Ad

אוהב צבע מטאלי? הנה סיבה טובה להפסיק

תחקיר של ה'גארדיאן' הבריטי חושף: כ-20 אלף ילדים, חלקם בני 10, מועסקים בתנאי עבדות בכריית חומר הגלם שמשמש להפקת צבע מטאלי לרכב. ב.מ.וו, פולקסווגן ואופל פתחו בחקירת הספקיות שלהן
אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

לא מעט בעלי רכב סבורים שצבע מטאלי משפר את ההופעה של המכונית שלהם, וחלקם אפילו נאלצים לשלם תוספת של אלפי שקלים למחיר המכונית תמורת החוויה הוויזואלית הזאת.

 

אילוסטרציה צבע מטאלי מופק בעבודת ילדים - 003

 

אלא שסדרת תחקירים שפרסם לא מכבר עיתון ה'גארדיאן' הבריטי חושפת עובדות מזעזעות אודות תעשיית הכרייה של אחד מחומרי הגלם שנחוצים ליצירת הצבע הנוצץ, ואשר צריכים לגרום לכולנו לחשוב מחדש על המחיר האמיתי של ההנאות שלנו.

מסתבר שהאפקט הנוצץ והמיוחד של צבע מטאלי נוצר על-ידי מינרל טבעי שנקרא 'מיקה', אשר משמש במגוון תעשיות – בעיקר קוסמטיקה ורכב אבל גם במוצרי פלסטיק ומוצרים אחרים.

במהלך העשור האחרון נחשפה העובדה שכרייה של 'מיקה' מבוצעת בהודו בין השאר תוך ניצול של עבודת ילדים ותוך סחיטת משפחות שלמות על-ידי מלווים בריבית קצוצה.
מי שספגה עד כה את רוב תשומת הלב השלילית הייתה תעשיית הקוסמטיקה, אשר משתמשת ב'מיקה' לטובת המראה הנוצץ של ליפסטיקים, קרמים ואבקות איפור שונות, ולנוכח הממצאים התחייבה ממשלת הודו לפעול להפסקת התופעה.

אלא שממצאי תחקיר שפורסם על-ידי ה'גרדיאן' מוכיחים שהבעיה לא רק שלא נפתרה אלא שהיא כנראה גם הרבה יותר רחבת היקף מכפי שפורסם תחילה.

התחקירנים של העיתון הבריטי תיעדו עבודת ילדים במספר רב של מכרות 'מיקה' לא חוקיים במדינת ג'הארקאנד (Jharkhand) ובדרום ביהאר – שבמרכז מזרח הודו, וכאשר עקבו אחר "נתיב חומר הגלם" הם הגיעו בין השאר לשתי ספקיות צבע מרכזיות לתעשיית הרכב – חברות PPG ו- Axalta. חברות אלה מספקות צבע מטאלי ליצרניות רכב גדולות ובהן ב.מ.וו, פולקסוואגן ואופל, ובעקבות הממצאים הורו יצרניות הרכב על פתיחת חקירה מידית אצל הספקים שלהן.

עיניים של ילד בן 10

המינרל 'מיקה' נכרה במכרות שונים בהודו, סין, אירופה וארה"ב, והתופעה שאותה חשף ה'גארדיאן' מתמקדת במאות מכרות לא חוקיים בהודו, להבדיל מן המכרות החוקיים שבהם כנראה מתקיים פיקוח ממשלתי ברמה כזאת או אחרת.

על-פי נתונים שחשף העיתון קיים פער עצום בין התפוקה הרשמית של 'מיקה' – כפי שהיא מדווחת על-ידי ממשלת הודו – לבין התפוקה בפועל: על-פי נתוני הכרייה מופקים בהודו כ-19 אלף טונות של מיקה מידי שנה, אולם נתוני היצוא מלמדים על יצוא של כ-128 אלף טונות של החומר הזה, ומומחים מעריכים שההפרש סופק כפי הנראה על-ידי המכרות הלא חוקיים.

חלק מן המכרות האלה מופעלים על-ידי סוחרי מיקה שחלקם פועלים בשיטות מאפיונריות: הם מלווים בריבית קצוצה (200% בשנה) הלוואות למשפחות שנקלעו למשבר כספי, ולאחר שאלה מתקשות להחזיר את החובות מאלצים אותם לעבוד – למעשה בתנאי עבדות – בכריית ה'מיקה'.

פעילי זכויות הילד מעריכים שממש ברגע זה עובדים כ-20,000 ילדים בכמאה מכרות קטנים במזרח הודו, ותחקירני הגארדיאן ביקרו בחלק קטן מהם ותיעדו ילדים בני 12 ופחות כשהם עובדים מתחת לאדמה במכרות מסוכנים ודולפים, ללא אמצעי מגן מינימליים, וכשהם סוחבים משאות כבדים של סלעים וחומר גלם.

על פני השטח תיעדו התחקירנים ילדים וילדות בני עשר כשהם עובדים במיון החומר שנחצב, ומפרידים ממנו את ה'מיקה'. רבים מן הילדים עובדים במכרות לצד הוריהם ואחיהם, שעבורם זהו מקור פרנסה יחיד.
אנשי הגארדיאן ראיינו את דאהאריני, ילדה בת 13, שתועדה נושאת סלעים נוצצים וכבדים אל מקום שבו מיינה אותם קבוצה של ילדים צעירים אחרים, והיא אמרה שהיא עובדת במכרה "מאז שהיא זוכרת את עצמה" ושמעולם לא הלכה לבית ספר. הילדה, שעובדת שישה ימים בשבוע ומשתכרת 5 לירות שטרלינג לשבוע (כ-5 שקלים ליום), אמרה: "אני עוזרת לאמא שלי במכרה כל יום כי היא זקוקה לעזרה להשיג כסף".

גם אמה, בסאנטי, בילתה את חייה כעובדת במכרות והיא אמרה לגרדיאן: "בכל ערב אנחנו מרגישים חולים אחרי העבודה, עם בחילות וקשיי נשימה בגלל האבק, אבל אין לנו ברירה – זאת העבודה היחידה".
כשנשאלה אם הילדה שלה הולכת לבית הספר היא אמרה: "הבת שלי עובדת איתי כי אנחנו צריכים את הכסף כדי לקיים את המשפחה".

במכרה אחר תיעדו התחקירנים ילדים נוספים שעובדים עם משפחותיהם, ובין השאר הביאו את סיפורה של סימיטרה, אשה בת 45 ואמא לשני ילדים שהסבירה להם שכל המשפחה עובדת במכרה כדי לנסות לכסות את הריבית על הלוואה של כאלף ש"ח שאותה נאלצו לקחת לפני כשנתיים לאחר שבעלה חלה בשחפת.

נתיב המיקה

בהמשך התחקו התחקירנים אחר נתיב האספקה של החומר וגילו שהוא מגיע אל שלוש חברות סחר הודיות שמוכרות אותו, בין השאר, לחברת סחר סינית שבין לקוחותיה (כפי שצויינו באתר האינטרנט של החברה, אך הוסרו משם לאחר פרסום התחקיר) ענקיות הקוסמטיקה 'לוריאל' ו'פרוקטר אנד גמבל', וגם שתי ספקיות צבע משמעותיות לתעשיית הרכב: PPG ו-Axalta.

 

אילוסטרציה צבע מטאלי מופק בעבודת ילדים - 002

 

פיל בלומר, מנכ"ל 'המרכז לעסקים וזכויות אדם', אמר בתחקיר שחברות שרוכשות 'מיקה' מהודו חייבות להכיר בסיכון של רכישת חומרים שמופקים בדרך כזאת. "יש פער עצום בין מה שהודו (טוענת) שהיא מייצרת לבין מה שהיא מייצאת בפועל, וזה מעיד בבירור על כרייה לא חוקית… אף אחד לא רוצה את הקללה של עבודה בכפייה ושל עבודת ילדים בשרשרת האספקה שלו, אבל נדרש הרבה יותר מאשר ביקורת פשוטה אצל הספק שלך כדי להשריש עבדות מודרנית מתוך שרשרת האספקה שלך. יותר מדי חברות קונות עם עין אחת פקוחה למחיר והשנייה סגורה להתעללות".

שוק חופשי

חלק מן התגובות הציניות לתחקיר של הגארדיאן כללו את הטענה המתחסדת לפיה אם תופסק עבודת הכרייה הלא חוקית לא יהיה למשפחות שמתפרנסות ממנה כל מקור הכנסה. טענות אחרות נגעו לעובדה שלא רק תעשיית הרכב משתמשת בתוצרי הכרייה אלא גם תעשיות אחרות.

אלא שלאורך השנים הוכח פעם אחר פעם שהדרך היחידה למגר תופעות של עבדות, זנות, וסחר בבני אדם היא לחתוך את הביקוש, והעצמת הביקורת כלפי תופעות חבריות מזעזעות שינתה (לפחות במידת מה) את ההתייחסות החברתית לצריכה בכלל ולמותגים מנצלים בפרט.

מבחינה זאת, ירידה בביקוש למכוניות עם צבע מטאלי, אשר מהווה מקור הכנסה לא מבוטל עבור יצרניות רכב שגובות תמורתו תוספת תשלום – עשויה לגרום להן להקפיד הרבה יותר על מה שקורה אצל הספקים שלהן.

 

אילוסטרציה צבע מטאלי מופק בעבודת ילדים - 001

  • Ad
  • Ad
  • Ad
    שינוי גודל פונט
    ניגודיות