Ad

תמונות קשות: הוצאה להורג של למבורגיני מורצ'ילאגו LP640

שלטונות טאיוואן הרסו את מכונית העל הנדירה באמצעות מחפר ופטישים כדי שלא להותיר ממנה אף רכיב שאפשר למכור
אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

אפשר להתווכח אם בזמן שמאות אלפי אזרחים, בהם נשים ותינוקות, נטבחים בסוריה על מזבח האינטרסים של דת ושליטים שונים – מותר לנו להצטער על רצח מיותר של מכונית-על איטלקיה נדירה. סביר שהתשובה הכנה לשאלה הזאת שלילית.

 

למבורגיני מורסיילגו מושמדת 002

ובכל זאת, תמונות קשות שמגיעות מטאיוואן, ואשר גודשות ביממה האחרונה את הרשת, מעלות שאלות לא פשוטות אודות היחסים שבין השלטון לאזרח, חשיבות קידוש החוק, ובעיקר אודות השכל הפשוט.

הגרסה הקצרה והכואבת של הסיפור היא ששלטונות טאיוואן זימנו אתמול קבוצת עיתונאים כדי לתעד את הוצאתה להורג של מכונית על נדירה למדי – למבורגיני מורצ'ילאגו LP640, שכמותה קיימות בעולם רק כמה מאות – וזו הושמדה בדרך ברברית ומכוערת (ולא שאפשר להשמיד מכונית באמצעות זריקת רעל או דרך "הומאנית" אחרת…).

מדוע הושמדה המורצ'ילאגו התמימה?

קוראי סינית ומקורבים לממשלת טאיוואן אולי יגלו את התשובה המדויקת מהר מאיתנו (וגם אנחנו נשתדל לעדכן אם וכאשר נקבל תשובה מוסמכת) – אבל ככל שהצלחנו להבין מפרסומים שונים בעולם הבעלים שלה כנראה רשם אותה תחת זהות בדויה כדי להימנע מתשלום מס כלשהו או שהצהיר לגביה הצהרה לא מדויקת אחרת.

מכל מקום, המכונית הושמדה בחריצות ברברית באמצעות מחפר וכמה פקידים מצוידים בפטישים, ואלה לא הותירו ממנה אף חתיכה ראויה לשימוש או למזכרת.

המורצ'ילאגו יוצרה על-ידי למבורגיני בסנטה אגתה בין השנים 2001-2010 ובמהלכן נבנו ממנה מעט יותר מ-4,000 יחידות בלבד, היא החליפה את 'דיאבלו' והוחלפה על-ידי 'אוונטאדור'. גרסת LP460 שלה יוצרה בין 2006 ל-2010 והונעה באמצעות מנוע V12 בנפח 6.5 ליטר שמספק 631 כ"ס, ומחירה בארה"ב בשעתו היה כ-450 אלף דולר.

השמדה של מכונית-על שמאיצה מעמידה ל-100 קמ"ש בתוך כשלוש שניות ומגיעה למהירות מרבית של כ-340 קמ"ש באמצעות כלי עבודה אמורה כנראה לשלוח מסר כלשהו לציבור הטאיוואני, אבל כמו כל הוצאה להורג היא בעיקר מעוררת בחילה.

אנחנו צרפנו כאן את הסרטון שהועלה ליוטיוב על-ידי J T. Photography וכן תמונות מתוכו, וברשת מסתובבת ההוצאה להורג הזאת גם מזוויות אחרות של צלמים שהוזמנו אליה על-ידי השלטונות. התמונות, כאמור, קשות לצפיה ואף מבחילות.

 

דיעה: חוק בלי שכל אינו חוקי

לא משנה איזו עבירה עבר הבעלים של המורצ'ילאגוו, ולא ממש משנה אם זאת עבירה על חוקי יבוא, תחבורה או אחזקה, ואפילו על כל חוק אחר. השאלה האמיתית היא מה חטאה של המכונית, ומדוע היא זאת שצריכה לשלם את המחיר האולטימטיבי במקומו של מי שעבר על החוק?

מאד סביר להניח ששלטונות טאיוואן מבקשים להרתיע בדרך הזאת עבריינים פוטנציאלים נוספים מפני ביצוע של אותה עבירה, ולא מן הנמנע שהם גם מתגאים בכך ש"כולם שווים בפני החוק".

השאלה היא מה תורם יותר לאינטרס הציבורי הכללי לא רק שלהם, הטאיוואנים, אלא של כלל אזרחי העולם, אפילו שלנו בישראל.

ראשית לכל, הוצאה להורג של חף מפשע לעולם לא יכולה להיות מוצדקת, ואף אחד לא יטען שהלמבורגיני עברה על חוק.

אמירה זאת נכונה גם לגבי פיאט 500, אבל לא רק שאף אחד לא היה טורח לבוא לצלם השמדה של מכונית כזאת (והנה לכם "שוויון בפני החוק") – צריך לטעון גם שאין דין מכונית מייצור סדרתי כדין מכונית נדירה, יצירת אמנות, שיוצרה בעבודת יד והיא בעלת ערך רב.

שלטונות טאיוואן אולי רצו לייצר דיון אודות שמירת חוק – הנה הם יצרו אחד – ואולי המניע האמיתי של הפקיד שיזם את האירוע קשור בדברים אחרים. מה שיותר חשוב הוא לא המעשה עצמו אלא מבחן התוצאה: האם האזרח בטאיוואן, או בעולם, "מכבד" כעת את החוק יותר או פחות מאשר לפני המעשה הזה?

כבוד לחוק הוא ערך מרכזי בכל חברה אנושית, אבל כבוד לא מושג רק מתוקף האמירה ש"חוק הוא חוק" וצריך לציית לו "כדי למנוע אנרכיה" וכדי ש"לא כל אדם יעשה חוק לעצמו" – אלא בעיקר מתוקף ההיגיון הפנימי של החוק והמטרה שאותה הוא משרת.

אם סעיף העונש בחוק הספציפי שאותו עבר הבעלים לשעבר של המורסיילגו דורש את השמדת המכונית, או השמדתו של רכוש כלשהו באופן כללי, אי אפשר לצפות שמישהו ירכוש כבוד לחוק כזה.

סעיף העונש יכול שיחול על מבצע העבירה – בין אם באמצעות קנס כספי או ריצוי של עונש מאסר. אם קם הצורך להוריד את המכונית מכבישי טאיוואן אפשר לעשות את זה על ידי חילוט המכונית במקום השמדתה, ומכירתה במכירה פומבית בבית מכירות בינלאומי כלשהו. כל סכום כסף שהיה נכנס לקופת ממשלת טאיוואן בדרך זאת ודאי יכול היה לשרת מטרות נעלות יותר מאשר הוצאת האגרסיה המטופשת של פקיד אומלל.

האינטרס הציבורי – כולל אפילו מניעת ההתבזות הפומבית של המדינה המרתקת הזאת – ודאי היה נשכר יותר לו הייתה המכונית נמכרת במקום שתושמד, וכך גם הכבוד כלפי חוקים וממשלות בכלל, ובפרט כלפי חוקי טאיוואן וממשלתה.

  • Ad
  • Ad
  • Ad