עדכון אחרון: אוגוסט 2026
מחירי חלקים לרכב בישראל גבוהים במקרים רבים פי שניים ויותר מן המחיר שלהם באירופה, ונזכיר שסוחרים שמוכרים חלקים באירופה לא מפסידים עליהם כסף.
בשנת 2012 פורסם דוח שקבע שמחירי החלקים לרכב בישראל היו גבוהים בשיעורים של 80% עד 120% בהשוואה לאירופה. עשור לאחר מכן, בשנת 2022, פרסם מבקר המדינה דוח שכותרתו "התחרותיות והסדרת ענף החלפים, המוסכים והשמאים", ובו השוואה של מחירי 56 חלפים בעלי מספר קטלוגי זהה שניתן היה לייבא לישראל, בהם 28 חלפים לטיפולים שוטפים ו־28 חלקי מעטפת שמוחלפים בעקבות תאונה.
מבקר המדינה כלל את מחיר החלק בחו"ל, את עלות המשלוח לישראל ואת המסים, ומצא שבכ-71% מחלקי הטיפול השוטף שנבדקו היה המחיר ביבוא אישי נמוך ממחיר המחירון בישראל. ב-25% מן החלקים נמצא פער מחירים של פי שניים ויותר, ואילו בחלקי המעטפת התגלתה תמונה מטרידה עוד יותר: בכ-93% מהמקרים היבוא האישי היה זול יותר, וב-61% הפער הגיע לפי שניים ויותר.
מבקר המדינה המליץ למשרד התחבורה ולרשות התחרות לבחון צעדים לעידוד יבוא אישי של חלקי חילוף באמצעות האינטרנט, אבל המלצות לחוד ופעולות לחוד. בינתיים, עד שהממשלה תזיז את עצמה, קבלו פתרון מעשי ויעיל להפחתת עלויות האחזקה הכבדות של הרכב שלכם. כך תוכלו לחסוך בין מאות שקלים לפריטים קטנים כמו חיישנים ועד לאלפי שקלים תמורת רכיבים יקרים יותר.
החסם העיקרי שמונע מבעלי רכב רבים לייבא בעצמם ולעצמם חלקים לרכב הוא חשש מן הלא נודע – בעיקר מהיבטי מיסוי, ביורוקרטיה ועלויות נסתרות. אבל כפי שנדגים במדריך שלפניכם – אין סיבה להיות מנוהלים על-ידי הפחד הזה.
העלות הכוללת של חלקי רכב ביבוא אישי מורכבת ממחיר החלק באתרי אינטרנט פופולריים בחו"ל, עלות משלוח וביטוח, ומיסים – אם וכאשר הם חלים על המוצר. כדי להתחיל לפרק את האתגר נדבר תחילה דווקא על המיסים שמוטלים על יבוא אישי של חלקי רכב, וזה מתחיל עם חבילות שערכן (לא כולל משלוח) לא עולה על 75 דולר. אלה פטורות לחלוטין מתשלום מכס, מס קנייה ומע"מ.
המדרגה השנייה, בין 75 ל-500 דולר, פטורה מתשלום מכס אבל יש לשלם עליה מע"מ בשיעור 18% ומס קנייה – אם הוא חל על מוצר ספציפי. חלקי רכב רבים חייבים במס קנייה, וצריך לשים לכך לב. מדרגת המחיר השלישית היא על חבילות שערכן גדול מ-500 דולר ואלה חייבות בתשלום כל המיסים: מכס (בשיעור משתנה לפי סוג הפריט), מס קנייה (אם חל) ומע"מ (18%) על הסכום הכולל אחרי מיסים אחרים. עם זאת, ישנם פריטים שאינם חייבים בתשלום מכס.
השאלה הנשאלת, אחרי כל זה, היא "כמה באמת אפשר לחסוך?" והתשובה תלויה בחלק עצמו, מחירו, וזמינותו בישראל.
אבל אחרי שרפרפנו על המוטיבציה העיקרית לייבא חלקים ביבוא אישי – שהיא החסכון הכספי – צריך לזכור שהסדר הנכון לאיתור ורכישת חלק מתחיל ראשית לכל בזיהוי המדויק שלו – וזה תופס גם לעניין יבוא מחו"ל אבל גם כדי לבצע סקר שוק מדויק בין הספקים השונים בישראל. חשוב לשים לב לכך שחלק שנראה זהה בתמונה עלול להיות שייך לגרסה אחרת של אותו יצרן או דגם, ולא להתאים לרכב שלכם. מוצר זול עלול לדרוש אישור שלא ציפיתם לו, וחלק שמחירו אטרקטיבי בחו"ל עלול להיות יקר אחרי מסים, שילוח ועמלות.
מה זה בכלל יבוא אישי?
יבוא אישי בישראל מוגדר ככזה שמבוצע שלא באמצעות עוסק, לא מיועד להפצה או אספקה או למתן שירות לאחרים, ונועד לשימוש אישי או משפחתי בכמות סבירה. מוצרי תעבורה כפופים, בנוסף, לדרישות רגולטוריות ספציפיות שנקבעו לכל סוג מוצר.
יבוא אישי מיועד למי שלא מייבא חלקים באופן מסחרי ולגבי פריטים ספציפיים גם מותנה ביבוא חלקים לרכב ספציפי שרשום על שם המזמין. בדרך כלל אפשר לייבא עד חמישה פריטים ורצוי שהם יופיעו במסדי הנתונים של המכס ושל משרד התחבורה.
לפני שמתחילים להשוות מחירים צריך לקבל שלוש תשובות:
- מה החלק המדויק שמתאים לרכב שלי?
לא "פנס לקורולה", לא "בולם לפיג'ו 3008" ולא "חיישן ליונדאי" אלא מספר קטלוגי מדויק – OEM Part Number – שמתאים לרכב ספציפי.
- האם מותר לייבא אותו ומה נדרש לצורך השחרור?
חלקי רכב לא שייכים לקטגוריה רגולטורית אחת. חלקם דורשים אישור משרד התחבורה או אישור של מעבדה מוסמכת לרכב, ובחלקם יש דרישות אחרות לסימון או תקינה.
- מה העלות הסופית "עד הבית"?
השוואה נכונה היא בין מחיר מחירון (או מחיר שוק) בישראל לבין המחיר הסופי של החלק המיובא, אחרי כל ההוצאות הנלוות.
שלב ראשון: מזהים את הרכב ומזהים את החלק
נקודת המוצא שלנו היא תמיד מספר השלדה של הרכב (VIN), שאותו אפשר למצוא בקלות ברישיון הרכב.
המספר, בן 17 תווים, מזהה את רוב הפרטים החשובים של הרכב, ובכלל זה יצרן, מדינת ייצור, שנת ייצור ועוד. לכן יש צורך להכין ראשית לכל את מספר השלדה המלא, ולאחר מכן את המספר הקטלוגי המדויק של החלק שאותו מחפשים. כדאי להשיג גם צילומים של החלק ושל מחברים שלו, ככל שזה רלוונטי, והדרך הבטוחה ביותר היא לאתר את מספר החלק המקורי של היצרן.
אפשר להשתמש בקטלוג האלקטרוני הרשמי של היצרן כאשר הוא נגיש לציבור, במערכת מידע של מוסך או ספק חלפים מקצועי, או בקטלוגי חלפים מקוונים שמאפשרים חיפוש לפי VIN. עם זאת – קטלוג צד שלישי הוא כלי איתור ולא ערובה להתאמה.
טיפ חשוב: יצרניות רכב וחלקים מחליפות לעיתים מזומנות מספר קטלוגי ישן במספר חדש, ובמיוחד כאשר הן מגלות כשל כלשהו בחלק ומתחילות לייצר גרסה משודרגת שלו, שמתאימה אחד לאחד להחלפת החלק המקורי. לכן – מק"ט שונה לא בהכרח מייצג חלק לא מתאים.
שלב שני: מבינים מה בדיוק קונים
לא כל חלק שנראה זהה הוא אותו מוצר ולא תמיד זה ממש משנה. אבל כן צריך לשים לב להבדל בין חלק "מקורי" (Genuine / Original), שנמכר תחת המותג של יצרנית הרכב לבין חלק OE / OEM supplier אשר מיוצר על ידי ספק שמספק רכיבים לתעשיית הרכב.
בהרבה מאוד מקרים מדובר בדיוק באותו חלק (עם מספר קטלוגי זהה או שונה) אשר מיוצר באותה מכונה או מתקן ייצור על-ידי אותו ספק, ומשווק בנפרד על-ידי יצרנית הרכב ועל ידי יצרן החלק.
שתי קטגוריות נוספות הן חלקים "תחליפיים" שמיוצרים ברמות איכות והתאמה שונות – חלקם מצוינים ואחרים באיכות נמוכה, וחלקים "משופצים" או מתוקנים ועברו שיפוץ תעשייתי או בדיקת תקינות. קטגוריה אחרת היא "משומשים", ובממלכה הזאת לא תמיד אפשר לייבא את החלקים באופן אישי – בעיקר בגלל היעדר מסמכים מתאימים ובמקרים ספציפיים חל פשוט איסור יבוא.
מבחינתנו, כצרכנים, כאשר מדובר ברכיבים שקשורים למערכות קריטיות מבחינת ההשפעה הבטיחותית שלהן – בלימה, היגוי, כריות אוויר, מתלים וכיוצ"ב – ההמלצה שלנו היא לא לעגל פינות וללכת על בטוח.
שלב שלישי: האם מותר לייבא את החלק?
במקום לנסות לזכור רשימות וסייגים כאלה ואחרים מומלץ לחפש את החלק במנוע היבוא האישי הרשמי של משרד הכלכלה. תוצאה אמורה לספק בין השאר: פרט מכס; תנאי היבוא; הגורם המאשר; הכמות המותרת, ולעיתים גם הערות מיוחדות. לדוגמה, נכון למועד הבדיקה שלנו, בולמי זעזועים דורשים אישור של מעבדה מוסמכת לרכב ואילו לצורך יבוא פנסים נדרשים רק אישור של משרד התחבורה ובדיקת סימון.
אל תנחשו את פרט המכס. תיאור כמו "חיישן", "משאבה", "פנס" או "מחשב" לא מספיק כדי לקבוע את הסיווג. אותו רכיב יכול להשתייך לפרט מכס שונה, בהתאם לתפקידו ברכב ולמאפייניו. חשוב לברר את הסיווג המדויק לפני ביצוע הזמנה.
כמה חלקים מותר להזמין?
לפי צו היבוא האישי, הכלל הוא עד 30 יחידות מאותו סוג במשלוח שערכו עד 1,000 דולר, ועד חמש יחידות כאשר ערך המשלוח עולה על 1,000 דולר.
לגבי מוצרים שדורשים אישור של משרד התחבורה או מעבדה מוסמכת לרכב נקבעה מסגרת של עד חמש יחידות מאותו סוג במשלוח. משלוחים מאותו ספק לאותו מייבא אשר נשלחים בהפרש של עד 72 שעות עלולים להיחשב למשלוח אחד לצורך הגדרת הכמות הסבירה.
שלב רביעי: כמה מס באמת תשלמו?
ככלל, מוצרים שערכם (לא כולל המשלוח) לא עולה על 75 דולר ואינם מוחרגים נהנים מפטור ממסי יבוא. בטווח המחיר שבין 75 ל-500 דולר קיים פטור ממכס אבל נדרש לשלם מע"מ ומס קנייה (אם הוא חל).
חלקים שמחירם גבוה מ-500 דולר חייבים במע"מ, מס קנייה ומכס – בהתאם לסיווג ולכללים הרלוונטיים. חשוב לשים לב שכאשר קיימת חבות במס (כלומר מעל 75 דולר) יש להוסיף למחיר החלקים גם את עלות דמי המשלוח והביטוח לצורך חישוב המסים.
נכון למועד הבדיקה, מחשבון רשות המסים מציג עבור הקטגוריה "חלקי רכב כללי" פטור מתחת ל־75 דולר ושיעור מס כולל של 40.66% מעל 75 דולר. במוצרים אחרים הסיווג ושיעור המס יכולים להיות שונים. לכן, בכל רכישה משמעותית יש לבצע בדיקה במחשבון מסי היבוא הרשמי לפי המוצר הספציפי.
שלב חמישי: מחשבים את המחיר האמיתי
נוסחת החישוב מתחילה במחיר החלק, ולזה יש להוסיף עלות משלוח, ביטוח (אם קיים), מסי יבוא, עלות אישור או מעבדה (אם נדרש), עמלות חברת השילוח והשחרור, ובמקרה של עיכוב עלולה להידרש גם עלות אחסנה.
למשוואה הזאת כדאי להוסיף גם את "סיכון הטעות": אם חיישן שעולה בארץ 600 שקל יעלה 520 שקלים ביבוא אישי מחו"ל זאת כנראה לא עסקה מאוד מוצלחת. טעות בהתאמה או צורך להחזיר את החלק לחו"ל עלולים לעלות יותר מן החסכון האפשרי. לעומת זאת, אם רכיב עולה בישראל 3,000 שקל ואפשר לייבא אותו תמורת 1,400 שקלים כולל הכל – מרווח הטעות והטרחה בדרך כלל כדאיים.
חשוב להשוות את מחיר החלק המיובא למחיר הריאלי של החלק בישראל ולא למחיר המחירון הרשמי שלו, ולצורך זה כדאי לבצע חיפוש אינטרנטי וטלפוני ולקבל הצעות מחיר מספקי חלפים שונים בישראל.
שלב שישי: רק עכשיו בוחרים ספק
אפשר להתחיל לחפש את המספר הקטלוגי של החלק באמצעות שם הפריט או להקליד בגוגל את שם יצרן הרכב ואת צרוף המילים CAR PARTS CATALOG. אפשר לחפש בגוגל לפי שם החלק ולמצוא אותו ב"ebay" או בחנויות מקומיות שונות, וכאשר בידכם מק"ט מדויק אפשר לבצע השוואת מחירים אמיתית
טיפ חשוב: צריך לחפש לפי מספר קטלוגי של החלק ולא רק לפי שמו. טיפ חשוב נוסף: שימו דגש על הפרשי מחיר משמעותיים בין עלויות המשלוח לארץ באתרים השונים.
אתרים מומלצים לחיפוש חלפים הם partsouq.com, ו- parts-catalogs.com לאחר הזנת מספר שלדה של הרכב, תוכלו לחפש פריט לפי השם שלו. אתר נוסף, לרכבים שלא תמיד מופיעים בשניים הראשונים, הוא catcar.info, שם תוכלו למצוא קטלוגים לרוב כלי הרכב הנפוצים.
כאשר יש אופציה להכניס את מספר השלדה של הרכב יש להקליד אותו באתר כפי שהוא מופיע ברישיון הרכב או על הרכב עצמו, ובדרך כלל בשלב הזה נפתחת אפשרות לראות את רשימת כל החלקים שאותו ספק מציע לרכב הספציפי הזה.
קטגוריות חלקים:
ENGINE – כל החלקים שמרכיבים את המנוע וחלקיו הנלווים: אטמים, ראש מנוע, צילינדרים, מערכת הזרקה, מערכת שליטה, משאבת מים, מחשב מנוע, רצועות וכדומה.
TRANSMISSION – כל החלקים שמרכיבים את מערכת ההילוכים: מצמד, מזלג, אטמים, חיישן מהירות, ידית הילוכים, וכדומה עד לרמת הבורג
CHASSIS – שלדה, מתלים, היגוי, גלגלים ומערכת בלימה (החלוקה משתנה בין קטלוגים ויצרנים שונים) וכן הגה, בולמים, משאבת בלם, מערכת ABS וכדומה, בנוסף גם נמצאים שם כפתורי השליטה בהגה
BODY – כל החלקים שמרכיבים את מסגרת ופח הרכב – תא מטען, דלתות וכו'.
TRIM – כל חלקי הפנים ברכב: ריפוד, כפתורים, דש בורד, מראות, חגורה וכדומה
ELECTRICAL – כל חלקי החשמל ברכב: נורות פנים וחוץ, אלטרנטור, צופר, רמקולים, מיזוג וכדומה.
בדקו: מי יצרן החלק, האם זה חלק חדש, משופץ או משומש, האם המספר הקטלוגי מופיע במפורש בחשבונית, האם קיימת תמונה של הסימון שעל המוצר, מאיזו מדינה יוצא המשלוח ומה עלות השילוח לישראל, מה מדיניות החזרה ומי משלם על משלוח חזרה, ומה קורה במקרה של חלק פגום או לא מתאים.
שלב שביעי: ביורוקרטיה בחמישה צעדים
צעד ראשון: מציאת מספר פרט המכס
באתר משרד הכלכלה ישנה גרסה דיגיטלית של צו היבוא האישי (לא להתבלבל עם צו יבוא חופשי) – צו יבוא אישי – מהדורה דיגיטלית. הצו מבחין בין רישיון יבוא, אישור משרד התחבורה, אישור מעבדה ותנאים אחרים, ולאחר שתמצאו את מספר פריט המכס המתאים – ודאו באילו דרישות הפריט חייב לעמוד.
צעד שני: בדיקת עמידה בתקן
בדקו באתר היצרן שהפריט עומד בתקן הנדרש על ידי הרשויות. ללא אישור כזה ייתכן שהיבוא ייחסם במכס.
צעד שלישי: מילוי בקשה לרישיון יבוא
- פתחו טופס ייבוא אישי באתר משרד התחבורה
- בחרו "יבוא אישי" (לא לבחור "סוכן מכס").
- מלאו פרטים: רכב, פרטי הפריט ומספר פריט המכס (רשות המסים מגדירה פרט מכס בדרך כלל כמספר בן 8 או 10 ספרות), מחיר הפריטים (ללא עלות שילוח), מטבע, מדינה, צילום מהקטלוג, וקישור לאתר/חשבונית על הרכישה.
- צרפו מסמכים:
- סריקת/העתק חשבונית מקורית
- שטר מטען (אם יש)
- העתק רישיון רכב בתוקף
צעד רביעי: קבלת רישיון יבוא
אם הכל תקין תקבלו במייל אישור בפורמט PDF, ומשך הטיפול תלוי בסוג האישור. החוק קובע מועדים שונים, והספירה מתחילה לאחר הגשת מלוא המסמכים. אם חסרים נתונים – תתבקשו לספק אותם. ברגע קבלת האישור תוכלו להשתמש בו לשחרור מהמכס, לא משנה באיזו חברת משלוחים תבחרו. רצוי לשלוח את האישור במייל לחברת השליחויות הרלוונטית.
צעד חמישי: תשלום מיסים ושחרור החבילה
עקבו אחר החבילה באתר המכס. כדי לעקוב אחר שחרור הפריט במידה והוא הגיע לבדיקה במכס, ניתן להיכנס לקישור הזה. מזינים בחלונית את מספר המעקב ובודקים מהו סטטוס ההצהרה שלו. במידה ולא שוחרר, יש לברר עם הדואר או עם חברת הבלדרות מה קורה עם שחרור המוצרים.
אם נדרש תשלום מכס, מס קנייה או מע"מ – תקבלו הודעה ותשלמו את הסכום באמצעות הדואר או חברת הבלדרות. בעת התשלום יבוצע שחרור החבילה אלא אם חסרים מסמכים או אישורים ספציפיים. שימו לב שלעיתים חברות השילוח דורשות אישור על 'הוצאת אישורים' שזו בדיוק העבודה שעשיתם בעצמכם. תעמדו על כך שכבר הוצאתם את האישור בעצמכם ודרשו פירוט מלא כדי להבחין בין מסים לבין עמלות החברה. במקרה הצורך תערערו על חיוב שנובע מכפל שירות.
מקרים בהם יש צורך לשלם עמלה הם כאשר האישור מותנה בבדיקה פיזית של מפקח משרד תחבורה. ואיך אפשר לדעת מראש אם יש או אין צורך בבדיקה כזאת? את זה תוכלו לבדוק בצו עצמו, או במסמך דרישות התקן של משרד התחבורה.
שלב שמיני: מכינים את המסמכים לפני שהחלק נוחת בישראל
אם נדרש אישור של משרד התחבורה או של מעבדה מוסמכת כדאי ככל האפשר להכין את כל המסמכים והטופסולוגיה לפני שהחלק מגיע לישראל, וזה חשוב גם מפני שבמקרים רבים יש חברות שילוח שנוהגות "לעשות סיבוב" על המזמינים ולחייב אותם בחיובים מיותרים.
המסמכים הנדרשים תלויים בחלק עצמו אבל כדאי להכין מראש את העתק החשבונית, תיאור מדויק של המוצר עם מספר קטלוגי מלא שלו, צילום או עמוד מוצר מאתר הספק, סימוני תקינה שמופיעים על המוצר, העתק רישיון רכב ומספר שלדה ומסמכי יצרן או מפרט טכני אם הם נדרשים לצורך האישור.
צו היבוא האישי קובע מועדים שונים לסוגים שונים של החלטות: רישיון יבוא, אישור משרד התחבורה ואישור מעבדה אינם אותו דבר. בין היתר, ההחלטה על אישור של מעבדה מוסמכת לרכב אמורה להינתן תוך חמישה ימי עבודה לאחר קבלת כל המסמכים הדרושים.
ומה קורה כשהחבילה מגיעה?
אם המשלוח דורש אישור או מס, חברת הדואר או השילוח יכולה לפנות אליכם לצורך השלמת השחרור. צריך לבקש להפריד בין מסים ואגרות של המדינה לבין עמלות של חברת השילוח עצמה, ולא להניח שכל סכום שמופיע בהודעת השחרור הוא "מכס".
אם נראה לכם שהמוצר סווג באופן שגוי או שהמס חושב באופן שגוי אל תסתפקו בתשובה של חברת השליחויות. רשות המסים מפעילה כלים לבדיקת מסי יבוא ומסלולים לטיפול בענייני שחרור ומיסוי.
אגב, מה עושים כאשר החלק שגוי ונדרשת החזרה לחו"ל? רשות המסים מפעילה שירות רשמי לבקשת החזר מסי יבוא או ערעור על גובה המס, לרבות במקרים של החזרת טובין לחו"ל.
אילו חלקים מתאימים יותר ליבוא אישי?
אין רשימה מוחלטת, אבל הסיכוי לעסקת יבוא כדאית עולה בדרך כלל כאשר מדובר בחלק שקל לזהות בוודאות באמצעות מק"ט, כאשר קיים פער מחיר משמעותי, כאשר החלק לא גדול או כבד במיוחד, כאשר קל לשלוח ולהחזיר חלק שגוי, שקשה להשיג אותו בישראל וכאשר "חיי המדף" שלו לא בעייתיים.
לעומת זאת, נדרשת זהירות רבה יותר כאשר מדובר ברכיבים בטיחותיים, רכיבי היגוי ובלימה, מערכות כריות אוויר, חלקי מתח גבוה ברכב חשמלי או רכיבים שדורשים קידוד, כיול או התקנה מקצועית. זה לא אומר שאסור לייבא אותם אלא שהחלטת קנייה עלולה להיות מעט יותר מורכבת.
טעויות של טירונים
להזמין לפי דגם ושנה בלבד.
לא לבדוק את המק"ט מול מספר השלדה של רכב שהחלק מיועד אליו.
להזמין ורק אחר כך לבדוק אם נדרש אישור.
להניח שמחיר נמוך מ-500 דולר פירושו רק 18% מס.
להשוות למחיר מחירון במקום למחיר שאפשר לקבל בפועל בישראל.
להתעלם ממחיר ההחזרה לחו"ל.
אז האם כדאי לייבא חלקי רכב מחו"ל?
בהרבה מאוד מקרים בהחלט כן. אבל מעבר לעניין המחיר זה תלוי ביכולת האישית להתגבר בקלילות על ביורוקרטיה גם כאשר היא מציקה, וליכולת לבדוק את כל מה שצריך לבדוק מראש ולא בדיעבד. יבוא אישי יכול לחסוך הרבה כסף אבל רק כאשר פער המחיר נשמר גם לאחר מסים, משלוח, אישורים ו"פרמיית הסיכון" של אי התאמה או החזרה.
שאלות שנשאלות הרבה בקשר ליבוא אישי של מוצרי תעבורה
ש: למי מותר לייבא חלקים ביבוא אישי?
מותר לייבא פריטים בודדים לשימוש אישי ברכב של מבצע הייבוא ובתנאי שמדובר ביבוא שאינו מסחרי. התנאים העיקריים הם:
- היבוא מבוצע על ידי אדם פרטי.
- החלקים נועדו לרכב שבבעלות המייבא.
- היבוא לא נועד למטרות מסחר, ייצור או מתן שירותים.
- הכמות המיובאת היא "כמות סבירה".
ש: האם ישנם חלקים שאסור לייבא?
יש חלקים שהיבוא שלהם אסור, מוגבל או מותנה באישור. יש לבדוק את המוצר הספציפי במנוע היבוא האישי הרשמי לפני ההזמנה.
ש: מה יכול להפיל אותי?
חוסר תשומת לב בכל הקשור להתאמת חלק, בדגש על דגמים שיוצרו בגרסאות שונות למדינות שונות. צריך לשים לב למספר השילדה של הרכב.
- צריך לשים לב למדיניות ההחזרה והאחריות של מוכרי החלקים: קבלת חלק פגום או שונה ממה שהוזמן הופכת לבעייתית לנוכח תהליך ההחזרה לספק, והקושי לממש אחריות.
ש: למה לשים לב?
- האם החלק אסור ליבוא?
- האם נדרש אישור מיוחד ומה תהליך קבלת האישור הזה?
- העלות הסופית: האם המחיר הסופי נמוך משמעותית מהמחיר בארץ?
- איחוד משלוחים: האם אפשר לצרף מספר פריטים כדי להוזיל את עלות המשלוח?
בדקו אם מותר לייבא את החלק במנוע היבוא האישי
בדקו כמה מס תשלמו במחשבון רשות המסים
הגישו בקשה ליבוא מוצר תעבורה באתר משרד התחבורה
בדקו היכן החבילה תקועה באמצעות איתור מטען במכס
בדקו סטטוס הצהרת יבוא ב'שער עולמי'
ערערו על המס / בקשו החזר באתר רשות המסים
המידע במדריך נבדק לאחרונה ב־9 באוגוסט 2026. תקנות, שיעורי מס ודרישות יבוא עשויים להשתנות ולכן יש לבצע בדיקה חוזרת בכלים הרשמיים לפני כל רכישה.
יש לכם שאלה? נתקלתם בבעיה? הצלחתם לחסוך בגדול? כתבו לנו על כך לכתובת הדוא"ל editor.thecar@gmail.com
לקריאה נוספת:
