Ad

ברוקלנדס: אל ערש הספורט המוטורי

מוזיאון מסלול ברוקלנדס מציע חוויה יוצאת דופן עם הצצה לראשית ימי מרוצי המכוניות. הסיפור ההיסטורי שמאחורי המסלול מרתק לא רק עבור חובבי רכב ותעופה
אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

הטיפוס אל הגשר לא היה קל. הדרך התלולה, אשר במשך שנים ארוכות התקיימו עליה מרוצי "טיפוס גבעה", מאתגרת פי כמה כאשר מטפסים אותה ברגל. אבל המאמץ משתלם, וגם הכרחי, מפני שאי אפשר לבקר ב'ברוקלנדס' מבלי לעמוד על נקודת התצפית ההיסטורית, תרתי משמע, שממנה אפשר להפנים את הפרספקטיבה אודות אחד האתרים הקדושים לאוהבי מרוצי המכוניות, ואחד המקומות המכוננים של הספורט המוטורי. חובבי רכב ומרוצים, אפילו אדוקים, יזכרו שהשם 'ברוקלנדס' מצלצל להם מוכר, אבל כנראה יתקשו להיזכר מאיפה. יש שיחשבו אולי שמדובר בדגם נשכח מתוצרת בנטלי (והם צודקים). זה בסדר. כבר עבר זמן רב מאד מאז ששעטו מכוניות על הדרכים האלה, וההיסטוריה המוטורית הקצרה יחסית של ברוקלנדס הסתיימה כבר במחצית הראשונה של המאה שעברה.

כאשר ניצבים על הגשר אפשר להתבונן ממנו אל עיקול בעל שיפוע חד שעובר תחתיו, ונמתח מכאן הרחק לשני הצדדים. לוחות בטון מגובננות, חרוצות בחריצים עמוקים וחלקלקים מגשם, עוטים ירוקת אשר צמחה על גבם. זאת מתערבבת בעלים חומים-זהובים שנשרו מהעצים שתוחמים את המסלול. צריך לעצום עיניים, ולדמיין שלפני קצת יותר ממאה שנים היה העיקול ששוכן כעת בתוך שקט פסטורלי חלק ממסלול מרוצים קשוח שעליו שעטו ורעמו המכוניות המהירות ביותר של אותה תקופה. לעומת מסלולי האספלט המהודקים שאנחנו מכירים היום זאת נראית כמו דרך מימי הביניים. בלי שטחי מילוט או מיגונים סופגי אנרגיה מכל עבר, בלי אבני שפה תוחמות, אבל עם תחושת חלוציות, המצאה וחדשנות שעדיין מבצבצת בין חריצי הבטון.

 



בריטניה גדושה במסלולי מרוצים: דונינגטון פארק, סילברסטון, בראנדס האץ', גודווד, טרוקסטון, קדוול פארק ורבים אחרים, ידועים פחות. לחלק מהם יש מורשת והיסטוריה עשירות אפילו יותר. אבל לברוקלנדס יש משהו שלאף מסלול אין, וזה נקרא "זכות ראשונים". בראשית ימי תעשיית הרכב והמרוצים, ברוקלנדס היה המסלול הראשון בעולם אשר תוכנן ונבנה מלכתחילה כדי לשמש כמסלול מרוצים.

עד לבניית המסלול הזה התחרו יצרני המכוניות ונהגי מרוץ על דרכים ציבוריות בינעירוניות, או בשטחים סגורים או בהיפודרומים אשר הוסבו לייעוד מוטורי. ברוקלנדס נבנה מלכתחילה למרוצים מוטוריים, אם כי מהר מאד הוא אכלס גם מועדוני תעופה שכינסו תחום שהחל להתפתח במקביל לעולם הרכב באותן שנים. כך קרה שברוקלנדס היה לאבן דרך, תרתי משמע, גם בתעשייה האווירית הבריטית. אבל בל נקדים את המאוחר.



הקולונל, היזם ואישתו

כמו הרבה אגדות, ולא רק בעולם המוטורי, מסלול המרוצים ברוקלנדס נולד כשיגעון של אדם אחד – יו פורטסקו לוק קינג שמו. לוק קינג היה בנו של חבר פרלמנט בריטי ויזם בנשמתו, והוא ירש מאביו שטח אדמות גדול ליד העיירה ויברידג' (Weybridge) שממוקמת במרחק של כ-30 ק"מ דרומית-מערבית ללונדון. לוק קינג התלהב מן העידן המוטורי החדש של ראשית ימי המכונית, והחליט שלתעשיית הרכב הבריטית הצעירה צריך להיות מסלול ניסוי ייעודי. 

לוק קינג רתם לביצוע הפרויקט קולונל מחיל הארטילריה המלכותי והטיל עליו לתכנן את המסלול ולהוציא לפועל את בנייתו. הבניה החלה בסוף שנת 1906 ונמשכה כ-9 חודשים שבמהלכם תפח הפרויקט ונתקל בבעיות שונות. הקולונל, למשל, החליט שהשיפוע של הפניות יהיה בשיעור  30 מעלות ובגובה של 10 מטרים, כדי להבטיח שמכוניות יוכלו להשלים אותן בבטחה במהירויות גבוהות. עלויות הפרויקט האמירו, והלחץ הנפשי גבה מחיר בריאותי מלוק קינג. אישתו אתל תפסה את מקומו בפיקוח על הפרויקט ואף נאלצה להביא כסף ממשפחתה כדי להשלים אותו. בסיכומם של דברים השקיעו בני הזוג לוק קינג במיזם כמעט את כל הונם, ועלות הבניה הסתכמה ב-150 אלף פאונד, סכום עתק במונחי אותה תקופה אשר שקול לכ-16 מיליון פאונד במונחים של ימנו.

כאשר הושלמה בניית המסלול הוא נמתח לאורך כולל של 4.43 קילומטרים ורוחבו היה 30 מטרים, התוואי שלו היה אובאלי כמעט לחלוטין והוא נסלל מבטון לא מסותת. פתיחת המסלול נקבעה ל-6 ביוני 1907, אבל לפני מרוץ ראשון היה צריך לבחון את הפלא ההנדסי החדש. למשימה זאת גויס נהג המרוצים החלוצי סלווין פרנסיס אדג' אשר פיזר על המסלול מאות פסים. הוא הקיף את ברוקלנדס במכונית ה'נפייר' שלו, יחד עם שתי מכוניות גיבוי, במשך 24 שעות רצופות ובמהירות ממוצעת של 106.6 קמ"ש. 

 



היסטוריה של מלחמות

ההיסטוריה המוטורית של ברוקלנד קשורה קשר הדוק לאירועים ההיסטוריים הגדולים של התקופה, ובהם כמובן שתי מלחמות העולם.  כפועל יוצא – המוזיאון שפועל במקום אינו מוזיאון רכב רגיל לתצוגת מכוניות עתיקות או נדירות אלא כזה שמספר את סיפור המקום והתקופה.  מכוניות הן חלק נכבד ממנו אבל לא העיקר. המבנה בנוי ומעוצב באופן שמשמר את המראה והתחושה של התקופה, עם המבנים המקוריים ששומרו, ועם אוסף מכוניות ואופנועים שמשובץ בין מה שהיו בשעתו מוסכים של סדנאות וקבוצות מרוצים שפעלו במקום. ברקע נמצאים ההאנגרים של החלק התעופתי של המתחם, אשר מוקדשים לתעשייה האווירית הבריטית שפעלה במקום. מוצגים שם מספר רב של מטוסים והם פזורים בחצר, ובהם גם מטוס קונקורד מלכותי ויפיפה שרכיבים שלו ייוצרו במקום ואף ניתן לבקר בתוכו.

מאז פתיחתו אירח המסלול בברוקלנדס כדרך קבע מרוצי מכוניות ואופנועים, ובהם גם אירועי קביעת שיאי מהירות ומרוצי סיבולת. כיוון שהמסלול תוכנן עם ישורת ארוכה ורחבה מאד הוא משך אליו גם חובבי תעופה והפך לשדה התעופה הייעודי הראשון בבריטניה. שם הוקם גם בית הספר הראשון לטיסה בממלכה הבריטית.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה סגר משרד המלחמה הבריטי את המסלול ומיקם בו מפעל של יצרנית המטוסים ויקרס ארמסטרונג, אשר ייצרה במקום מטוסי קרב ומפציצים. מכאן ואילך הפך המקום הזה למטה המרכזי של ויקרס למשך שנים.

 


אחרי המלחמה נדרש שיפוץ מאסיבי של המסלול ולוק קינג גייס את המשאבים הנדרשים. השיפוץ בוצע, המסלול הורחב, והפעילות עליו חודשה בשנת 1920 עם אירוח קבוע של אירועים שונים של מועדוני המרוצים הבריטים. ארוע השיא התקיים בשנת 1926 וזה היה מרוץ הגרנד פרי הבינלאומי הראשון על אדמת בריטניה. למרבה הטרגדיה, באותה שנה נפטר לוק קינג. גם בשנה שלאחר מכן התקיים שם הגרנד פרי הבריטי, והוא היה האחרון שהתקיים בבריטניה עד לשנת 1948. זה לא אומר שהיה משעמם על המסלול בברוקלנדס, להיפך. עד למלחמת העולם השניה נערכו במקום עשרות מרוצים ואירועים מוטוריים, והמקום היה המסלול המועדף על מועדוני המרוצים היוקרתיים בממלכה.

אוסף המכוניות של המוזיאון ממוקד בעיקר במכוניות שיוצרו בשנים שבהן הוא היה פעיל, וחלקן אף התחרו עליו בעצמן – למשל הדלייג' 15-S8 משנת 1926 אשר השתתפה במרוצי הגרנד פרי. המכונית מוצגת באזור מיוחד שמוקדש למרוצי גרנד פרי ובו מוצגות גם מספר מכוניות גרנד פרי נדירות מתקופות מאוחרות יותר, אשר נתרמו על-ידי אספנים פרטיים. למשל שתי מכוניות קופר משנות ה-60', מכונית וולף-פורד WR7 שבה התחרה ג'ימס האנט בעונתו האחרונה בגרנד פרי, ומכוניות ג'ורדן ומקלארן מודרניות משנות ה-90.

רוב התצוגה, כאמור,מתמקד במכוניות ובאופנועי התקופה, ובהם מקבץ נדיר במיוחד שאפשר לפגוש באירועי קלאסיות ענקיים כמו פסטיבל גודווד או במכירות פומביות אקסקלוסיביות. לגונדה, אסטון מרטין רייזור, בנטלי 4 וחצי ליטר "לה-מאנס", דוזנברג single seat או אפילו אוסטין 7 צנועה בגרסת "לה מאנס". כולן ועוד רבות וטובות נותנות הצצה לקדחת המהירות שאחזה בבריטניה בעשורים הראשונים של המאה ה-20.

 

כוכבת אחת וסוף עצוב

כוכבת אחת בולטת מעל כולן, וזאת הנפייר-ריילטון הכסופה. המכונית החד-פעמית הזאת נוצרה על ידי המהנדס רייד ריילטון אשר עבד בסדנת המרוצים תומסון אנד טיילור שפעלה בברוקלנדס, כאשר הוא החליט לשבור את שיאי המהירות. "קדחת המהירות" של אותה תקופה מתחה את גבולות הדמיון ועודדה את המהנדסים לשאוב השראה מעולם התעופה. ריילטון בנה את המכונית החדשנית שלו סביב מנוע הליון (Lion) שייצרה חברת ההנדסה נפייר (Napier), וזה היה אחד המנועים הפופולריים בתעשיית המטוסים הבריטית. לא מן הנמנע, אגב, שהוא פשוט "אסף" אותו ממפעל המטוסים הסמוך של ויקרס שבנתה את חלק ממטוסיה עם מנוע זה.

למנוע הליון, שהוצג בשנת 1917, יש 12 צילינדרים בתצורת W והנפח שלו הוא כמעט 24 ליטרים. המנוע בנוי כמו חיבור של שלושה טורי צילינדרים – והמרכזי בהם עומד בניצב. בלוקי הצילינדרים והמנוע עשויים מאלומיניום (ולמרות זאת הוא שוקל יותר מ-400 ק"ג), יש לו קירור מים ולצילינדים יש 4 שסתומים עם גל זיזים עילי כפול. בימינו זה אולי נשמע כדבר שבשגרה, אבל לפני 100 שנים זה נחשב ללא פחות מאשר פלא הנדסי. המנוע יוצר בוריאציות שונות גם לשימוש ימי, והיו לו גם גרסאות עם מגדש-על אשר הביאו את ההספק שלו עד ל-1,350 כוחות סוס. כדי לשמור על אמינות גבוהה במרוצי סיבולת בחר ריילטון בגרסה מתונה עם יחס דחיסה נמוך יחסית, אשר חילץ מהמנוע "רק" 580 כ"ס. ההספק הזה הספיק למכונית עם גוף האלומיניום לקבוע 47 שיאי מהירות שונים בין השנים 1933 ל-1937, בהם שיא המהירות של מסלול ברוקלנדס עצמו, שהועמד על מהירות ממוצעת של קצת יותר מ-230 קמ"ש. המכונית, אגב, יכלה להגיע למהירות מרבית של 270 קמ"ש והיא שמורה במצב נסיעה גם כיום. מידי פעם מוציאים כיום את המכונית הזאת לנסיעות ראווה בפסטיבל גודווד ובאירועים מיוחדים שנערכים בברוקלנדס. ריילטון, אגב, הקים לאחר מכן חברה משלו לייצור מכוניות ששרדה שנים ספורות בלבד, וכמה מהמכוניות שנשאו את השם ריילטון מוצגות גם הן במוזיאון.

 


שיא המהירות של המסלול שקבע באמצעות מכונית הנפייר-ריילטון לא נשבר מעולם מסיבה פשוטה ועצובה. בשנת 1939 פרצה מלחמת העולם השניה והמסלול נסגר. תעשיית המטוסים של ברוקלנדס סיפקה מפציצים לחיל האוויר הבריטי והמקום היה יעד מועדף על מפציצי הלופטוואפה – כפי שמעידים המקלטים שנבנו במקום.

לאחר המלחמה המסלול נותר חרב ברובו, וההשקעה הגדולה שנדרשה כדי לשקם אותו לא הצדיקה את עצמה. בין השאר נדרש לסלול מחדש את המסלול עם אספלט מודרני שיתאים למכוניות מרוץ חדשות, וזה, כאמור, לא היה כלכלי, מה גם שבאותה תקופה נבנה מספר רב של מסלולי נהיגה אחרים ברחבי בריטניה, חלקם על בסיס שדות תעופה צבאיים שעבור הסבה. כעת נותרו מן המסלול ההיסטורי המפואר רק מספר קטעים שמעידים על גדולתו, בהם הקטע שצמוד למוזיאון.

תעשיית המטוסים הבריטית האזרחית הוסיפה לשגשג בברוקלנדס עד אשר גם היא, כמו תעשיית הרכב הבריטית, נקלעה למשבר עמוק בשנות ה-70. מטוס אחרון יוצר במתחם הזה בשנת 1977, וכעבור עשור נסגר המפעל שהתגלגל לידי בריטיש ארוספייס. הבריטים אולי לא מצטיינים בניהול, אבל הם מומחים בהתרפקות ושימור המורשת המפוארת שלהם. כבר ב-1987 נפתח מוזיאון ברוקלנדס אשר מספר ומאגד את ההיסטוריה המוטורית במקום.


מוזיאון ברוקלנדס אמנם אינו מוזיאון רכב שיגרתי אבל בוודאי מעניק הצצה נדירה לתקופת ראשית ימי המרוצים והמכוניות, ואין ספק שהוא משביע את התאווה המוטורית של חובבי רכב ומרוצים. האזור התעופתי מרתק לא פחות, אפילו עבור מי שאינו חובב תעופה מובהק – ולו רק בזכות האפשרות לפגוש מספר מטוסים נדירים. כל העושר ההיסטורי הזה נמצא במרחק של שעה קלה מלונדון, שנראית כרגע מרוחקת ובלתי מושגת עבורנו.

כאשר נחזור לשיגרה שפויה, במהרה בימנו אמן, כל חובב קלאסיות יוכל לקפוץ קפיצה קטנה אל מקום עם היסטוריה גדולה. מומלץ לעקוב באתר האינטרנט של המוזיאון אחר אירועים שמתקיימים במקום, ובהם מפגשים של מועדוני מכוניות קלאסיות. במצבים כאלה קל מאד  להרגיש שחזרתם בזמן, משהו כמו 100 שנים לאחור.

כך מגיעים
אפשר כמובן להגיע למקום עם מכונית, אבל הדרך הפשוטה ביותר היא לקחת רכבת מתחנת ווטרלו שבלונדון אל תחנת וייברידג' (ברכבת של South Western Railway). נסיעה זאת אורכת כחצי שעה, ומן התחנה בווייברידג' אפשר ללכת ברגל כרבע שעה עד למוזיאון.

שעות פתיחה ומחירים
בימים כתיקונם המוזיאון פתוח מידי יום, למעט בימי חג המולד, בין 10 בבוקר עד 5 אחר הצהריים (4 אחר הצהריים בימי החורף). 

מחירי כרטיסי הכניסה הם 18 פאונד למבוגר, 17 פאונד לסטודנטים/מבוגרים מעל גיל 65, 10 פאונד לילדים עד גיל 16. הכניסה לילדים מתחת לגיל 5 חינם.

אתר המוזיאון
www.brooklandsmuseum.com

 

 

  • Ad
  • Ad
  • Ad