Ad

טיול לסופ"ש: אל העין הכחולה של ירוחם

אגם ירוחם הוקם במקור כמאגר לאיסוף מי שיטפונות, והוסב בשנות ה-90 לפארק תיירותי. לאחרונה נחנך בו שביל חדש, בתרומת יהודי שוויץ
אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

קשה לחשוב על ניגוד דרמטי יותר בין ז'נבה שבשוויץ – עיר שבנויה בין הרים גבוהים עם פסגות לבנות ומדרונות מוריקים – לבין ירוחם, עיר מוכת חום שנטועה על הר הנגב בלב מדבר צחיח. ובכל זאת יש משהו שמחבר את שתי הערים בחיבור הזוי שיכול להתקיים רק בישראל.

 

 

ממערב לירוחם נוצר בשנים האחרונות פארק גדול שבו נטוע שפע של עצי אורן ושיטה, ובליבו אגם מים גדול. לפני כשבוע נחנך מעין "חיבור בין שוויץ לירוחם": שביל חדש שנסלל לאורך הפארק עד לאגם, והוא נקרא 'שביל שוויץ'. זהו שביל בטון יפיפה שהקמתו מומנה בתרומות של יהודי שוויץ, והוא מתפתל בין העצים על גבי גשרים ובינות גני משחקים לילדים. השביל הוקם למען המטיילים ותושבי ירוחם ובוצע על-ידי אנשי קק"ל.

 

 

החורף הצחיח מפזר בימים אלה את ממטריו האחרונים ועל הר הנגב קר. המדבר, הקשה בדרך כלל, עוטה עדיין פלומה רכה וירוקה שמנוקדת בפרחים צבעוניים, אולם זאת הולכת ונצהבת ככל שהלחות נסוגה ואוספת איתה את הצומח.
רק מקום אחד בסביבה כולה נותר רטוב ומוריק, וזהו "אגם ירוחם" שבו נאגרו בחודשי החורף מי השיטפונות שניגרו על ההרים שמסביב. בעלי כנף רבים נוחתים למנוחה ורחצה, וגם לארוחה קלה, על מי הבריכה, ברווזים משייטים להנאתם ונעלמים לפתע בסבך הצמחייה שבמרכז האגם, והקרירות הלחה מושכת אליה קהל רב מקרב תושבי האזור שנוטעים סביבו את אוהליהם.

 

 

הסיפור ההנדסי-הידרולוגי מאחורי אגם ירוחם החל בשנת 1952 כאשר בערוץ נחל רביבים נבנה סכר לעצירת מי השיטפונות. הנחל, במקום שבו נבנה הסכר, מנקז את דרום בקעת ירוחם ונמצא מעט לאחר נקודת המפגש שלו עם נחל ירוחם, שמנקז את צפון הבקעה, ועם נחל שועלים שמגיע מכיוון רכס חתירה.

הסכר הוקם כאחד מתשעה אתרים ראשונים במסגרת פרויקט ארצי להקמת אגמי אגירת מי שיטפונות ברחבי הארץ, והוא תוכנן להיבנות במספר שלבים. כרגיל במקומותינו, כל תוכנית היא בסיס לשינויים, והשלבים הבאים של בניית הסכר מעולם לא בוצעו.
במקור נועדו מי אגם ירוחם לשמש להשקיית שדות הקיבוצים משאבי שדה ורביבים, ומן האגם הונח בשנת 1955 צינור שהוליך את מי האגם עד לשדות עד לשנת 1981. אלא שחוסר הסדירות בירידת גשם לא איפשר לחקלאים לסמוך על המערכת הזאת, והיא ננטשה. בשלב מאוחר יותר נעשה ניסיון לגדל דגים בבריכת האגירה כענף חקלאי, אולם מיזם זה ננטש כעבור שלוש שנים.

 

תכנון מקומי אופייני גרם לכך שממזרח לאגם נבנה מתקן השפכים של העיר ירוחם, וגם לכך שתקלות שונות גרמו בשנות התשעים לגלישת מי ביוב ולזיהום האגם, מה שמנע את השימוש בו. בשנת 2008 הוקם מתקן מתקדם יותר לטיהור שפכים אלא שבשנתיים הבאות נמלא המאגר בסחף, והתייבש לחלוטין.

בשנים הבאות בוצעו עבודות תשתית וחפירה לפינוי הסחף, ומאז האגם התמלא והיה לנקודה חשובה וייחודית מבחינה אקולוגית, ולמוקד משיכה לצפרים וחוקרי ציפורים שמגיעים לחזות בעופות מים ומדבר. במקום פועל מרכז 'דוכיפת' אשר עוסק באקולוגיה ובצפרות, ומפעיל במקום נקודת טיבוע ציפורים.

בשנת 1992 נחנך הפארק, וכאשר מטפסים כיום אל ההרים שמסביב אפשר לראות את מה שתושבי המקום מכנים "העין הכחולה של ירוחם" כשהיא מציצה מתוך הנוף הצחיח ותחומה על-ידי חורש של עצי אורן שנושק לחופי האגם. בתוך החורש הוצבו פינות ישיבה, ונעים לבלות בהן לצד געגוע הברווזים שנמלטים אל סבך שיחי הקנה הצפופים.

בשנים האחרונות הושקעה הרבה מאד עבודה במקום, סביבתו טופחה ביד אוהבת ולאחרונה נסלל בו, כאמור, 'שביל שוויץ' היפה. מעל לאגם, ממש מול הכניסה לסכר, נישאת נקודת תצפית יפיפייה על האזור כולו.

 

בסביבה: מצד ירוחם, אורחן נבטי עתיק.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 25 מבאר שבע לכיוון דימונה ופונים ממנו דרומה אל כביש 204 לירוחם. האגם והפארק ממוקמים ממערב לעיר עם שילוט שמכוון לשם.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

 

  • Ad
  • Ad
  • Ad