ביום ראשון 30 באוגוסט 2026 נמצא אדם ללא רוח חיים בתוך מכונית בחניון תת קרקעי של בניין מגורים בראשון לציון, וזאת לאחר תאונה ושריפה שהציתה מספר מכוניות נוספות.
נכון לעכשיו לא ידוע מה גרם לתאונה, מה הצית את האש וממה מת הנהג, והחשש הוא שלעולם גם לא נדע. דווקא בגלל זה צריך לשאול כבר עכשיו האם המקרה הטראגי הזה ייחקר לעומק ומתוך כוונה נחושה למנוע תאונות בעתיד.
מה שברור כבר כעת זה שמדובר בנסיבות חריגות מאוד ובזירה מבודדת ושונה בעליל מרוב זירות התאונה. חקירת עומק של תאונה כזאת חייבת לחבר בין כל חלקי האירוע: הנהג, מחשבי הרכב, ההתנגשות, הסוללה, השריפה ואפשרויות המילוט, גם כדי להבין את המקרה הספציפי ובעיקר מפני שלכל כיוון חקירה יש השלכות ישירות על נושאי בטיחות שונים מאוד.
חשוב להבהיר כבר בתחילת הדברים: ל-TheCar אין מידע על נסיבות התאונה מעבר למה שפורסם בכלי תקשורת ועל ידי הרשויות. אנחנו לא יודעים מה גרם לתאונה, לא יודעים בוודאות מה הצית את הרכב, לא יודעים מה היה סדר האירועים המדויק ולא יודעים ממה מת הנהג. אנחנו כן יכולים לשאול את השאלות הנכונות ולקוות שיש מי שיעשה את המאמץ הנדרש לחבר כראוי את כל החלקים. האפשרויות שנעלה כאן נועדו לעשות בדיוק את זה: אלה שאלות שחוקרי חקירת עומק צריכים לבדוק כדי לאשר או לשלול, ואין כאן טענות או קביעות לגבי מה שקרה במציאות.
מה שידוע בשלב זה הוא שאדם כבן 80 נמצא ללא רוח חיים בתוך רכב בוער בחניון תת-קרקעי ברחוב אח"י להב בראשון לציון. לפי ממצאים ראשוניים שפורסמו בשם כבאות והצלה, השריפה החלה ברכב חשמלי והתפשטה לכלי רכב נוספים, וחוקר דליקות בודק את נסיבות פרוץ האש. המשטרה חוקרת את האירוע ובשלב הראשוני לא דווח על חשד לפלילים.
מתמונות מן הזירה אשר פורסמו על-ידי דוברות כבאות והצלה עולה שייתכן שהרכב שחולל את האירוע הוא מתוצרת מרצדס, והניחוש שלנו, על פי אותן תמונות, הוא שמדובר במרצדס EQA (אך זאת רק השערה).
"תאונה עצמית" היא תיאור, לא הסבר
אם יתברר שהמכונית פגעה בקיר ללא מעורבות של רכב אחר, הביטוי "תאונה עצמית" לא מסביר מדוע היא פגעה בו. חקירת עומק צריכה להתחיל עוד לפני רגע הפגיעה.
אפשרות שצריך לבדוק היא בלבול של הנהג בין דוושת התאוצה לבלם, וזו תופעה מוכרת בתאונות חניה. אפשרות אחרת יכולה להיות אירוע רפואי שקדם לתאונה וגרם לאובדן שליטה. במקרה כזה, עצם העובדה שמכונית חשמלית הייתה מעורבת באירוע לא הופכת אותה לסיבת התאונה.
מנגד, צריך להיות מסוגלים לשלול גם תרחישים טכניים: האצה לא רצונית או כשל אחר במערכת ההנעה, בעיה במערכת הבלימה, תקלה בהיגוי או במערכת בקרה אחרת. עצם העלאת האפשרויות האלה לא מעידה שאחת מהן התרחשה.
מה זה אומר מבחינתנו? אם מדובר בטעות אנוש, השאלה הבאה היא האם טכנולוגיית הבטיחות של המכונית הייתה יכולה למנוע אותה או לצמצם את חומרתה. אם מדובר באירוע רפואי, אין הצדקה להפוך את המכונית לאשמה, ואם יימצא כשל בהנעה, בבלימה, בהיגוי או בתוכנה חשוב ואפילו דחוף לברר אם מדובר בכשל נקודתי או בסיכון שרלוונטי גם למכוניות נוספות.
מה באמת קרה בשניות שלפני הפגיעה?
כאן יכולות מצלמות החניון, בהנחה ובתקווה שיש כאלה, לספק ראיה חשובה. צריך לשחזר את תנועת המכונית: מאין הגיעה, מה היה המסלול שלה, האם נראתה האצה, האם נדלקו אורות הבלם, ומה הייתה נקודת הפגיעה. חשוב במיוחד לבדוק האם ניתן לזהות עשן או סימן אחר לאירוע חריג לפני ההתנגשות — או שרק לאחריה מופיעים סימני אש. למשל: האם פרצה אש מן הסוללה ובעקבות התאבכות העשן הנהג נכנס לפאניקה?
נתוני מחשבי וחיישני הרכב יכולים לספק מידע קריטי על מהירות, תאוצה, בלימה, זווית הגה, חגורת בטיחות, הפעלת כריות אוויר, פעולת מערכות בקרה ועוד. אם מערכת ADAS כלשהי פעלה יש לבחון מה היא זיהתה, האם היא יכלה לפעול בתנאי האירוע הספציפי וכיצד היא פעלה במציאות.
באיזו עוצמה התרחשה התאונה?
אפשר להניח שהמכונית לא יכלה לצבור מהירות מאוד גבוהה בתוך חניון ועל בסיס זה להניח שהתוצאה הקטלנית מוגזמת ביחס לעוצמות הפגיעה. מצד אחד זה יכול לחזק את קו החקירה של אירוע רפואי שקדם לתאונה, ומצד שני זה פותח קו חקירה קריטי לגבי היכולת של הנהג לחלץ את עצמו מן הרכב לאחר הפגיעה או לאחר תחילת השריפה.
בכל מקרה חשוב לשחזר את המהירות, המסלול, זווית ונקודת הפגיעה, שימוש בחגורת בטיחות, פעולת כריות האוויר והנזק שנגרם לתא הנוסעים ולמערכות הרכב – ובדרך הזאת להבין האם הפגיעה הפיזית גרמה לנזק גופני לנהג ומה היא עשתה למכונית, בדגש על הסוללה שלה.
מה בא קודם: הפגיעה או האש?
זאת אחת ההבחנות החשובות ביותר בחקירה. צריך לבדוק אם ההתנגשות גרמה לנזק למבנה הפיזי של הרכב ושל הסוללה וזה מה שגרם להתלקחות. אם זה הרצף, צריך לזהות היכן בדיוק התחילה האש: האם במארז הסוללה? במערכת המתח הנמוך? בחיווט או אולי ברכיב אחר.
כאמור – ייתכן שהתקלה – בדגש על אש או עשן – החלו לפני הפגיעה, השפיעו על הנהג או הבהילו אותו, וזה מה שגרם להתנגשות. אין בידינו ראיה שכך קרה. אבל אם החקירה תתמקד מלכתחילה רק בתסריט "פגיעה ואז שריפה" היא עלולה להחמיץ רצף סיבתי אחר.
מה זה אומר עבורנו? חשוב לבדוק מה הייתה עוצמת הפגיעה והאם רמת ההגנה על הסוללה חושפת שאלות רחבות יותר, וחשש מפני סכנה משמעותית. אם יתברר שהאש החלה לפני הפגיעה כתוצאה מכשל ברכב – זאת סכנה לא פחות חמורה, אולי אפילו יותר.
מה הרג את הנהג?
סיבת התאונה, סיבת השריפה וסיבת המוות הן שלוש שאלות נפרדות, גם אם ייתכן שבסופו של דבר יתברר שהן חוליות באותה שרשרת סיבתית.
חקירת עומק חייבת לקבוע, בין היתר, אם הנהג מת או איבד הכרה כתוצאה מן הפגיעה עצמה. במצב כזה שאלת היכולת לפתוח את הדלתות לאחר התאונה כנראה לא תסביר את מותו. אבל אם הממצאים יקבעו שהוא שרד את הפגיעה זה מעלה שאלות אחרות. האם סביר שהוא היה בהכרה אחרי הפגיעה? האם הוא היה מסוגל פיזית לנסות לצאת? כמה זמן חלף עד שהאש או העשן הגיעו לתא הנוסעים? האם הוא נפגע משאיפת עשן, מחום או מן האש?
אם הנהג שרד את הפגיעה, האם הוא יכול היה לצאת מן הרכב? האם מערכת ה-12 וולט נפגעה ופתיחת דלתות חשמלית לא התאפשרה? במקרה כזה – האם הנהג ידע או יכול היה לדעת שיש לו אפשרות לעקוף את המנגנון החשמלי באמצעות מנגנון מכאני? האם פתיחה כזאת הייתה נגישה עבורו?
תשובות לשאלות אלה יקבעו את הלקח הבטיחות האפשרי מהמקרה הטראגי הזה. אם הנהג שרד את הפגיעה אך מת כתוצאה מעשן או אש, זמן תחילת השריפה, קצב ההתפשטות ומשך חלון המילוט הופכים למשתנים קריטיים.
אם חקירת עומק תבסס את העובדה שהנהג שרד את ההתנגשות ושמצבו אפשר ניסיון מילוט, צריך להבין מדוע הוא לא הצליח לצאת מן הרכב. האם הדלתות פעלו לאחר התאונה? האם החלונות פעלו? האם מערכת המתח הנמוך נפגעה?
חשוב לבדוק גם אם אנשים מבחוץ, או כוחות חילוץ, יכלו לפתוח את הדלת ולהגיע אל הנהג בזמן. כל אחת מן השאלות האלה צריכה להיבדק מול הרכב המסוים שהיה מעורב באירוע, ולא מול הנחות כלליות על מכוניות חשמליות.
אם יסתבר שהייתה בעיה חשמלית בפתיחת הדלתות זה מעלה שאלה מערכתית דרמטית לגבי ביצוע ריקול בישראל של מכוניות עם פתיחת דלתות חשמלית.
מי יחקור לעומק?
השאלה החשובה ביותר שאירוע זה מציב היא האם מדינת ישראל מסוגלת ומעוניינת, נכון לשנת 2026, לבצע "חקירות עומק" של תאונות דרכים.
מבחינה טכנית, מתודולוגית, ומבחינת כוח האדם שנמצא בישראל התשובה היא "כן" מהדהד. מבחינת ממשלת ישראל, משרד התחבורה, והמציאות – התשובה היא "לא" מהדהד לא פחות.
לחיל האוויר הישראלי, וגם למינהל התעופה במשרד התחבורה, יש כוח אדם סופר מקצועי שחוקר תאונות טיסה ומפיק מן החקירות האלה ידע ומידע יקרי ערך שמונעים תאונות נוספות. כוח האדם הזה מסוגל לעשות שימוש בידע קיים ובכלים זמינים כדי לחקור תאונות לעומק ולפתח את המתודולוגיה הנדרשת.
בנוסף, חוקר דליקות יכול לקבוע מה היה מוקד פרוץ האש וכיוון ההתפתחות שלה; מומחים לרכב חשמלי ולסוללות יכולים לבחון את מערכות המתח והסוללה ולחלץ נתונים ממחשבי הרכב, EDR או טלמטריה. אלה יכולים לספק תמונה של פעולות הרכב לפני הפגיעה; מצלמות החניון – אם יש כאלה – יכולות לספק ציר זמן חזותי; ובדיקה פתולוגית יכולה להיות חיונית לקביעה ממה ומתי הנהג מת.
אבל האם יש בישראל גוף שמסוגל ומעוניין לחבר את הכול?
מסוגל – יש. לגבי מעוניין – תשובת מבחן המציאות היא שלילי מוחלט.
הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים נדרשה, בהתאם למסקנות ועדת שיינין, לבצע חקר לעומק של 10 תאונות דרכים בישראל מידי שנה. ב-20 השנים מאז הקמתה ביצעה הרשות רק 12 חקירות עומק במקום 200, וחלקן לא עומדות בהגדרה של "חקירת עומק". זה ככל הנראה עונה על שאלת ה"מעוניין".
אז האם קיים בישראל גורם שמסוגל לרכז את ממצאי בוחני התנועה, חקירת הדליקות, בדיקת מערכות החשמל והסוללה, נתוני המכונית, מצלמות הזירה וממצאי המכון לרפואה משפטית? התשובה היא כן, יש גוף כזה.
האם תבוצע חקירה לעומק של התאונה? האם נוכל לספר בעתיד מה קרה לנהג ולרכב לפני הפגיעה? מדוע המכונית פגעה בקיר? מה קרה ברגע ההתנגשות? מתי והיכן התחילה האש? מה קרה למערכות הרכב לאחר התאונה? האם הנהג שרד את הפגיעה? האם היה מסוגל להיחלץ? וממה מת?
יותר חשוב: האם מישהו במדינת ישראל יפיק את הלקחים שאפשר להפיק מן התאונה הזאת כדי להשתמש בהם למניעת תאונות אחרות?
לקריאה נוספת:
סכנת פתיחת דלתות בחירום: סין כפתה ריקול על טסלה, אקספנג, זיקר ושש יצרניות נוספות. ומה בישראל?
