כאשר משווים בדמיון "מכונית ספורט" חושבים באופן טבעי על פרופיל נמוך ואגרסיבי, מרכב צמוד לקרקע, חרטום ארוך, גלגלים שלוחים לפנים וזנב קצרצר. מהדרין יוותרו אפילו על גג קשיח ו/או על מושב אחורי, שהרי המיזנטרופיה של הנאת הנהיגה עולה בהרבה על הצורך בשימושיות. אפילו אנשי משפחה, עם חלומות מאולפים יותר, מדמיינים לכל היותר אריזת סטיישן סליפרית או האצ'בק משפחתית, ודגמים שעונים לכל ההגדרות הלא כל כך מדומיינות האלה קיימים בעשרות. אבל "מכונית ספורטיבית" עם קווי מתאר של קרוסאובר? זה נשמע בערך כמו מייקל ג'ורדן רוקד ריקודים סלוניים.

עוד ב-TheCar:
ב.מ.וו 840 גראן קופה במבחן דרכים
פורד אדג' ST במבחן דרכים
אאודי TT קוואטרו קופה במבחן דרכים

המציאות בעולם הרכב השתנתה בעשור האחרון וגם הרעיון המוזר של "קרוסאובר ספורטיבי" נולד – ראשית לכל דווקא בקודש הקודשים של מותגי הספורט והיוקרה כמו פורשה קאיין טורבו (חלוץ התחום), ריינג' רובר ספורט, ג'יפ גרנד צ'רוקי SRT8 וגרסאות M ו-AMG של ב.מ.וו ומרצדס למשפחת רכבי הפנאי שלהם. נישת הקרוסאוברים הספורטיביים מתרחבת בנחישות גם לדגמים פחות יקרים ובעיקר כאלו שלא גדולים ושוקלים כמו קרנף.

אאודי, למשל, הקדימה כבר לפני כמה שנים לקחת את Q3 – גרסת הקרוסאובר של A3 הקומפקטית, שתלה בו את המנוע של ה-RS3 העצבנית, ובראה את ההתפתחות האבולוציונית הבלתי נמנעת של "הוט האצ'". השידוך הוכיח את עצמו בקופות וזמן קצר לאחר השקת הדור החדש של Q3 (לפני כשנה וחצי) הגיעה גם גרסת RS השרירית שהיה לנו הכבוד, ובעיקר העונג, לבחון כאן.

צריך לשים את הדברים על השולחן כבר עכשיו. הקונספט של קרוסאובר ספורטיבי שגוי, לתפיסתנו, מיסודו ולו מפני שהוא מנוגד לחוקי הפיזיקה הבסיסיים. מרכז כובד נמוך ומשקל נמוך הם מאפיינים נחוצים ונדרשים למכונית ספורטיבית אמיתית, ותצורת קרוסאובר מנופחת ומוגבהת חוטאת להם עוד משלב השרטוט שלה. מבחינה זאת קשה לומר שהתלהבנו מאד לתאם את המבחן הזה ולאסוף את המפתחות…

ההשוואה בין RSQ3 לבין RS3, שאיתה הוא חולק לא מעט רכיבים, מעמידה את Q בעמדת נחיתות – למרות שהוא מביט ב-RS3 מלמעלה. RSQ3 ספורטבק גבוה ב-13 ס"מ מ-RS3 ספורטבק, והוא גם ארוך, רחב וכבד יותר, כמעט ב-200 ק"ג די דרמטיים. לא שזה מעניין את הלקוחות באולם התצוגה מכיוון שהעובדות מוכיחות שאלה מצביעים עם כרטיסי האשראי הזהובים והכסופים שלהם. בפריזמה ישראלית, מאז השקת חטיבת הספורט של אאודי בישראל, לפני כ-3 שנים, מכירות RSQ3 משתוות כמעט לאלה של כל דגמי RS האחרים גם יחד, וזאת תמונת מראה של מה שקורה בעולם כולו.

עיצוב ושימושיות

אפשר לחשוב על שתי סיבות לכך שלקוחות מעדיפים קרוסאוברים, ואלה עיצוב ושימושיות. עיצוב הוא כמובן עניין של טעם, ונדמה כאילו המעצבים מקבלים חופש פעולה רב יותר בבואם לעצב קרוסאוברים. הם, בתגובה, יוצאים מגדרם, אלא אם הם עובדים באאודי – חברה שלא בולטת בעיצוב נועז בדגמי אמצע הדרך שלה. מקוריות עיצובית נשמרת באינגולשטאט לדגמים הספורטיבים באמת כמו TT ו-R8, וכך יוצא ש-RSQ3 ספורטבק מציג איזן מוצלח בין שני הקצוות. בכלל, הדור החדש של Q3 נראה הרמוני ודינמי יותר מקודמו, ומוצלח באופן כללי, אבל לא משהו שתסובבו אחריו את הראש.

גרסת 'ספורטבק' של Q3 מאופיינת בצללית דמויית קופה, עם קו גג נמוך ומשתפל, קו חלונות צד אחוריים עולה, וקורה אחורית נטויה. זה מקזז 3 ס"מ מהגובה הכולל ביחס לדגם הרגיל. בשונה מב.מ.וו ומרצדס לא גרמו מעצבי אאודי לחיתוך הגג וחיבורו לאחוריים הקטומים להיראות כאילו נחתה גליוטינה על Q3 והתוצאה קרובה להאצ'בק מסוגנן ואלגנטית והרמונית ביחס לדגמי ה"קופה" של המתחרות.

ההסבה מ-Q ל-RSQ הייתה קשה יותר – ולו מכיוון שקל להיסחף עם תוספות ספורטיביות אשר הופכות כל עיצוב לוולגרי. RSQ3 כוללת אמנם את כל סממני הז'אנר – החל מכונסי אוויר מוגדלים בחזית, חצאיות צד, פגוש אחורי אגרסיבי עם צמד יציאות מפלט אובליות גדולות וספויילר אחורי צנוע על הגג. הכל שם בולט, אבל לא צועק (למעט חישוקי ה-21 אינשט העצומים, אשר ממלאים את בתי הגלגלים). המגע שמבדיל באמת הוא צביעה בשחור מבריק של השבכה הקדמית, כולל סמל ארבע הטבעות, מסגרות החלונות, גימורי גוף שונים והחישוקים. זה משתלב היטב כקונטרסט לצבע האפור בטון האופנתי של רכב המבחן. RSQ3 נראה דחוס ושרירי, Bad Ass אמיתי, ולמרות זאת הוא לא נראה כמו Q3 שעבר מקצה שיפורים בסדנאות הרכב של רמלה.

תצורת ה"קופה" גובה מחיר בהיבט השימושי, בראש ובראשונה מנוסעי המושב האחורי. במקרה של הספורטבק המחיר הזה לא מאד מורגש: כניסה לרכב ויציאה ממנו דורשת כיפוף ראש קל, אבל מרחב הראש מאחור יספק גם מבוגרים בגודל ממוצע ויעניק להם מרווח רגליים ראוי. עם זאת, אל תבנו יותר מידי על נוסע שלישי מאחור. המושב שם צר מידי, ובין צידי המושב לדלתות יש חללי אכסון מיותרים. נפח תא המטען הוא  530 ליטרים מכובדים שמספיקים לשימוש משפחתי, אבל תצורת החלון והדלת האחורית מצמצמת את הגובה ופוגעת באפשרות להוביל שם כונניות מאיקאה. גם שפת ההטענה גבוהה יחסית.

פתיחה

תא הנוסעים של RSQ3 מכניס אותך למוד הנכון. לא תמצאו כאן עיצוב נועז אבל כדרכה של אאודי הנדסת האנוש לא מתחכמת, ובשונה מן האופנה העכשווית אפילו פתחי המיזוג המרכזיים ממוקמים במקום נכון למעלה. איכות החומרים טובה אבל לא יוצאת דופן ורק ריפוד האלקנטרה על לוח המכשירים שובר מעט את השגרה. כל זה לא משנה כי ב-RSQ3 יש בדיוק את מה שמעניין את מי שקונה מכונית ספורטיבית.

גלגל ההגה בשרני, קטן קוטר וקטום בתחתיתו. לוח המחוונים הדיגיטלי מציע תצוגות משתנות ושפע של מידע חיוני כדי להחניף לאגו של חרמני הגז – החל ממד כוחות G, דרך מד גדישה, מדי הקפות ומדי תאוצה ל-100 ו-200 קמ"ש, ועד לאפשרות למדוד תאוצה לרבע מייל. מעל הכל מושכים את תשומת הלב מושבי באקט יפייפיים (תוספת בחבילת ה-RS יחד עם חישוקי 21 אינטש) עם גימור עור ואלקנטרה שחור/אדום. אלה תומכים היטב ונוחים מאד לאורך זמן, אם כי הם מעט רחבים מידי כך שהם מתאימים לבעלי מבנה גוף רחב. לא שלא הייתי מספח אותם ברצון למכונית שלי.

הגירוי הטוב ביותר ש-RSQ3 מציעה הוא לא דרך חוש המישוש אלא באמצעות חוש השמיעה. לחיצה על מתג ההנעה מעוררת נביחה גרונית נוכחת מן המנוע, והפעולה המתבקשת מיד לאחר מכן היא לחיצה על מתג ה-'RS' שממוקם על גלגל ההגה. זה מעביר את המכונית לאחד משני מצבי הנהיגה הספורטיביים שבהם אפשר להגדיר פרמטרים כמו תגובת מצערת, תגובת תיבת הילוכים, משקל ההיגוי וצליל מערכת הפליטה (מערכת פליטה משודרגת היא חלק מחבילת RS האופציונלית). המצב הפתוח של מערכת הפליטה פותח לך את האוזן ואת הלב עם גרגור עמוק בסל"ד סרק, אשר מתגבר בעת שלוחצים על הדוושה. למרבה השמחה, לא מדובר כאן בגימיק מודרני של סאונד מלאכותי לאוזני שוכני תא הנוסעים בלבד, אלא חוויה ווקאלית שנועדה לשתף את כל השכונה.

צליל המנוע שונה, ועמוק יותר ממה שהורגלנו לו מדגמים ספורטיבים קומפקטיים של קבוצת פולקסווגן. ההבדל נובע מן הצילינדר הנוסף שמוסיף לו רובד ונפח. כמובן שהצילינדר לא נוסף למנוע משיקולי צליל אלא כתזכורת רומנטית או נוסטלגית לדגמי 'קוואטרו' המקוריים שביססו את שושלת דגמי הספורט של אאודי. נפח המנוע הזה, ששוכן לרוחב ולא לאורך כמו במקור, הוא 2,480 סמ"ק והוא מפיק כעת 400 כוחות סוס ו-49 קג"מ, כלומר 40 כוחות סוס יותר מאשר ב-RSQ3 היוצאת ופי שניים מאאודי ספורט קוואטרו הסדרתית שייסדה את השושלת. אאודי מצהירה ש-RSQ3 מזנקת מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 4.5 שניות, וכדי לסבר את האוזן מדובר בנתון דומה לזה של פרארי 360 אשר אך לפני  עשור וחצי הייתה (והיא עדין) מכונית-על מן החלומות.

המספרים הרבה פחות מרגשים מן התחושות, והמנוע הזה הוא פשוט תענוג צרוף. שיא המומנט מתקבל כבר ב-1,700 סל"ד והכח האדיר שלו מורגש מלמטה, נבנה במשך זמן קצר, ומתפרץ בבעיטה ברוטאלית מ-2,500 סל"ד עם דחף חזק שממשיך ללא שיהוק עד לקו האדום. תיבת ההילוכים כפולת המצמד משהה מעט  את השילוב בעת זינוק מהמקום, אבל מיד לאחר מכן יורה את ההילוכים בזה אחר זה בקצב ודיוק. כך מתקבלת תאוצה חזקה, על גבול הברוטאלית. בכלל, תיבת ההילוכים התגלתה כשותפה מתמסרת לרצונות הנהג, ובתוך כדי בלימה היא מורידה בשמחה שני הילוכים בליווי "גז ביניים". במצב ידני היא מאפשרת למנוע לחיות סמוך לקו האדום עד לפגישה עם מנתק ההצתה וגם היא תשאיר לנהג את המלאכה להעביר להילוך הבא.

תאוצה צידית

בכל הקשור לביצועים אאודי RSQ3 פורעת את השטר. אבל האם היא מצליחה לכופף את חוקי הפיזיקה, שפועלים לרעתה, על כביש שאינו ישר? בגדול התשובה היא כן. אל תצפו להתנהגות קלילה כמו של סופר מיני חמה, אבל RSQ3 לא מרגישה כבדה כפי שהיא באמת. היא יודעת להיכנס לפניה באופן נחוש, לשמור על קו נבחר, וכמעט אף פעם לא תפתיע את הנהג. יש לה המון כוח שיכול להכניס אתכם לצרות צרורות, אבל עם צמיגים כל כך רחבים ודביקים, והנעה כפולה סופר יעילה, רמת האחיזה שלה גבוהה עד כדי כך שנהג שפוי יתקשה לאתגר אותה, ואפילו נהג פחות מיומן לא ירגיש מאויים. לא משנה כמה תלחצו אותה, היא פשוט זורמת בנונשלנטיות.

RSQ3 פונה מאד מהר והיא סלחנית ומדויקת, אבל למרבה הצער היא גם מאד מנותקת. להגה יש משקל מצויין אבל הוא לא מספר דבר על הנעשה מתחת לגלגלים. הפידבק היחיד לנהג מתקבל מרכינת המרכב, וזאת, שלא במפתיע, יותר מידי מורגשת ומלווה ביותר מידי תנועה על המתלים. זאת פחות או יותר כל הדרמה שאפשר לקבל מכיוון השלדה וגם תזכורת לעובדה התמוהה שהמכונית הזאת לא מצוידת במתלים אדפטיביים. חבל, כי הם יכלו לרסן טוב יותר במצב ספורט.

הפשרה של מהנדסי אאודי מוצלחת, ו-RSQ3 היא מכונית קשיחה שמזכירה לכם את זה בכל מעבר על באמפים ובורות. עם זאת, היא לא תבעט לנוסעים בישבן, וברוב המקרים תספוג היטב ולא תתרסק לתוך הבורות. נקודות התורפה שלה הן בסינון מפגעי כביש קטנים, פועל יוצא של צמיגים בחתך 35, ובחוסר ריסון מספק בכבישים גליים שעליהם היא משדרת תחושה קופצנית מידי. כאשר מעבירים את בורר מצבי הנהיגה למצב רגיל המכונית הזאת יכולה לשמש כטיל שיוט יבשתי משפחתי.

שורה תחתונה

אאודי RSQ3 מיישבת היטב לא מעט מהסתירות המובנות ב"קרוסאובר ספורטיבי". הפיזיקה משחקת לרעתה על הנייר אבל היא מכופפת אותה באמצעות טכנולוגיה. בתוך אריזה נחשקת של רכב פנאי עם איפור ספורטיבי במינון נכון מסתתרת מכונית סופר מהירה וסופר יעילה, עם מנוע בריון שמשמיע צליל מענג ומייצר ביצועים ברמה קרובה לזאת של מכוניות-על. היכולת שלה באה לידי ביטוי לא רק בקו ישר, והיא מהירה על כל כביש בתוך כדי כך שהיא מלטפת את האגו של הנהג ומשרה ביטחון גם על מי שטרם השתלם בנהיגה ספורטיבית. 

אבל האם RSQ3 היא מכונית ספורט אמיתית? מבחינת הביצועים והיכולת ללא ספק. מבחינת התחושות ומעורבות הנהג היא לוקה בחסר, וכמו לא מעט מכוניות בדור הזה מעניקה "תחושת פלייסטיישן". "טהרני נהיגה" ירגישו כך, ללא ספק, אבל לא בטוח שלקהל הפוטנציאלי של המכונית הזאת יהיה אכפת. מי שלא התנסה עם מכוניות ספורט אמיתיות לא יבין במה דברים אמורים. עבורו מספקת RSQ3 את הסחורה ודאי מבחינת ה-Show וגם מבחינת ה-Go.

ליכולת הגבוהה והרבגווניות של RSQ3 יש מחיר, והוא לא נמוך בכלל. תג המחיר של רכב המבחן, עם חבילת ה-RS, נושק לחצי מיליון ש"ח וזה המון כסף. במחיר זה אפשר לקנות Q3 למשפחה ומאזדה מיאטה לסופי שבוע. זה אולי הגיוני יותר בתאוריה, אלא שבפועל אנשים שיכולים להשקיע את הסכום הזה יעדיפו לקנות מכונית אחת שנותנת גם וגם וגם.

כיום אין אף קרוסאובר ספורטיבי של מותג עממי שמציע יכולות דומות (מתנצלים בפני קופרה אטקה), ולכן מי שמבקש שילוב בין ביצועים ברמה כזאת, שימושיות, ואמירה של מותג פרימיום – RSQ3 היא אלטרנטיבה יחידה.

בחנו: נעם וינד ואופיר דואק

צילומים: נעם וינד