בית משפט הרשיע נהג אוטובוס בגרימת תאונה שבה נחבלה נוסעת קשישה. הנהג טען שחיישנים אמורים למנוע סגירת דלתות על נוסעים, אך השופט שאמצעים טכניים יכולים להגביר את הבטיחות, אך אינם פוטרים מאחריות
"אמצעי טכני, כזה או אחר, יכול להוסיף לבטיחות אך אינו יכול לפטור נהג מאחריותו המלאה לביטחון נוסעיו ושלומם וביטחונם של משתמשי הדרך". כך קבע בית המשפט לתעבורה בתל-אביב, שהרשיע נהג אוטובוס בגרימת תאונה שבה נחבלה נוסעת קשישה. הנהג טען כי בדלתות האוטובוס מותקנים חיישנים שאמורים למנוע סגירת דלתות על נוסעים, אך חיישנים אלה לא היו תקינים באוטובוס שהיה מעורב בתאונה. השופט רועי פרי דחה את טענות הנהג, והוסיף דברי הסבר: "משול הדבר לנהג שנסע לאחור ופגע בהולך רגל – ויטען כי היות ורכבו היה מצויד בחיישני רוורס הוא איננו אחראי לפגיעה. אין הדבר מתקבל על הדעת".
"קשישה, נמוכת קומה מאוד"
על-פי כתב האישום, התאונה אירעה ברחוב ארלוזורוב בתל-אביב, כאשר הנוסעת הקשישה (בת 83) ניסתה לרדת מהאוטובוס. בתביעה טענו שהנהג סגר את הדלת בזמן שהנוסעת ירדה במדרגות אל הדלת האחורית, אך הנהג טען להגנתו שהוא סגר את הדלת כאשר הנוסעת כבר הייתה מחוץ לאוטובוס. לטענתו, התאונה נגרמה בגלל שהנוסעת המשיכה לאחוז בידית הפנימית של הדלת, "ומהבהלה היא משכה ידה לאחור ונפלה על המדרכה".
מלבד טענותיו בעניין החיישנים הלקויים, נהג האוטובוס גם הסביר לשופט פרי כי "(הנוסעת היא) קשישה, נמוכת קומה מאוד, (ו)זאת הייתה שעת חשכה… ישנו בתחנה עץ איקליפטוס ענק שלא מאפשר לי להתקרב עד למדרכה, ולכן המרחק בין דלת האוטובוס והמדרכה היה בין 20 ו-30 ס"מ… במצב שאני יושב, היא פשוט נעלמה לי מהמראה בגלל המידה שלה, וכשהיא עמדה על הכביש ולא באוטובוס, כשהיא עדיין אוחזת בידית הפנימית של הדלת… סגרתי את הדלתות. (ו)מיד איך שהנוסעים קראו לי לפתוח את הדלת, פתחתי. היא, מהבהלה, משכה את ידה לאחור ונפלה".
בהסתכמו על קביעות של בוחן משטרתי, דחה השופט פרי את טענותיו של נהג האוטובוס. "על-פי ניסוי שדה הראייה שערך הבוחן, הנאשם (נהג האוטובוס, ש.ה) יכול היה – וצריך היה – להבחין בנוסעת", סיכם השופט, "אני קובע כי הנאשם לא עשה ככל שניתן כדי למנוע את הפגיעה בנוסעת".
מה חובותיו של נהג אוטובוס סביר?
בהכרעת הדין, מפרט השופט פרי את חובותיו של נהג אוטובוס בכל הנוגע לשמירה על ביטחון הנוסעים בזמן עצירה בתחנה: "נהג אוטובוס שעומד לעצור בתחנה, יעצור בתחומי התחנה המסומנים עצירה מוחלטת, בצמוד למדרכה ובאופן מקביל לה, במקום שאינו מסכן את ביטחונם ושלומם של הנוסעים המבקשים לרדת מהאוטובוס או לעלות עליו… חלק מהתנהגות סבירה של נהג ציבורי העוסק בהסעת נוסעים, הינו בצפייה כי מבין הנוסעים ירדו גם אנשים מבוגרים או ילדים, שבשל ממדי גופם עלולים להיבלע בין קבוצת נוסעים המבקשת לרדת. על הנהג הסביר לתור אחר נוסעים שכאלה, ולא לסגור את דלתות האוטובוס בטרם וידא שכל הנוסעים ירדו ואין נוסעים בקרבתו".
דברים אלה, גם אם הם נכונים בהתייחס למקרה שבו דן השופט פרי, מעלים לפחות בעיה חמורה אחת: עצירה בתחום התחנה היא כמובן הדרך הראויה להורדה או העלאה של נוסעים, אך בתחנות רבות הדבר כלל אינו אפשרי כתוצאה מחניה בלתי מותרת של מכוניות. במקרים רבים, נאלצים נהגים – גם אלה שמבקשים לשמור על החוק ולהוריד נוסעים בצורה בטוחה – לעצור במרחק רק מהתחנה ומהמדרכה, וכך נוצר סיכון שאינו בשליטת הנהג. הפתרון הוא כמובן אכיפה נגד מי שמחנים את מכוניותיהם בניגוד לחוק בתחנות אוטובוס, אך האכיפה בתחום זה היא דלילה-עד-לא-קיימת.
