Ad

פסק דין: המשטרה אחראית לציוד ברכב גם כשהוא אצל קבלן מישנה

אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

המשטרה ניסתה לגלגל את האחריות על קבלן משנה שלה במקום לטפל במתלונן ולתבוע את קבלן המשנה שלה

נסיון של משטרת ישראל להתחמק מאחריות לנזקים שנגרמו לבעליו של רכב שתפסה, לא צלח. בית משפט השלום בירושלים חייב את המשטרה לפצות את בעל הרכב בסכום של 16,008 שח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית תמורת ציוד שנעלם מהרכב. המשטרה חוייבה גם בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד.

פסק הדין ניתן על ידי הרשמת הבכירה סיגל אלבו בתביעה שבה ניסתה המשטרה להתחמק מתשלום הנזק בטענה שהציוד שהיה ברכב בעת שנתפס נעלם כאשר הרכב נגרר על ידי קבלן מישנה של המשטרה (גרר כליף) למגרש בישוב הר-טוב, ולא בעת שהיה בחזקת המשטרה.

גרר כליף מצידו ניסה לגלגל את האחריות על קבלן מישנה שלו, מוטי מטמון, שהפעיל את מגרש האחסנה בהרטוב עבור גרר כליף, וזאת בטעננה שבהסכם ביניהם התחייב מטמון לשאת באחריות לנזקים לרכב שמאוחסן במגרש. אם חשבתם שבכך הסתיימה הסאגה, טעיתם: מטמון מצידו טען שיש להטיל את האחריות לנזקים על המשטרה, ובכל מקרה, לא הוא היה אחראי לשמירת הרכב אלא שותפו, משה יוסף…

בעל הרכב א.י.ב., טען שהמשטרה גרמה לרכבו נזק בעת שפירקה ממנו את לוח המחוונים (דש בורד) כדי לבדוק את מקוריות לוחיות הזיהוי של השילדה . לטענתו – בהסתמך על חוות דעת של שמאי מטעמו, כלל לא צריך היה לפרק את לוח המחוונים, ובעת הפירוק נגרם גם נזק לשמשה הקידמית. המשטרה טענה כי הנזק נגרם בגלל "טעות" בפרוק ולא בגלל חוסר זהירות. גם מנוע הרכב פורק, ואכן הוכח במזוייף. הטלת האחריות ההדדית, בסגנון "לך תחפש את החברים שלך", לא התקבלה על דעתה של הרשמת הבכירה סיגל אלבו.

בפסק הדין שלה היא קובעת שאין מחלוקת על כך שהתובע הפקיד את רכבו בידי משטרת ישראל במסגרת מיבצע לאיתור כלי רכב מזוייפים, כשבתוכו חפצים שונים שאותם נאסר עלין להוציא, ובהם בין היתר ארגז כלים ובו כלי עבודה יקרים וציוד אור קולי יקר. השופטת מציינת כי עובדה זו "עולה מפורשות מדו"ח הפעולה של המשטרה".  היא דחתה את טענת המשטרה לפיה לתובע היה אשם תורם שהרי יכול היה ליטול את חפציו מהרכב מיד עם תפיסתו.

לעניין זה הסתמכה השופטת על עדות השוטר שתפס את הרכב, לפיה אפשר לתובע ליטול מהרכב רק ציוד כגון ארנק, אך לא כזה שדורש פירוק, כמו מערכת המולטימדיה. השוטר אף העיד שלא ניתן היה לאפשר לתובע לקחת את כלי העבודה שלו. "התובע הפקיד את רכבו בידי משטרת ישראל ואף מסר לה את מפתחות הרכב" קבעה השופטת, "ועל כן לא היה לו יסוד לחשוש כי אם לא ימהר ויזדרז ליטול את הציוד, קיים חשש להיעלמותו של הציוד מן הרכב. הנתבעת קיבלה לידיה את הרכב כאשר בתוכו הציוד ומשכך היה עליה להשיב לידי התובע את הרכב לרבות הציוד שבו, בכפוף לפירוק הרכב ככל שנחוץ לשם ביצוע הבדיקות הנדרשות. משמסר התובע לנתבעת את הרכב כאשר בתוכו ציוד, ומשהושב הרכב לתובע ללא הציוד, הרי שבמערכת היחסים בין התובע לנתבעת, על הנתבעת לפצות את התובע בגין אובדן הציוד שהיה ברכב".

עם זאת, בית המשפט זיכה את המשטרה מאשמת רשלנות לגבי מהלך הפרוק של לוח המחוונים, ודחה גם את הטענה לפיה לא היה צורך לפרקו. עם זאת היא כן חייבה את המשטרה לשאת בנזק שנגרם לשמשת הרכב.

המשטרה אמנם חוייבה לפצות את בעל הרכב אך לא תצא ניזוקה מהפרשה: גרר כליף תשלם לה את רוב הסכום לאחר שהוכח שהציוד נעלם בעת שהרכב היה בחזקתה, ושרשור זה ממשיך כמו בחד-גדיא אל קבלני המישנה שהפעילו את מגרש האחסנה. בשורה תחתונה אף שוטר לא ישלם על הנזק שגרמה המשטרה לאזרח בכך שאילצה אותו לפנות לערכאות, או על ביטול זמנו של בית המשפט.

  • Ad
  • Ad
  • Ad
  • Ad