מבין כל סוגי התחבורה, תעופה היא הדרך הבטוחה ביותר להגיע מנקודה מרוחקת אחת לאחרת, כפי שמוכיחה הסטטיסטיקה: רק אחת מתוך כל שלושה מיליון טיסות מסחריות מסתיימת בתאונה קטלנית. יחד עם זאת, בהתרסקות של מטוס נהרגים לרוב נוסעים רבים, ולפעמים גם עוברי אורח על הקרקע, וכאשר מוסיפים לכך דווקא את העובדה שמדובר באירועים נדירים ביותר מובן מאליו שהם תופסים את תשומת הלב התקשורתית ומעוררים אימה ופחד.
רמת הבטיחות הגבוהה מאד של טיסות מסחריות מתקבלת בזכות שילוב של גורמים, בהם הקפדה על תחקור לעומק של כל תאונה ו"כמעט תאונה", רמת הכשרה גבוהה מאד של טייסים, סטנדרטים גבוהים מאד של בניית כלי הטיס ושל התחזוקה שלהם, וגם – לא פחות חשוב: במהלך רוב שלבי הטיסה, למעט משך זמן של בין שלוש לשש דקות בממוצע, המטוסים נשלטים בידי מערכות ממוחשבות והטייסים נמצאים ליד ההגאים רק למקרה שמשהו ישתבש בהן. אפילו פעולות ההמראה והנחיתה מבוצעות כיום באמצעות מערכות ממוחשבות, כך שבכל פעם שהנוסעים לצידכם מוחאים כפיים ברגע הנחיתה הם מריעים, למעשה, לתוכנת המחשב.
עובדות אלה משמשות בשנים האחרונות את כל מי שטוענים בזכות כלי הרכב האוטונומיים, ומוכיחות, לדעתם, שהטכנולוגיה כבר בשלה ושהעידן האוטונומי קרוב אלינו מאי פעם. הרי אם מחשב ממריא, מנחית, ושומר עלינו בשמיים, בתווך תלת ממדי, ברור שאין לו בעיה לעשות את זה על האדמה עם ארבעה גלגלים צמודים לקרקע. אלא שבימים אלה, לאחר רצף של שתי תאונות קטלניות עם המטוב החדש של חברת 'בואינג' – 737MAX, משמש הטיעון הזה כחרב פיפיות.
ככל הידוע – הכשל הטכני אשר גרם לשתי ההתרסקויות נמצא ב"ליבת הטכנולוגיה" של רכב אוטונומי: התוכנה. חקירה ראשונית של ההתרסקויות העלתה – כפי שפורסם עד כה – תקלת תוכנה אשר שיבשה את פעולת ההטסה ומנעה מן הטייסים אפשרות להשתלט על המטוסים ולהציל אותם.
על פי המגזין Quartz, שתי ההתרסקויות האחרונות – הראשונה של מטוס אינדונזי והאחרת של מטוס אתיופי (תאונה שבה נספו גם שני אזרחים ישראלים – ל.כ.) שבהן נהרגו יחד 346 נוסעים, עלולות לעכב את ההשקה של כלי רכב אוטונומיים.
הביקורת על ההתרסקויות נחלקת לשתיים – על יצרנית המטוסים הענקית מחד, ומאידך על הרגולציה שאמורה להציל אותה מעצמה. בניסיון של בואינג לשדרג את סדרת מטוסי 737 – שנחשבת לאחת מסדרות המטוסים האמינות והבטוחות ביותר בעולם התעופה, נראה שמהנדסי בואינג "חתכו פינות" והתעלמו ממספר תקלות שבדיעבד הפכו לקטלניות.
הראשון שהתייחס להשפעת התאונות של בואינג על תעשיית הרכב האוטונומי היה מנכ"ל ויו"ר דיימלר-בנץ, דיטר זטשה אשר אמר בכנס שנערך בסין ש״האפקט הפסיכולוגי של התאונות האלה גורם לכך שגם אם מכוניות אוטונומיות יהיו בטוחות פי עשרה ממטוסים – מספיקה תאונה מזעזעת אחת כדי לגרום לעיכוב משמעותי באימוץ של הטכנולוגיה על-ידי הקהל. אם מסתכלים על מה שקרה לבואינג אפשר רק לדמיין מה יקרה ליצרניות הרכב״.
ואכן, סקר שערכה סוכנות הידיעות רוייטרס מצא שכמחצית מהמבוגרים בארה"ב חושבים שכלי רכב אוטונומיים מסוכנים יותר מכלי רכב שנהוגים על ידי בני אדם, ואילו שני שלישים מן הנשאלים טענו שהם לא יקנו רכב אוטונומי טהור. עובדה זאת, אגב, מוכיחה כמה נחוץ חינוך השוק – ודאי לנוכח ההערכות שכלי רכב אוטונומיים יהיו הרבה יותר בטוחים מאשר כלי רכב שנהוגים בידי אדם.
סטיב שלדובר, חוקר בתחום ההנדסה מאוניברסיטת קליפורניה, אמר בשיחה עם Quartz שתעשיית הרכב צריכה להיות זהירה ביותר, לא פחות מתעשיית התעופה: ״אני מצפה מהאנשים הרבים שעובדים על מערכות נהיגה אוטונומיות לחשוב באופן זהיר על נושאי בטיחות, כחלק מהסקת מסכנות כללית בעקבות הכשלים שגרמו לתקלות בבואינג״, הוא אמר. ״אני מקווה שזה יצמצם את הסיכון לתקלות דומות על הכבישים הציבוריים שלנו. אנחנו צריכים מערכת רגולטורית עצמאית אשר תשגיח על חברות שמפתחות כלי רכב אוטונומיים, ולא לסמוך על כך שהן ישגיחו על עצמן״.
