ביום שלישי השבוע יתחיל פרק חדש בהיסטוריה של אחת החברות שטוענת לכתר "ממציאת המכונית": תאגיד דיימלר בע"מ, שהמותג המוכר ביותר שלו הוא 'מרצדס', ישלים "אוברול" נוסף במבנה הארגוני שלו ויקבל שם חדש-ישן: מרצדס-בנץ.
רוב בני האדם בעולם, לא כולל בעלי מניות ומשקיעים, לא באמת מושפעים מן השינוי הארגוני – בעיקר מפני שרובנו ממילא לא כל כך מכירים את המותג "דיימלר AG" אלא בעיקר את השם 'מרצדס', ואת לוגו הכוכב שהוא אחד הסמלים המוכרים ביותר בעולם.
אתמול (שבת, 29 בינואר) מלאו בדיוק 135 שנים ליום שבו העניק משרד הפטנטים הקיסרי בברלין את "הפטנט הגרמני DRP 37435" ל"כרכרה ללא סוסים" של קרל בנץ, אחד האנשים שנחשבים ל"אבי המכונית". בשרטוטי הפטנט מתוארת ה-"Motorwagen", אשר הקדימה רק בכמה חודשים את המכונית הארבע-גלגלית הראשונה של גוטליב דיימלר. לא ניכנס כאן לוויכוחים היסטוריים שלעולם לא יסתיימו אודות "מי המציא את המכונית", וזה גם מכיוון שבנץ עצמו בנה כמה כלי רכב עוד לפני ה-Motorwagen, וגם מכיוון שקצת יותר משנה קודם לכן, באוגוסט 1885, גוטליב דיימלר קיבל את הגנת הפטנט לכלי רכב ממונע עם שני גלגלים שאותו כינה "מכונת רכיבה". זה היה למעשה האופנוע הראשון בעולם.
לא מיותר להזכיר שישנם גם טוענים נוספים לכתר, מצרפת, בריטניה ואפילו מסין, אבל ה"סיבה למסיבה" מבחינתנו, כאמור, היא שביום שלישי השבוע יחזרו גם קרל וגם גוטליב אל במות הכבוד להן הם ראויים בספרי ההיסטוריה. מי שתתפוס את מקומם החל ב-1 בפברואר היא בחורה יהודיה כשרה, הבת של איש העסקים היהודי-אוסטרי אמיל ילניק (Jellinek), ששמה הוטבע לראשונה בעולם הרכב הממונע בשנת 1900 כאשר עיטר מכונית מתוצרת Daimler-Motoren-Gesellschaft במירוץ מכוניות.
אפשר למצוא סמליות רבה בהקבלה שבין תעשיית המכוניות הממונעות בתחילת דרכה – החל מאמצע המאה ה-19 ועד לשנות השלושים של המאה העשרים, לבין מצבה של תעשיית הרכב כיום, כאשר היא נמצאת בעיצומן של שש מהפכות מקבילות ולא קשורות – שכל אחת ואחת מהן מעצבת אותה מחדש. אז, וגם היום, עוצבו התעשייה והמוצרים בשני סוגי מכבשים: כושר ההמצאה האנושי מצד אחד, ומנגד הכוחות הכלכליים של יזמים, משקיעים, בנקאים וסוחרי נירות ערך. כל יצרנית רכב ששרדה עד ימינו, ובכלל זה גם דיימלר, עברה בתחילת דרכה לא מעט תהפוכות והחלפות בעלות, ונמצאה לא אחת על סף פשיטת רגל או אף מעבר אליה.
השם 'מרצדס' נכנס לפנתיאון בשנת 1900, שבועות אחדים לאחר מותו של גוטליב דיימלר אחד המייסדים-שותפים של החברה שנשאה את שמו. שימוש ראשון, עדיין עלום, בשם 'מרצדס' החל עוד קודם לכן, בדצמבר 1896, על מכונית שנבנתה בידי גאון מוטורי אחר – וילהלם מייבאך, שותפו של דיימלר, עבור אביה של ילדה בשם מרצדס. האב, אמיל ילינק, היה איש עסקים יהודי אמיד, יליד סקסוניה ותושב אוסטריה, שהחל את הקריירה שלו כדיפלומט וסוחר. לימים, כאשר שימש כקונסול הכללי של אוסטריה-הונגריה בצרפת, הוא יצא לדרך שהפכה אותו לאחד מסוחרי המכוניות החשובים באירופה, ובדרום צרפת הוא אף הקים אחוזה גדולה שממנה נמכרו מאות (!) מכוניות בשנה. ככזאת, אגב, אפשר להתייחס אל המיזם שלו כאל אחד ממתחמי מכירת הרכב הראשונים בהיסטוריה.
ילינק האמין שהשם של ביתו, מרצדס – שמשמעותו בספרדית חסד, רחמים, טובה וגם סליחה – מביא מזל. לכן הוא הוסיף את השם שלה לרוב הנכסים בבעלותו, ולשותפויות שאליהן חבר. כאחד היזמים הראשונים בתעשיית הרכב הצעירה היו לילינק לא מעט מהלכים והשפעה, ושנים אחדות לאחר מכן, כאשר דיימלר נקלעה לקשיים כלכליים ונזקקה לספונסר, הוא הזמין 36 מכוניות מירוץ לפי מפרט שלו, ועוד 36 מכוניות "רגילות" – אך זאת בתנאי שכל המנועים שלהם יכונו מנועי "דיימלר-מרצדס", ושהמכוניות עצמן ייקראו מרצדס.
ילינק ניצל היטב מספר סדרות מירוצי מכוניות שנערכו בדרום צרפת באותן שנים. שם, בשנת 1900, התרחשה החשיפה הפומבית בפני העולם כולו למכוניות שנשאו את השם מרצדס. בהמשך מונה ילינק למועצת המנהלים של דיימלר-מרצדס, והפך למשווק הבלעדי שלה בצרפת, אוסטריה, הונגריה, בלגיה וארצות הברית. בשנת 1926 התאחדה דיימלר-מרצדס עם החברה של קרל בנץ, ומאותו יום ואילך שווקו רוב המכוניות של החברה המאוחדת תחת השם מרצדס-בנץ, בעוד שהחברה עצמה נקראה 'דיימלר בע"מ'.
96 שנים מאוחר יותר
מרצדס נחשבת לסמל של יוקרה וקדמה טכנולוגית בתעשיית הרכב מזה יותר מ-120 שנים, אבל השווי הכלכלי הכולל שלה מתגמד כיום ביחס לזה של חברת טכנולוגיה ואנרגיה אמריקנית צעירה בשם 'טסלה'. על רקע זה, שנובע מן התהפוכות הדרמטיות בתעשיות הרכב והתחבורה, בוצע לפני כחודש ארגון מחדש שבמסגרתו פוצלה החברה לשתי חברות נפרדות – אחת למכוניות והאחרת למשאיות ורכב מסחרי. ביום שלישי, כאמור, יוחלף שם החברה מדיימלר AG ל-Mercedes-Benz Group AG, ובמילים פשוטות: מרצדס-בנץ בע"מ.
ההחלפה המתבקשת של שמה של חברת המכוניות חותמת את המהלך הזה, אבל כדי להבין מדוע הוא היה נחוץ מלכתחילה צריך לזכור שעשרות רבות של מיליארדי דולרים מושקעים כעת בטכנולוגיות חדשות בכלל ובפרט בפיתוח רכב חשמלי, ובהתאמת מפעלי הייצור לעידן החדש. ערך השוק הנוכחי של מרצדס, לפי שווי המניות שלה, נע סביב ה-83 מיליארד דולר (לעומת טסלה שדגדגה לרגע את הטריליון דולר), והגרמנים רוצים לייצר ערך הרבה יותר משמעותי על-ידי כך שיהפכו את החברה שלהם לחברת טכנולוגיה יותר מאשר ליצרנית מכוניות. הצורך הזה נובע מאותה בעיית "ביצה ותרנגולת" שמלווה את תעשיית הרכב יותר מ-135 שנים: כדי לפתח טכנולוגיות פורצות דרך צריך המון כסף, וכדי לזכות באמון המשקיעים צריך לשרטט בפניהם תוכנית פעולה ולכל הפחות חלום. לחברות הטכנולוגיה הגדולות – גוגל, אפל ומקבילותיהן הסיניות – אין בעיה לגייס כסף גדול, וכך גם לטסלה, וזה מציב חרב גדולה על הצוואר של יצרניות הרכב הוותיקות.
המבנה החדש של מרצדס-בנץ ממוקד בפיתוח טכנולוגיה מתקדמת בתחומים הרלבנטיים של חשמול, אוטונומיה, קישוריות וניידות, ובמקביל מתאמצים קברניטי החברה להוכיח שהם אכן נמצאים בחזית הטכנולוגיה. ההודעה המרתקת ביותר בהקשר הזה, שפורסמה בדיוק 135 שנים אחרי אישור הפטנט של קרל בנץ לכרכרה ללא סוסים שלו, הוא השקעה גדולה בחברת הסוללות הטאיוונית ProLogium אשר מפתחת סוללות "מצב מוצק" – מה שנחשב כרגע ל"גביע הקדוש" בתחום הסוללות לרכב חשמלי.
פרולוגיום נוסדה בשנת 2006 ועד היום רשמה כבר כ-480 פטנטים בתחום הסוללות במצב מוצק. היא החלה לשתף פעולה עם מרצדס לאחר השקעה ראשונית של הגרמנים בשנת 2016, וכעת מקבלים אנשי מרצדס מושב בדירקטוריון של פרולוגיום לאחר שהשקיעו שם סכום שמוערך ב"הרבה עשרות מיליוני דולרים". משם הם מקווים להגיע כבר "בשנים הקרובות" לייצור ראשוני של סוללות מצב מוצק עבור דגמי פיתוח שלהם, ולייצור מסחרי "באמצע העשור". לא מיותר להזכיר, אגב, שמרצדס לא שמה את כל הביצים בסל אחד ובמקביל היא מושקעת גם בחברה האמריקנית Factorial energy שגם היא מתאמצת לפתח טכנולוגיה דומה.
מרצדס-בנץ, אגב, לא רודפת רק אחרי טסלה בתחום הרכב החשמלי, אלא גם אחרי תעשיית הרכב הסינית שמתקדמת מאד בגזרה הזאת, ובמיוחד אחרי 'ניו' – מי שמכונה "טסלה הסינית". ניו הכריזה כבר שהיא השיגה שליטה בטכנולוגיית מצב מוצק ושהיא תספק עוד השנה מכוניות מדגם ET7 שלה עם סוללות כאלה עם תכולת אנרגיה של 150 קילוואט שעה.
ככל שמתקדם העשור הנוכחי חייבת מרצדס-בנץ להמציא את עצמה מחדש, ואין לה הרבה זמן לעשות את זה: החברה שהוקמה במקור מאיחוד בין חברות של מי שהיו מראשוני המיישמים של מנועי בעירה בכלי רכב, מה שהוליד למעשה את העידן המוטורי, חייבת להפוך לכל-חשמלית עד לסוף העשור הנוכחי. הסיבה: מרצדס פעילה בפלח שוק היוקרה, זה שחייב תמיד להיות המאמץ המוקדם של טכנולוגיות חדשות, והחדשות כרגע הן חשמליות.
האם מרצדס, אלילת המזל של אמיל ילינק, תאיר פנים גם ב-135 השנים הבאות של דיימלר-בנץ? זה תלוי מאד ביכולת של קברניטיה הנוכחיים לאמץ שינויים ולקדם חדשנות.
לקריאה נוספת:
יצרניות רכב סיניות מחזיקות חמישית מן הבעלות במרצדס
