוד, צבי ויצמן, אשר דחה ניסיון של חברות הביטוח הראל וקרנית להתחמק מתשלום פיצוי למשפחתו של אדם שנהרג בתאונה, וזאת בטענה לפיה דחפור ("שופל") לא עונה על ההגדרה החוקית של כלי רכב.
התאונה המחרידה התרחשה כאשר אדם אשר עסק בהכוונת דחפור גדול שבו נהג בנו, בעת נסיעה לאחור במורד תלול, נדרס למוות על-ידי הכלי הכבד, לאחר שמנוע ה'שופל' כבה והכלי התדרדר במורד.
הדחפור בוטח בביטוח חובה בחברת הביטוח הראל, אולם זו סירבה להכיר בתאונה כתאונת דרכים וטענה שלבן, שנהג בו, לא היה רישיון נהיגה מתאים (הוא היה בעל רישיון נהיגה מסוג B ו-C1 ).
עיזבון המנוח תבע לפיכך את חברת הראל וגם את קרנית (הגוף הממשלתי אשר מפצה את נפגעי תאונות הדרכים שאינם מוכרים על-ידי חברות אחרות), אולם גם קרנית התנערה מאחריות וזאת במספר טיעונים שונים.
ראשית, לטענת קרנית השופל לא עומד בהגדרת "רכב מנועי" לפי חוק הפיצויים, לכן התאונה אינה מוגדרת כתאונת דרכים. עוד טענה קרנית שהנהג כן היה בעל רישיון נהיגה תקף ומתאים לנהיגה בדחפור, ולכן הראל צריכה לשאת בנזק, ולחילופין – היות שהתאונה התרחשה כאשר מנוע השופל כבה – כלל לא מדובר בנהיגה.
שופט בית המשפט המחוזי בלוד, צבי ויצמן, דחה לאחרונה ניסיון של חברות הביטוח הראל וקרנית להתחמק מתשלום פיצוי למשפחתו של אדם שנהרג בתאונה, וזאת בטענה לפיה דחפור ("שופל") לא עונה על ההגדרה החוקית של כלי רכב.
השופט צבי ויצמן לא קיבל את כל הטענות הללו, קבע שכן מדובר בתאונת דרכים, וכן שלנהג היה רישיון נהיגה מתאים לנהיגת השופל. לנוכח זאת הוא חייב את הראל בתשלום הפיצויים לעזבון המנוח.
בפסק דין ארוך ומנומק מעלה השופט ויצמן מספר קביעות מעניינות, ובהן גם ש'שופל' עונה להגדרת רכב מנועי כ"מכונה ניידת הרשאית לנוע בכח מיכני בכבישים".
ויצמן מתבסס על פסקה בתקנות אשר קובעת שלמרות איסור על שופל לנוע על כביש בנסיעה רגילה – מותר לו לנוע באישור משטרה ובליווי רכב משטרתי, ולמרות שעיקר ייעודו הוא לא "לשמש לתחבורה יבשתית " כפי שמנוסחת בפלת"ד הגדרתו של רכב מנועי – מעצם העובדה שמותר לו לנוע על כביש נובע שזהו רכב מנועי לכל דבר.
השופט דחה מכל וכל את טענת קרנית לפיה התאונה התרחשה בעת שמנוע הרכב לא פעל וקבע שזהו טיעון חסר הגיון, ושההפרדה שמבקשת קרנית לעשות הינה מלאכותית.
השופט צלל לעומק הטענה לגבי התאמת רישיון הנהיגה וקבע שבשנים האחרונות שינה משרד התחבורה מספר פעמים את הגדרות הרישיון שדרוש לכלים כבדים, ובין השאר גם את מגבלות המשקל שמותרות לכל סוג רישיון.
"יש בשינויים הרבים כדי לגרום לבלבול רב בקרב הנהגים המשתמשים בציוד הנדסי מסוג זה. לפיכך ראוי לפרש את התקנות באופן המקל עם הנהגים"- קבע השופט, שפסק גם שסוג רישיון הנהיגה בו החזיק הנהג בעת התאונה התיר לו לנהוג בו.
בסיכומו של דבר קבע השופט ויצמן שחברת הראל היא זו שתשלם את הפיצוי.
ת"א 49999-03-02
