שופטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד כרמית בן אליעזר אישרה אתמול (ג') את בקשת האישור לתובענה ייצוגית בקשר למנועי טורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר מתוצרת רנו, ניסאן ודאצ'יה – וזאת בהחלטה מקיפה ומנומקת היטב שמדגימה בקיאות מרשימה בפרטים.
בסיכומם של דברים דחתה השופטת בן אליעזר את רוב הטענות של יצרניות הרכב והוסיפה נדבך חשוב לפסיקה (החלטה במקרה זה) שקשורה לתחום הרכב בישראל: אין לקבל טענה של יצרנית רכב כאילו שמיעוט שימוש ברכב, או "נהיגה עירונית", יכולים להיחשב כ"נהיגה לא נורמטיבית" שאפשר לייחס להן סיבה לתקלות ברכב. במילים אחרות: רכב אמור לשמש גם את מי שנוהג מעט ולאט, ובעל רכב כזה לא יכול להיות מוחזק כאשם בתקלה סדרתית.
מרגע שבקשת האישור הפכה לתביעה ייצוגית נדרשים כעת התובעים להגיש לבית המשפט כתב תביעה מתוקן עד ל-1 בינואר 2026, והנתבעות נדרשות להגיש כתב הגנה תוך 60 ימים נוספים. ישיבת קדם משפט נקבעה ל-19 במרץ 2026 והנתבעות נדרשות לפרסם הודעה בדבר אישור התובענה בשני עיתונים ובאתרי האינטרנט שלהן.
מאות נפגעים, נזק של עד עשרות אלפי שקלים
אישור הבקשה לתביעה ייצוגית אינו פסק דין וגם אין בו קביעה פוזיטיבית לגבי הכשלים במנוע, אבל הוא מסמן כיוון ברור: בית המשפט הישראלי מצא שתופעת צריכת שמן מוגברת במנועי 1.2 TCe ראויה לבירור עובדתי ומשפטי, וקיימת סבירות להוכחת קיומם של פגמים מובנים שלא הוצגו בפני בעלי הרכב.
בלב הפרשה עומד מנוע טורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר שפותח על-ידי רנו וייוצר במקביל על ידי רנו (תחת שם הדגם H5Ft) וניסאן (אצלה הוא נקרא HRA2DDT), והותקן במאות אלפי כלי רכב מתוצרת רנו, ניסאן, דאצ'יה ואפילו מרצדס. טענת התובעים היא שתכנון לקוי של המנוע גורם לכך שבתנאי נהיגה מסוימים (בעיקר נהיגה עירונית ושיוט רגוע), נוצר תת-לחץ (ואקום) בצילינדר. לכך נוסף פגם הנדסי אחר של רפרוף טבעות בוכנה (Piston Ring Flutter) שנגרם ככל הנראה בגלל שרמת הקשיות של טבעות אלה לא מתאימה לעומסים שבהם הן עובדות, וזה גורם להן "לרפרף" או לרטוט.
שילוב של תת לחץ וכשל טבעות בוכנה מאפשר לשמן מנוע לחדור אל תוך הצילינדרים ולהישרף שם, וכתוצאה מכך נגמר השמן במנוע או ששריפת השמן יוצרת פיח על השסתומים והבוכנות. זה עלול לגרום, בין השאר, להרס של שסתומים ושל ממירים קטליטיים. ירידת מפלס השמן מתחת למינימום גורמת, בין השאר, לחוסר שימון של מותחן שרשרת התזמון ולפגיעה בתזמון שגורמת להרס של המנוע, או לחוסר שימון של מגדש הטורבו, שגורם להרס של מגדשים.
חמש שנים וחצי של התדיינות משפטית
בקשת האישור לתביעה ייצוגית הוגשה כבר לפני כחמש שנים וחצי על ידי עורכי הדין דוד מזרחי, פינחס מיכאל אור וד"ר אלעד אופיר (ובמהשך הצטרף גם עו"ד רון סולן). במהלך התקופה הארוכה הזאת נמנעו יצרניות הרכב מלקחת אחריות על הכשלים במנועים ולהודות בהם, וזאת על אף חקירות ומהלכים משפטיים מקבילים שמתנהלים כנגדן בחו"ל.
במהלך תקופה זאת, ובפרט לאחר פרסומים ב-TheCar, הגיעו למערכת שלנו יותר מ-1,000 פניות של בעלי ניסאן, רנו ודאצ'יה שטוענים לנזקים שונים שנגרמו למנועים שלהם, ולהוצאות שבחלק מן המקרים הגיעו לעשרות אלפי שקלים. למרבה הצער – חמש וחצי שנים הם פרק זמן לא מבוטל בחיי רכב בישראל, ומכיוון שרוב כלי הרכב שנפגעו יוצרו בשנים 2012-2016 – סביר שלא מעט מהם לא שרדו על הכבישים שלנו אם נדרשו להחלפת מנוע.
ההליך המשפטי, כדרכם של הליכים כאלה בישראל, נמשך לאורך זמן רב. בתחילת הדרך נדונה הבקשה בפני שופטת אחרת, והשופטת בן אליעזר, שנכנסה בנעליה, ביצעה במבחן התוצאה עבודת לימוד מעמיקה וראויה להערכה. השופטת בן אליעזר אף שמעה את הצדדים בסדרת דיונים שנערכו בפניה בחודש מאי השנה.
בהחלטתה, שמחזיקה לא פחות מ-43 עמודים, סקרה השופטת את השתלשלות הפרשה ואת טענת התובעים לפיה במנוע קיים כשל מובנה שגורם לצריכת שמן בכמות גבוהה וחריגה שכתוצאה ממנה עלול להיגרם נזק בלתי הפיך למנוע. השופטת בן אליעזר יותר מאשר "רמזה" על מורת רוחה לגבי אופן התנהלות של יצרניות הרכב בהליך המשפטי, וזה בא לידי ביטוי בכך שהיא חייבה את הנתבעות בהוצאות ושכר טרחה בסכום של 100,000 ש"ח. בקביעת ההוצאות הביאה השופטת בחשבון את "התמשכות ההליך והתנהלות המשיבות במהלכו, לרבות, אך לא רק, בסוגיית גילוי המסמכים".
התובעים, כזכור, ביססו את טענותיהם על מספר אדנים, למשל על עלוני שירות טכניים שהיצרניות הפיצו לרשת השירות שלהן בשנים 2015-2016, ואשר מתארים את הבעיה, את הסימפטומים שלה ואת הטיפול שיש לבצע כאשר מזהים את הסימפטומים האלה. לב הבעיה, ככל הנראה, הוא שימוש בטבעות בוכנה לא מתאימות, תוכנת ניהול מנוע בעייתית, ואולי יש גם סיבות אחרות ליצירת תת לחץ שגורם לשמן מנוע להגיע אל תוך הצילינדרים ולהישרף שם.
יצרניות הרכב, והנציגה שלהן בישראל, טענו להגנתן שלא מדובר ב"תופעה" או ב"כשל" אלא בתקלה נדירה יחסית שמתרחשת רק "בדפוסי שימוש ותחזוקה מסוימים" (ורנו ודאצ'יה אף הרחיקו לכת וטענו שמדובר בדפוסי שימוש "חריגים"). הנתבעות אף טענו שתופעת צריכת השמן המוגברת לא כרוכה בנזק למנוע, וכי נזק כזה התרחש רק אם בעל הרכב התעלם מהנחיות היצרניות ביחס לשגרת התחזוקה ומשלל "תמרורי אזהרה" שמלווים את התופעה. הן גם טענו שהן פעלו כנדרש כדי לטפל בבעיות ובנפגעים, כך שכמעט אף בעל רכב לא נפגע מן הבעיה (המוכחשת).
לא הצליחו לסובב אותה
היצרניות והיבואנית ניסו לגלגל את האחריות לפתחם של בעלי הרכב והנהגים. כאמור, הטענה המקוממת ביותר שלהן היא שבעוד שהמנוע עצמו תקין, התופעה קיימת אבל מתרחשת רק אצל נהגים בעלי "דפוסי שימוש ותחזוקה מסוימים ואף חריגים". ומה הם אותם דפוסים "חריגים"? נסיעות עירוניות מרובות, נסיעה בפקקים, נהיגה בסל"ד (סיבובי מנוע) נמוך ואי-בדיקת שמן בתדירות גבוהה. חלק מעדי הנתבעות הצהירו שהגורם לנזק הוא שילוב של נהיגה עירונית עם אי-הקפדה על בדיקת שמן, או, במילים אחרות: נהג ישראלי ממוצע שנוסע לעבודה בפקקי גוש דן הוא "משתמש חריג" שהורס את המנוע במו ידיו.
על כך קבעה השופטת בהחלטתה: "שום דבר בדפוסי השימוש שפורטו בתצהירי (הנתבעות)… אינו חריג או בלתי שגרתי. מדובר במאפייני שימוש שגרתיים, אשר מטבע הדברים משתנים מנהג לנהג אך אינם מאפיינים נהיגה חריגה או לא נורמטיבית".
הנתבעות טענו שברגע שזיהו את ה"תופעה" הן פתרו אותה (בעיקר) באמצעות עדכון תוכנה, אבל כפי שהשופטת בן אליעזר זיהתה מיד והדגישה: הנתבעות לא הציגו לבית המשפט נתונים לגבי מידת ההצלחה של פתרון עדכון התוכנה, וזה מעלה ספקות לגבי התועלת שלו. השופטת קבעה באופן ברור ש"מבחינת מכלול המסמכים עולה כי עוד בשנת 2015 זוהתה על ידי היצרניות 'בעיה אפשרית' המשפיעה על המנוע וגורמת לצריכת שמן מוגברת", והיא שמה דגש על כך שהמהנדס המומחה מטעם הנתבעות לא התייחס בחוות דעתו לשאלה מה הגורם לצריכת השמן המוגברת. במצב דברים זה קבעה השופטת: "כאשר המשיבות ביקשו להתכחש לקיומו של כשל כאמור… אך נמנעו מלהביא חוות דעת ביחס לגורם לתופעה… הרי שיש לקבוע כי הונחה תשתית לכאורית המבססת, למצער ברמה של אפשרות סבירה, את הטענה כי אותו כשל הוא שגרם לתופעה".
כאמור – השופטת בן אליעזר דחתה את הטענה שהתופעה התרחשה רק בדפוסי שימוש מסוימים או חריגים וציינה שנטל ההוכחה לטענה כזאת חל על הנתבעות. היא אף הקדישה פרק נרחב לבחינת טענות הנתבעות בדבר היקף התופעה וקבעה שהנתונים שהוצגו לבית המשפט אינם עקביים ולא נתמכים באסמכתאות. מסקנתה: "טענת המשיבות כי מדובר בתופעה שולית ואף זניחה, שהתרחשה באחוזים בודדים מתוך כלי הרכב בהם הותקן המנוע הנדון – לא הוכחה והיא נדחית".
השופטת בחנה את הפעולות שנקטו המשיבות וקבעה כי "קיימת אפשרות סבירה כי יוכרע כי בנסיבות העניין לא היה די בצעדים שננקטו על ידי המשיבות". היא הדגישה כי "היה על המשיבות לעדכן את בעלי הרכבים מיוזמתן בשלב מוקדם יותר בקיומו של הפגם האמור, ולהציע תיקון מתאים".
אגב, השופטת אף מצטטת מסמך שעשוי להעיד על ניסיונות מכוונים להסתרת הכשל מציבור בעלי הרכב: במסמך פנימי של ניסאן מדצמבר 2016 נכתב ש: "אין לעשות שימוש יזום במידע הכלול בו אלא בתגובה לשאלות הלקוח בלבד". המשמעות, בין השאר, היא שלא נעשתה פנייה יזומה ללקוחות גם לאחר זיהוי הכשל.
הגדרת קבוצת הנפגעים והסעדים
השופטת הגדירה את הקבוצה הייצוגית כ"כל מי שרכש, שכר, חכר, השתמש, נסע או החזיק רכב בישראל מתוצרת (רנו, ניסאן ודאצ'יה) בו מותקן מנוע מסדרת TCe 1.2, מהדגמים שיוצרו בין 2012-2016 ושווקו ונמכרו בישראל". התביעה היא לביצוע תיקונים של תקלות במנועים האלה ללא עלות, הארכת תקופת האחריות ל-10 שנים או 200,000 ק"מ, והשבת כל סכום ששולם עבור החלפה או תיקון של המנוע.
אילו דגמים כלולים בתביעה הייצוגית?
מדובר בדגמים שונים מתוצרת רנו, ניסאן ודאצ'יה עם מנוע 1.2 ליטר טורבו-בנזין שיוצרו בין השנים 2012 ל-2016 אך חלקם עלו על כבישי הארץ אפילו בשנת 2018. הדגמים הבולטים הם ניסאן קשקאי, רנו קפצ'ור, קליאו ומגאן, ניסאן ג'וק ודאצ'יה דאסטר ולודג'י.
מה הבעיה במנוע 1.2 ליטר של רנו וניסאן?
נטען שקיים כשל הנדסי שגורם לצריכת שמן מופרזת ולשרשרת תקלות שכוללות הרס מוחלט של מנועים, הצטברות פיח על שסתומים, הרס של מגדשי טורבו וממירים קטליטיים ועוד.
מה קבעה השופטת לגבי "שימוש חריג"?
השופטת כרמית בן אליעזר דחתה את טענת היצרניות וקבעה שנהיגה עירונית, איטית או בפקקים היא דפוס שימוש נורמטיבי שלא יכול לשמש כתירוץ לכשל במנוע.
מה הסטטוס הנוכחי של התביעה?
בית המשפט אישר את ניהול התביעה כייצוגית. הוצב לוח זמנים להמשך ההליך לתוך שנת 2026. טרם ניתן פסק דין אך מדובר בשלב קריטי בהליך הזה
נפגעת מכשל סדרתי במנועי ה-1.2 ליטר של רנו, ניסאן ודאצ'יה או מכל כשל סדרתי אחר? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com
האקדח המעשן: מסמך סודי פנימי של רנו מוכיח שכבר בשנת 2015 הם ידעו שמנוע ה-1.2 ליטר שלהם דפוק
רנו, ניסאן ודאצ'יה בתגובה לתביעה הייצוגית: הלקוחות צריכים לבדוק שמן כל הזמן
יונדאי וקיה בתגובה למנועי ה-2.4 ליטר המתפגרים: בעלי הרכב אשמים
