לא רבים בימינו שמעו על חברת בורגוורד (Borgward) הגרמנית, אשר עד לפשיטת הרגל שלה, בשנת 1961, הייתה יצרנית הרכב השלישית בגודלה בגרמניה.
בעוד כשבועיים, בתערוכת המכוניות של ז'נבה, צפויה תחיית המתים של החברה הזאת, או לכל הפחות ההכרזה עליה, עם השקת מיזם חדש בהנהגתו של כריסטיאן בורגוורד, נכדו של מייסד החברה המקורית – קארל בורגוורד.
על פי ידיעה שפורסמה ב'אוטובילד' הגרמני מתכננת החברה החדשה לייצר מכוניות שנושאות את שם המותג שלה בסין, ומשם לייצא אותן למדינות נוספות.
בהודעה לעיתונות שפרסמה החברה לקראת ההשקה הצפויה מספרים דובריה שעל פרויקט תחיית המתים הזה שוקדים כריסטיאן ושותפו – קארלהיינץ קנוס, מזה כעשור. אלא שההודעה מתייחסת כמעט אך ורק להיסטוריה של החברה, מבלי להזכיר כמובן את תקופת מלחמת העולם השניה מחד או, מאידך, את הנסיבות המסתוריות שאופפות את קריסתה בשנת 1961, וחושפות מעט מאד פרטים בנוגע לעתיד.
כך או אחרת, מה שבטוח קורה בזכות ההשקה המתוכננת הוא הזדמנות נוספת לדון בתיאוריות קונספירציה שונות שקשורות לתעשיית הרכב בכלל, ובפרט בנוגע לקונספירציה סביב קריסתה של בורגוורד.
במקור, עוצמתה של החברה נבנתה לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר היזם קארל בורגוורד איחד בעיר ברמן שני מותגים של יצרניות רכב פושטות רגל (ווארל ונאמאג שבעצמן התאחדו לפני המלחמה) לתוך החברה המצליחה שלו.
דווקא בתקופת השפל הכלכלי, ולאורך התחזקותה של המפלגה הנאצית בגרמניה ועליית השלטון הנאצי, עלו עסקי החברה ופרחו, והתגבר קצב הייצור של מכוניות נוסעים, משאיות, אוטובוסים, כבאיות, סירות מנוע, מכוניות ספורט ואפילו מכוניות חשמליות ומסוקים.
לזכות בורגוורד עומדת העובדה שזאת הייתה אחת החברות החדשניות ביותר בתקופתה, וזו שהביאה פיתוחים ראשונים לא מעטים לתעשיית הרכב. מנגד, וכמו לגבי לא מעט חברות גרמניות אחרות, גם כאן "נמחק" הפרק שעוסק בקשרים עם השלטון הנאצי והייצור התעשייתי של החברה במהלך מלחמת העולם השניה. כן ידוע שבורגוורד הייתה אחת הספקיות הגדולות של רכב קרבי לצבא הגרמני, אלא שבתקופת המלחמה גוייסו כל המערך התעשייתי הגרמני וכל החברות לצורך זה.
שעתה היפה באמת של החברה, שכללה לא מעט דגמים מעניינים וחידושים טכנולוגיים, החלה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה ונגדעה בבת אחת בשנת 1961. בין השאר נחשבת בורגוורד לאחת מחלוצות התכנון האירודינמי באירופה, אחת הראשונות שביצעה את קונספט ה'ספורט-פרימיום' אשר אותו ירשה לימים חברת ב.מ.וו, וגם מי שהציגה לראשונה את מתלי האוויר, כבר בשנת 1959. בורגוורד הייתה פעילה גם בתחום הספורט המוטורי ובין השאר ייצרה מנועים לקבוצות שונות שהריצו מכוניות במסגרת אליפות העולם בפורמולה 2.
קארל בורגוורד עצמו היה אישיות שנויה במחלוקת וככל הנראה לא המעסיק הנעים ביותר לעבוד במחיצתו, ואין מחלוקת על כך שהוא לקה לכל הפחות בשתי בעיות בולטות בניהול החברה.
ראשית, שלושת המותגים השונים (בורגוורד, לויד וגוליית) נוהלו בנפרד וככל הנראה מבלי לנצל את היתרון לגודל או את האפשרות לבצע מו"פ משותף. זה כמובן גרם לעלויות פיתוח וייצור גבוהות – ובמיוחד לנוכח העובדה שהוא הציע את מגוון הדגמים הרב ביותר באותה תקופה מבין כל היצרניות הגרמניות.
שנית, בקרת האיכות של המפעלים לא הייתה הצד החזק של החברה, וחלק לא מבוטל מן הפיתוחים החדשים שלה יצאו למכירה עוד בטרם נפתרו מחלות הילדות שלהם, מה שגרר כמובן עלויות תיקוני-אחריות גבוהות.
ולמרות זאת, חסידי תיאוריית הקונספירציה מצביעים על מסע תקשורתי חריג בעוצמתו אשר נוהל כנגדו משנת 1960 ועד לקריסת החברה, כמו גם על הקשרים העסקיים והפוליטיים בין מי שמונה על-ידי מדינת (מחוז) ברמן כיו"ר החברה לאחר שבורגוורד קיבלה ממנה הלוואה (כמקובל בתעשייה הגרמנית עד ימינו אלה).
אותו אדם הגיע לברמן מבוואריה, והיה בעל קשרים פוליטיים שם. לימים הוא גם מונה כחבר בדירקטוריון ב.מ.וו – חברה שנמצאה באותן שנים על סף פשיטת רגל, והייתה הנהנית העיקרית מקריסתה של בורגוורד.
העובדה היא שבורגוורד אמנם פשטה רגל אבל לא ביצעה "תספורת" ולא הותירה אחריה נושים או בעלי חוב, ולאחר מכירת כל נכסיה אפילו נותר סכום כסף בקופתה. עובדה אחרת היא שרגע לפני הקריסה הציעה חברת קרייזלר האמריקנית לרכוש את בורגוורד.
מיוצרת בסין
שמועות אודות תכניות לחזרתה של בורגוורד לחיים התגלגלו כבר בשנת 2006, אבל לא התממשו.
החברה הנוכחית נוסדה על-ידי כריסטיאן בורגוורד, הנכד של, בשנת 2008, ולפי דיווח של מגזין הרכב הגרמני הנחשב AutoBild מי שעומד מאחורי החלק התעשייתי של היוזמה, כלומר הייצור בפועל של מכוניות, היא יצרנית משאיות סינית בשם Beiqi Foton, שהיא גם שותפה עסקית למיזם משותף עם דיימלר-בנץ.
בהודעה לעיתונות של החברה מתוארת ההשקה הצפויה בז'נבה כ"חלום ילדות שהתגשם" עבור כריסטיאן בורגוורד, וסרטון וידאו שסוקר חלק מן ההסטוריה של החברה חושף רמז קל בלבד, בקושי קו-צללית, אודות עיצוב אפשרי של דגם עתידי. אבל לבד מאמירות כלליות אין עדיין פרטים משמעותיים לגבי התוכניות או הדגמים שצפויים.
בשלב הזה אין סיבה להתייחס בעודף רצינות ליוזמה הזאת, גם מפני שבבית הקברות של תעשיית הרכב קבורים יותר מאלף מותגים היסטוריים אחרים – כמה מהם לא פחות חשובים, ובעיקר לנוכח הידיעה שתעשיית הרכב נמצאת מזה כמה עשורים בעיצומו של תהליך של רכישות ומיזוגים אשר צפוי להימשך גם בעתיד.
עם זאת, השוק הסיני רושם בשנים האחרונות את שיעורי הצמיחה הגדולים ביותר בעולם, ובתלות בקשרים של Beiqi Foton עם הממשלה המקומית או ביכולת שלה לגייס הון לא מן הנמנע שהיא תוכל לכבוש לעצמה מעמד בשוק המקומי.
אסור גם להתעלם מן העובדה שיצרני רכב סינים כבר ביצעו רכישות משמעותיות יותר (וולבו על-ידי ג'ילי) או פחות (רובר על-ידי סאיק) של יצרנים ומותגים אירופאים, בחלק מן המקרים לטובת הטכנולוגיה אבל במקרים אחרים רק לצורך שימוש במותג.
