בעלי מכוניות נהנים בחודשים האחרונים מהירידה הדרמטית במחיר הנפט: לפי משרד האוצר, משק בית ישראלי חוסך בממוצע כ-80 שקלים בחודש כתוצאה מהוזלה של כ-44% במחיר הנפט. אלא שדווקא הנוסעים בתחבורה הציבורית, שנמנים לרוב עם השכבות החלשות באוכלוסיה, אינם נהנים כלל מהוזלת הנפט. למה זה קורה?
בין אוגוסט ודצמבר 2014, ירד מחיר הנפט בכ-44%, מ-98 דולר לחבית בסוף הקיץ האחרון ל-55 דולר לחבית בשבוע האחרון של השנה. מחירי הדלק אמנם לא ירדו בשיעור תואם, כתוצאה מהשפעת המס שגובה המדינה ("בלו"), אך בעלי המכוניות בישראל נהנים מהירידה הדרמטית במחיר הנפט. בשנת 2012 הוציאו משקי בית כ-680 שקלים בחודש בממוצע על דלק, וכתוצאה מהוזלת הנפט צפויים משקי הבית לחסוך כ-80 שקלים בחודש בהשוואה ל-2012.
אלא שעבור מאות אלפי הנוסעים בתחבורה הציבורית, הוזלת הנפט וירידת מחירי הדלק לא נושאות כל בשורה. מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית, שמתעדכנים פעמיים בשנה – ב-1 בינואר וב-1 ביולי – נשארו ללא כל שינוי בתחילת השנה. התוצאה היא שדווקא מי שנמנים עם השכבות החלשות באוכלוסיה – ומהווים את עיקר המשתמשים בתחבורה הציבורית – אינם נהנים מהוזלת הנפט, לפחות בכל הנוגע להוצאה על תחבורה.
שיעור הבעלות על כלי רכב פרטיים בארבעת העשירונים התחתונים בישראל נמוך משמעותית מהממוצע, כאשר בעשירון התחתון שיעור הבעלות הוא כ-27% בלבד לעומת ממוצע של 65.6%. לכן, עבור רבים ממי שנמנים עם השכבות החלשות, הנסיעה באוטובוסים היא בפועל אמצעי התחבורה היחיד. במשרדי התחבורה והאוצר מכירים היטב את המצב העגום, ונוהגים להגדיר את המשתמשים באוטובוסים כ"נוסעים שבויים" – נוסעים שכלל אינם יכולים לבחור בתחבורה חלופית.
על הפער בין בעלי רכב פרטי ונוסעים באוטובוסים אפשר ללמוד גם מפערי השכר: השכר הממוצע של מי שנוסע בתחבורה ציבורית למקום העבודה נמוך בכ-50% מהשכר הממוצע של מי שנוסעים למקום עבודתם בכלי רכב פרטיים. למעשה, השכר הממוצע של הנוסעים לעבודה בתחבורה ציבורית – כולל מוניות שירות – נמוך בכ-35% מהשכר הממוצע במשק. אך למרות כל זאת, מי שנהנים מהוזלת הנפט וירידת מחירי הדלק הם בעלי הרכב הפרטי, בעוד שהנוסעים בתחבורה הציבורית ממשיכים לשלם את תעריפי הנסיעה שנקבעו למעשה בסוף 2013.
למשרד האוצר יש הסבר לכך: עדכון תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית נעשה בהתאם לשינויים במדד המחירים לצרכן, ומאחר שהמדד לא השתנה משמעותית בשנת 2014 הוחלט שלא לעדכן את התעריפים ב-1 בינואר 2015. למעשה, באוצר טוענים שאם מחירי הנפט לא היו יורדים בחדות, התעריפים אף היו מתייקרים.
עם זאת, במשרד אוצר משאירים לנוסעים באוטובוסים פתח קטן לתקווה, ואומרים שירי'דת מחירי הנפט תשפיע בסופו של דבר על המדד, למשל באמצעות הוזלת מחירי ייצור והובלה של מוצרים, וכך עשויה ההוזלה להגיע גם לנוסעים בתחבורה הציבורית – אך לא לפני המועד הבא לעדכון התעריפים, ב-1 ביולי 2015.
אולם, ההסברים המנומקים של משרד האוצר אינם משנים את המציאות המעוותת: הוזלת הנפט וירידת מחירי הדלק גורמת לכך שהעשירונים העליונים נהנים מהיקף החיסכון הגדול ביותר, שכן שיעור הבעלות על כלי רכב פרטיים בעשירונים אלה גבוה מהממוצע – ובפער ניכר. זאת, בזמן שמי שנמנים עם השכבות החלשות ונוסעים בתחבורה ציבורית כלל אינם מושפעים מהוזלת הנפט והדלק.
ולכן, אם ירידה של יותר מ-40% במחיר הנפט אינה משפיעה כלל על השכבות החלשות באוכלוסיה, נראה שנדרש שינוי לא רק בתעריפים, אלא גם בשיטת עדכון התעריפים: בעידן שבו ניתן להנהיג שינויי תעריפים במהירות יחסית, ההיצמדות לנוסחת עדכון מיושנת גורמת לתוצאה בלתי סבירה ולא הוגנת.
