"תלמידה שלי קראה לי אתמול שקרן", כתב לי השבוע מורה נהיגה ותיק, "וטענה שאני מקבל טסטים ולא מעביר אליה. לצערי, לא רק שאני מאבד את הפרנסה שלי אני מאבד גם את הכבוד העצמי מול התלמידים… אני מלמד נהיגה כבר 25 שנים ומעולם לא היה יום שבו לא יצאתי לעבודה עם חשק ואהבה, עד לתקופה האחרונה. הרפורמה גרמה לכך שכל החשק שהיה לי ללמד נהיגה נמוג, אני מוצא את עצמי בלחץ כלכלי ופוחד לגבי העתיד, לצערי אני מרגיש שאני עומד להרים ידיים".
מוקדם יותר השבוע הגיבה קבוצת מורי נהיגה ותיקים בצעד אחר: פניה כתובה אל הרשות להגנת הצרכן, שאת עיקרה נפרט כאן בהמשך. לתלמידי נהיגה שאולי סבורים בטעות שהמורים שלהם "עושים עליהם סיבוב" מאד מומלץ לקרוא את נוסח התלונה לרשות, כדי להבין אחת ולתמיד מי הטובים ומי הרעים בסיפור ההזוי של הפרטת הטסטים. רמז: רוב מורי הנהיגה הם קורבנות, ממש כמו התלמידים.
במכתבם לרשות להגנת הצרכן מתמקדים מורי הנהיגה במוקש אחד מיני רבים ברפורמה כולה: העוולה הצרכנית, לדעתם, שנובעת משיטת הזמנת מבחני הנהיגה במערכת הממוחשבת של משרד התחבורה. "במסגרת הרפורמה", כותבים המורים, "הופרט מערך מבחני הנהיגה… והמדינה העבירה את ניהול מערך הפעלת המבחנים לחברות פרטיות… חלק מתכני הרפורמה עוסק במערכת היחסים שבין הצרכן (התלמיד והמורה) לבין העוסק (החברות שזכו במכרז ההפרטה ומפעילות את מערך המבחנים – ג.מ.) וזאת בכל הקשור להזמנה ולקביעת מועד ושעה למבחן מעשי… לצורך כך הוקם מוקד הזמנות שמאפשר רק לבתי הספר לנהיגה לבצע הזמנת מבחנים מכוונת באינטרנט, רק כאשר בשלו התנאים ע"פ הקריטריונים שקבע משרד התחבורה להגשת התלמיד למבחן הנהיגה…"
מכאן מתארים המורים את אופן ביצוע הזמנת המבחן באמצעות המערכת הממוחשבת: "לאחר שהתלמיד ביצע את כול חובות הלימוד כחוק, עליו לשלם אגרת מבחן ע"ס 138 ש"ח… לאחר שהמערכת מאמתת נתונים נפתח למבצע ההזמנה חלון שמציין טווח תאריכים שבהם עתידים להתקבל המועד והשעה. על מבצע ההזמנה לאשר בלחיצה על כפתור ייעודי כי הוא והתלמידים זמינים בטווח התאריכים שצוין… (בשלב הזה נכתב בממשק ההזמנה טווח תאריכים של כחודש וחצי), והמזין מתבקש ללחוץ על כפתור אישור… אישור זה כובל את התלמיד והמורה ללוח זמנים המתפרש על זמן רב ולא הגיוני. למעשה כבר בשלב זה התלמיד והמורה הופכים לשבויים במערכת דורסנית ופוגענית…
במידה שהמזמין יבחר שלא לאשר את האמור, תיסגר האפשרות ולא תתקבל אפשרות אחרת, במידה והמזמין יבצע את אותה פעולה יותר מאוחר או ביום שלמחרת, תתקבל אותה אפשרות עם אותו טווח ימים, או במקרה הטוב עם הפרש של יום אחד. למעשה, למזמין אין אפשריות נוספות למעט קבלת התכתיב כלשונו. במידה שהמזמין בחר ללחוץ על כפתור "אישור" אין דרך חזרה, כאן המורה והתלמיד הופכים להיות שבויים בטווח זה בעל כורחם, ועליהם להמתין זמן לא ידוע ולא מוגדר לקבלת מסרון, לטלפון הנייד, מהמערכת המציין את היום והשעה הסופיים שבתוך טווח התאריכים שניתנו ואושרו…
קבלת היום והשעה הינם סופיים ולא ניתנים לאישור או דחייה על ידי המזמין – או המורה או התלמיד. מעכשיו נאמר : כזה ראה וקדש. חשוב לציין כי מרגע לחיצה על כפתור "אישור" אין אפשרות לביטול המועד או לשינוי, אלא במקרים קיצוניים שדורשים אסמכתאות כמו מחלה תאונה וכו'. האפשרות היחידה שניתנת למורה היא החלפה בין תלמידו בלבד, או החלפות בין מועדי מבחן שקיבלו מורים אחרים באותו בית הספר לנהיגה. אך פתרונות אלה הינם זניחים, לא יעילים וברוב המקרים לא ניתנים ראלית ליישום. אם המורה או התלמיד לא יגיעו למועד המבחן שנקבע – התשלום ייגבה מהם בכל מקרה, כך ש"העונש" על אי ההופעה הוא 138 שקלים…
שיטה זו פוגעת אנושות באפשרות לקבלת מבחן נהיגה למגזרים שונים כמו חיילים, שוטרים, ולציבור חרדי שלא יכול לקבל מסרונים לנייד הכשר שברשותם. מדובר לכאורה בעבירה על חוק הגנת הצרכן שבו כתוב: "לא יעשה עוסק, במעשה או במחדל… או בכל דרך אחרת, דבר העלול לפגוע ביכולתו של צרכן לקבל החלטה אם להתקשר בעסקה עמו באופן שיש בו שלילה של חופש ההתקשרות של הצרכן או פגיעה מהותית בחופש ההתקשרות שלו להלן – הפעלת השפעה בלתי הוגנת"…
הצרכן, במקרה זה, הוא "לקוח שבוי" שכן יש לו רק נותן שירות אחד. החזקת מורה הנהיגה והתלמיד במצב של "לקוח שבוי" במשך תקופה ארוכה פוגעת במידה בלתי סבירה, במיוחד כאשר ניתן בנקל לשנות ולתאם תאריך מדויק… הצרכן, לקוח שבוי בידי המערכת, ויכולתו להיערך מוגבלת: השיטה משבשת את לוחות הזמנים של הצרכנים בכך שאינה מאפשרת גמישות למשתמש, כפי שמתחייב על פי כל היגיון סביר בכלל ועל פי החוק בפרט…
ככל שמועד (המבחן שהתקבל) מתנגשים באירוע אחר כמו תור לרופא, נסיעה לחו"ל, פגישה במסגרת עיסוקיו הפרטיים של המזמין וכו', כל שנותר למורי הנהיגה ותלמידיהם הוא לבטל את עיסוקיהם הפרטיים ולהתאים עצמם אך ורק למועד הזמנת המבחן. נציין כי מורים רבים עובדים בחצי משרה בהוראת נהיגה, חלקם עובדים במשמרות בחברות הסעה ובבתי חולים, חלקם מורים במסגרת משרד החינוך, חלקם פנסיונרים ועוד… נוצר מצב אבסורדי אצל תלמידי הנהיגה שעומדים לפני מבחנים בבית הספר, טיולים, ימי עיון, מבחנים בכלל ומבחני בגרות בפרט…
(אין) תקדים (לכך) שצרכן שמזמין שירות מעוסק מתבקש לאשר לוח זמנים של חודש וחצי על מנת לקבל תכתיב של יום ושעה ללא יכולת ביטול או בקשת שינוי… המערכת לא יוצרת שוויוניות בחלוקת התאריכים – בין תלמידים של אותו מורה, ומקל וחומר לבין מורים באותו בי"ס לנהיגה… (ובמשתמע) ליצור שוויון בין בתי ספר לנהיגה באותה עיר, או בין ערים בשטח השיפוט של אותו זכיין… בנוסף גם לא פורסם… מספר טלפון ייעודי לפתרון בעיות אלה. לפי החוק אמורה הרשות להגנות הצרכן לטפל באמצעות הליכים מנהליים ופליליים בנורמות מעוולות ואסורות של העוסק ובכלל זה הטעיה ותרמית כלפי צרכנים, ב"ניצול מצוקה" של צרכנים, הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליהם וכבילת צרכנים… אנא סייעו בידנו והנחו אותנו כיצד לפעול".
פאניקה שתגרום להרוגים
תהליך הרפורמה של הפרטת מבחני הנהיגה המעשיים בישראל חורג מכל גבולות החלמאות המוכרים לנו, וכולל עשרות רבות של תקלות וטיפשויות מסוגים שונים. נכון לרגע זה, הסכנה הגדולה ביותר שנוצרה בגלל המהלך היא לא משך הזמן שתלמידי נהיגה נאלצים להמתין לטסט, ואפילו לא אובדן הפרנסה של מורי נהיגה. כעת קיימת סכנה ברורה ומיידית שהפאניקה שתקפה כמה מן המנהלים של משרד התחבורה גורמת להם לקבל החלטות רשלניות ומסוכנות ולבצע טעויות נוספות. בין השאר – במאמץ לגייס בוחנים בכל מחיר – מוסרות מגבלות שונות וקיים חשש מוחשי לגיוס כח אדם ברמה נמוכה מאד. אנשי חלשים שמגויסים היום יוסיפו להעלות על הכבישים שלנו נהגים חדשים במשך שנים רבות בעתיד.
תקצר היריעה מלמנות את כל כשלי הרפורמה – רובם מפורטים בסדרת כתבות לא קצרה שמופיעה כאן – אבל ערב יום הכיפורים תשע"ט ראוי להדגיש בעיקר שתי תקלות בסיסיות שאין עליהן כפרה.
ראשית, מנהלי משרד התחבורה החליטו לבצע רפורמה שכוללת הטמעה של מספר שיטות חדשות ומערכות טכנולוגיות מורכבות, אבל לא טרחו לאפיין ניסוי מקדים, "פיילוט" לאף אחד מן הרכיבים בנפרד, לא כל שכן לכל הרכיבים יחד. מאליו ברור שרוב רובן המכריע של התקלות שפוגעות כעת בציבור התלמידים והמורים היו מתגלות עוד בשלב הפיילוט – ואת רובן אפשר היה לפתור מבעוד מועד.
מחדל נוסף הוא שקברניטי משרד התחבורה לא וידאו מבעוד מועד שלרשות הזכיינים יעמדו עם תחילת ביצוע המבחנים המופרטים מספיק בוחנים כדי לספק כ-34 אלף מבחנים בחודש, וכתוצאה מכך או שהם שיקרו לציבור ולחברי הכנסת כאשר הבטיחו הבטחה שידעו שאין סיכוי שתתממש, או שהם היו מספיק אטומים וטיפשים שלא להבין את משמעות המעשים שלהם. היות שעבירה גוררת עבירה ומחדל גורר מחדל – כדי לכסות על הרשלנות הקודמת שלהם מגיבים כעת אותם אנשים ברשלנות גדולה לא פחות ובהיסטריה מסוכנת.
במדינה מתוקנת אמורה כל אחד משתי התקלות האלה בנפרד להיות סיבה מספיק טובה כדי להרחיק מן השירות הציבורי את האחראים לה, וצריך לפעול כדי שגם אזרחי ישראל ישלמו את משכורותיהם של עובדי ציבור ראויים, ולא יעברו לסדר היום על מחדלים בסדר גודל שכזה.
האשמה בכך שבמהלך ארבע השנים האחרונות מחריף המשבר היזום בענף לימוד הנהיגה, ולכך שבחודשים האחרונים הוא גורם לסכנת חיים של ממש ולנזק אדיר לרמת הלימוד – רובצת לפתחן של ארבע דמויות מפתח: שר התחבורה ישראל כץ, מנכ"לית משרד התחבורה קרן טרנר, סמנכ"ל המשרד אבנר פלור, ומנהל אגף הרישוי, אפי רוזן, אשר אמנם נכנס לתהליך שהותווה עוד לפני הגעתו למשרד – אבל נושא באחריות הביצועית מאז ועד היום.
אם האנשים האלה לא יפשפשו במעשיהם ויסיקו לבדם את המסקנות המתבקשות – צריך לגרום להם לעבור לתפקידים שהולמים טוב יותר את הכישורים שלהם.
את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל כזאת.
