סוזוקי כבר שברה פעם אחת את כל הכלים כאשר 'אלטו' – מכונית המיני שלה – הייתה הסנונית שבישרה על מהפיכת המחירים של "המיסוי הירוק".

אז, לראשונה לאחר מספר שנות עליית מחירים נומינלית, הוצעה אצלנו סוף סוף מכונית חדשה, קטנה אמנם, במחיר של משומשת בת שנתיים שלוש

קיה פיקנטו, שהייתה לימים למכונית הנמכרת ביותר בישראל, מוכיחה שעשרות אלפי לקוחות מחפשים מכונית חדשה, אפילו קטנה, כל עוד שגם המחיר שלה קטן. באותה נשימה היא מוכיחה גם שאפילו אותם לקוחות – אשר מבקשים לחסוך ככל שהם יכולים – מעדיפים לשלם יותר כסף אבל לקנות גרסה אוטומטית של המכונית, למרות שהידנית פחות יקרה בכמה אלפי שקלים.

כעת מנסה סוזוקי לשבור את הכלים פעם נוספת: סלריו החדשה, המכונית שהחליפה את אלטו, מוצעת בגרסה אוטומטית-רובוטית עם תג המחיר הנמוך ביותר בישראל: 66,000 ש"ח.

מחיר זה אולי לא מפיל מן הכיסא, הרי שמענו כבר על מכוניות חדשות באותה קטגוריה שהוצעו תמורת כ-50 ו-55 אלף ש"ח, אם כי לגרסאות הידניות שלהן, אבל בכל זאת מדובר במחיר הרשמי הנמוך ביותר כרגע לאוטומטית חדשה. זהו גם מחיר שבו מתקבלת מכונית די מאובזרת, עם ארבעה מרימי חלונות, מערכת שמע מקורית שכוללת בלוטות', ציוד בטיחות מלא ואפילו 'מובילאיי' בהתקנה מקורית.
למשך תקופת ההשקה מוצעת סלריו גם עם אחת מתוך שתי "חבילות אבזור" – אחת קוסמטית והאחרת היא מערכת מולטימדיה מבוססת אנדרואיד.

על פניו, עם בסיס גלגלים באורך 242.5 ס"מ, סלריו אמורה להיות גם המכונית המרווחת ביותר מקרב בנות קבוצתה, ובזכות מנוע חדש ותיבה רובוטית – כלומר תיבת הילוכים רגילה שמופעלת אוטומטית – היא צריכה להציע גם תצרוכת דלק נהדרת.

כדי לבחון את סלריו לא רק בפני עצמה אלא גם ביחס למתחרותיה הצבנו מימינה את יונדאי i10, אחותה הכמעט תאומה של קיה פיקנטו, וזאת לא רק מפני שמחיר המחירון של i10 מעט יותר נמוך מזה של פיקנטו' אלא גם מפני שהיא מעט יותר מרווחת ממנה ועל כן עשויה לצמצם את יתרונה של סלריו בתחום זה.

משמאל הצבנו את טויוטה אייגו, שהיא מכונית שבעינינו מביאה כיום את הערכים הגבוהים ביותר של כיף לנהיגה ועיצוב צעיר, ודאי ביחס למחיר. אייגו היא אחותן של פיג'ו 108 וסיטרואן C1, וגם היא מצוידת בתיבת הילוכים רובוטית.

על קו הזינוק

מחיר המחירון של סלריו, כבר אמרנו, הוא 66 אלף ש"ח, כלומר 4,000 ש"ח פחות מאלה של יונדאי וטויוטה, אלא שבימינו אי אפשר לקחת את מחיר המחירון כפשוטו.

יונדאי, במבצע האחרון של 'חבר', הציעה את i10 בגרסה שנבחנת כאן תמורת 66,000 ש"ח בתוספת הטבות מיוחדות לחברי הקבוצה, וזה אומר שמחיר המדבקה שלה נתון למו"מ באולמות התצוגה ועשוי לכלול גם הטבות נוספות שיקזזו את אותם 4,000 ש"ח או את חלקם.

מצד שני, יש את עניין האבזור: יונדאי מציעה רק 2 מרימי חלונות, הפעלה ידנית של כיוון מראות הצד, אין לה בלוטות' או חישוקי סגסוגת אבל יש לה שליטה במערכת השמע מגלגל ההגה (שאין לסלריו), צמיגים מעט יותר רחבים ושני שקעי 12 וולט.

טויוטה אייגו, לעומת זאת, מציעה רמת אבזור יותר גבוהה מן השתיים האחרות ראשית לכל בזכות מערכת מולטימדיה מקורית ונוחה מאד לשימוש, עם מצלמת רוורס, וגם אצלה כלולה מערכת ה'מובילאיי' המקומית במחיר – לכן אותם 4,000 ש"ח מתקזזים בקלות.

נכון, אין לאייגו מרימי חלונות לחלונות האחוריים, פשוט מפני שהחלונות שם נפתחים רק לכדי חריר קטן לצדדים, אבל יש לה חישוקים קלים וגדולים יותר (15 אינטש לעומת 14 באחרות), גלגל ההגה שלה מצופה עור עם שליטה במערכת השמע, והפעלת מראות הצד שלה חשמלית.

אייגו היא הקטנה בחבורה, עם בסיס גלגלים קצר ב-8.5 ס"מ מאד משמעותיים מזה של סלריו, ויש לה רק שני מושבים מאחור לעומת שלושה בשתיים האחרות.

שלוש המכוניות מצוידות בשש כריות-אויר בטיחותיות, בקרת יציבות (חובה בכל מכונית חדשה בישראל) וחיישני לחץ אוויר לגלגלים, אבל במבחני הריסוק של פרויקט EuroNCAP קיבלה סלריו רק 3 כוכבים ואייגו הקטנה הקדימה את יונדאי עם ציון מעט יותר טוב, ושתיהן קיבלו ארבעה כוכבים.

חשוב להדגיש שסלריו נבחנה על ידי EuroNCAP עם ארבע כריות אוויר בלבד (ללא כריות וילון) מפני שסוזוקי בחרו לשווק גרסה כזאת באירופה ואילו אצלנו היא נמכרת עם שש כריות כסטנדרט, אבל אין לנו אפשרות לקבוע האם שתי הכריות הנוספות, וניקוד שהיא הייתה מקבלת במבחן הזה בזכות ריסוק צד מוצלח, היה מזניק את הניקוד שלה מ-61% ל-80% כמו זה של טויוטה אייגו.

לשלוש מכוניות המיני שבמבחן יש מנועי 998 סמ"ק תלת צילינדריים, ורק זה של יונדאי (כמו אצל קיה) מחובר לתיבת הילוכים אוטומטית קונבנציונלית.
עמישראל אמנם לא כל כך אוהב תיבות רובוטיות, במיוחד לא את התיבות בעלות מצמד בודד כמו אלה של סלריו ואייגו, אבל צריך לומר בהקשר הזה שלושה דברים חשובים.

ראשית, תיבות רובוטיות מציעות רמת חסכון גבוהה יותר בדלק – ולכך ישנה חשיבות לא מבוטלת עבור מי שרוכש מכונית קטנה גם מטעמים תקציביים.

שנית תיבות אלה הן הנפוצות ביותר בקרב רוב דגמי המיני האוטומטיים שמוצעים בישראל, ושלישית – דווקא מפני שהן מחוברות למנועים קטנים ולא מאד חזקים – קל יותר להתרגל לפעולה שלהם ולסייע לה להתבצע באופן עדין ופחות מעיק.

מבחינת ההספקים ממוקם המנוע של סלריו, עם 68 כ"ס, באמצע – בין 66 הכ"ס של יונדאי ל-69 הכ"ס של טויוטה, אבל מבחינת כח אמיתי, מומנט, הוא מספק 9.2 קג"מ לעומת 9.6 קג"מ אצל יונדאי ו-9.7 אצל טויוטה.
על קו הזינוק, בסיכומם של דברים, נמצאות שלוש המכוניות האוטומטיות החדשות שמציעות הכי הרבה מכונית תמורת הכי פחות כסף, הן בהחלט "עושות את העבודה" עבור מי שלא מוכן להתפשר על העלמת הדוושה השמאלית, והן מציעות רמת אבזור סבירה יחסית לגרסאות בסיסיות ולא מאד יקרות.

שימושיות

אחד הסעיפים הקריטיים בעינינו עבור מכונית מיני הוא רמת השימושיות שלה, שכן מכונית כזאת חייבת להציע פשרה בין כלי עירוני זריז שלא דורש הרבה מקום חניה ויכול להסתדר בקלות רבה יותר בעיר צפופה לבין היכולת שלו לשנע לכל הפחות שני ילדים בדרך לגן או לבית הספר, וגם להעמיס את הקניות מן הסופר.

ככל שמדובר במרחב הפנימי לסלריו יש יתרון ברור, אמנם לא מאד גדול ביחס ליונדאי i10 אבל די מוחלט יחסית לאייגו הקטנה.

תאי המטען של סוזוקי ויונדאי כמעט זהים, וגדולים מזה של טויוטה, ובמושב האחורי שלהם יכולים לשבת אמנם שלושה מבוגרים, אבל הם ממש יסבלו שם לאורך זמן.

מרחב הכתפיים והראש בסלריו טוב יותר מזה של יונדאי, אבל המושבים שלה – גם מלפנים וגם מאחור – שטוחים וקשים ולא מספקים תמיכה טובה, לכן מצבם של שני מבוגרים יהיה טוב יותר במושב האחורי של יונדאי, ושלושה יעדיפו את סלריו.

בשימוש יום יומי – מנקודת מבטו של נהג – יונדאי לוקחת את סעיף השימושיות בקלות למרות רמת האבזור המעליבה שלה. הפלסטיקה שלה הרבה יותר איכותית, סביב הנהג ישנם יותר פתח ותאי אחסון, המושבים שלה נוחים יותר ותנוחת הישיבה טובה יותר, ובאופן כללי מתקבלת תחושה של "הרבה יותר מכונית", או של "מכונית אמיתית לעומת מכונית צעצוע".

אייגו היא הצפופה מבין השלוש אבל לא משהו שירתיע נהגים ונהגות צעירים אלא להיפך: הפלסטיקה שלה אמנם פשוטה אבל איכותית ועיקרה מבריק וצבעוני, אין בה יותר מידי תאי אחסון אבל מערכת המולטימדיה שלה שולטת בסביבת הנהג, ובאופן כללי מתקבלת בה תחושה הרבה יותר עליזה ומשמחת.

כ"מכונית אימהות", שצריכה להתמודד עם עגלה ומושבי ילדים, אייגו היא הפחות שימושית, אבל כמכונית צעירים אופנתית שמתמודדת בעיקר עם נהיגה עירונית אייגו היא הבחירה היותר טבעית.

עיצוב

יש מספר זויות שבהן סלריו נראית בסדר, ובאופן כללי היא נראית די מרווחת, תכליתית ושימושית, אבל קשה למצוא חן או קסם במכונית הזאת לא רק ביחס לעיצוב המדליק של 'סוויפט', אלא אפילו ביחס לאלטו היוצאת.
סלריו היא מכונית סתמית למראה, ודי מאכזבת, ודאי כאשר היא ניצבת לצידה של אייגו הממזרית והמתוחכמת.

אייגו מצידה לא מצליחה להיות מדליקה ומיוחדת כמו פיאט 500 , אבל היא גם הרבה פחות יקרה ממנה ובפירוש הרבה יותר מושכת את מי שהוא צעיר ואת מי שרוצה להרגיש כזה.

I10, בין לבין, היא "הכי הרבה מכונית", ויש לה עיצוב מאד נעים לעין – אולי לא צעיר ומדליק כמו של אחותה לבית קיה אבל בפירוש מאד מודרני ועדכני, כזה שנראה מתאים לכל סוגי הקהל.

בעיצוב הפנימי כבר נגענו, אבל אסור שלא להדגיש את העובדה שזה של סלריו הוא הכי פחות איכותי, בהפרש ניכר, בגלל מאמץ לא מובן להשתמש בפלסטיקה דלה מאד אשר משדרת תחושה זולה בכל מגע ומבט.

לפעמים נדמה שמעצבי הפנים של סוזוקי ממש התאמצו להדגיש ליושבים במכונית שהם נמצאים ב"מכונית חסכון", וזה ממש מעיב על היתרונות האובייקטיביים של סלריו בכל הקשור, למשל, למרחב הרגליים והראש.

גלגל ההגה הפלסטיקי פחות נעים מזה של יונדאי ובטח מן הגלגל המצופה עור סינטטי של טויוטה, הפלסטיקה שחורה ודקה, המושבים – כאמור – שטוחים וקשים, ועל לוח המכשירים אין אפילו מחשב דרך בסיסי ביותר אלא תצוגת קילומטראז' מסובכת ודלה. אבל מה שמעיב יותר מכל על חוויית הנהיגה והנסיעה במכונית הזאת, יחסית לשתיים האחרות, הוא צליל חלול, "פחנועי", עם שיכוך רעשים פחות טוב ותהודה ניכרת.

באף אחת מן השלוש אי אפשר לכוון את גלגל ההגה למרחק כדי להגיע לתנוחת ישיבה טובה מספיק, ומבחינה זאת המצב הכי פחות גרוע ביונדאי i10.

התנהגות, נוחות, ביצועים

אייגו לוקחת את הסעיף הזה בעיניים עצומות, עם התנהגות כביש הרבה יותר מהנה ובטוחה משל השתיים האחרות.

נכון, ההיגוי שלה חד ותזזיתי, יש לה נטייה לגלגול גוף והתנהגות של מכונית קטנה וקופצנית – אבל על כבישים מפותלים היא מספקת את רמת האחיזה הגבוהה ביותר ואת ההתנהגות הצפויה והאינטואיטיבית יותר, וההיגוי שלה סביר מאד.

יונדאי, גם בסעיף זה, משדרת את התחושה הבטוחה ביותר, אמנם עם נוקשות מתלים ונטייה להתרסק על מהמורות אבל עם שליטה טובה יותר בגלגול גוף, היגוי חסר תחושה אבל מדויק, והתנהגות שמתאימה מאד לנסיעה משפחתית צפויה ורגועה.

מי שאוהב לנהוג יעדיף את אייגו ללא כל ספק, מי שרק רוצה להגיע בבטחה יבחר ביונדאי, ואילו סלריו נותרת מאחור עם התנהגות פחות מהנה וגם פחות בטוחה על-פני כבישים מפותלים.

ספיגת המהמורות שלה סבירה, ההיגוי חסר תחושה והבלימה לא לינארית, זויות הגלגול מודגשות מידי ובאופן כללי היא הרבה פחות נטועה על הכביש מאשר i10.

רמת הנוחות הגבוהה ביותר מתקבלת ביונדאי, שהיא גם המתאימה יותר לנסיעות ארוכות. שיכוך המהמורות שלה על פני כבישים סבירים וטובים הוא הטוב ביותר, שיכוך הרעשים טוב בהרבה מזה של סלריו ואין בה את אותה תחושה חלולה של הסוזוקי, וכפי שאמרנו החל מן הרגע שבו נכנסו לתוכה – זאת המכונית שמשדרת את התחושה של "הכי הרבה מכונית".

גם בכל הקשור לתחושה הסובייקטיבית של ביצועי המנועים והתאוצה אייגו היא המנצחת הברורה, ועל אף שהיא יכולה להיות קולנית תחת לחץ היא גם הזריזה ביותר, והיחידה שמציעה מנופי הפעלה ידנית להילוכים, מאחורי גלגל ההגה.

יונדאי, בעיקר בגלל תיבת ההילוכים הקונבנציונלית הלא צעירה שלה, מספקת את הביצועים העייפים ביותר, ומכיוון ששיכוך הרעשים בה הוא הטוב מבין השלוש היא משדרת גם תחושה סובייקיטבית של עצלות.
מצד שני, המנוע שלה הוא החלק והנעים ביותר, שיכוך הרעשים שלו הוא הטוב ביותר, ומי שנוהג רגוע ייהנה בה יותר מאשר באחרות.

סלריו מספקת את חוויית הביצועים הפחות טובה מבין השלוש בגלל מנוע רועש ורועד – בעיקר תחת לחץ, ועל אף שהיא מאיצה טוב יותר מ-i10 בכל מצב – צריך להניח שמי שמחפש ביצועים בכלל לא מתעניין במכוניות כאלה.

שורה תחתונה

את האס החשוב ביותר שלה שלפה סוזוקי סלריו בתחנת הדלק. כאשר התעללנו בשלוש וסחטנו מהן כל כח סוס עמדה תצרוכת הדלק של טויוטה אייגו על 12 ק"מ מאד מכובדים לכל קילומטר נסיעה ואילו i10 אכזבה עם 9.4 קילומטרים לליטר.

סוזוקי סלריו צחקה על שתיהן ואפילו כשהדוושה שלה נדבקה ממושכות אל השטיח היא לא ירדה מ-13 ק"מ לליטר.
מאוחר יותר, לאחר שתדלקנו אותה עד לקצה ונהגנו בה כמה מאות קילומטרים נוספים ורגועים יותר – בדקנו אותה במשאבת הדלק הבאה בלי לסמוך על "מחשב הדרך" וקיבלנו את הנתון מעורר ההשראה של 21.27 קמ"ל.

צריך להדגיש שגם נתון זה התקבל עם מנוע יחסית סגור וחדש, ובנסיעה במהירויות הגבוהות ביותר שמותרות לפי החוק בישראל, מה שאומר שנהיגה עוד יותר רגועה תניב תוצאות טובות אף יותר.

נכון, גם טויוטה ואפילו יונדאי הן מכוניות חסכוניות יחסית, אבל לסוזוקי יש מנוע מתקדם מזה של יונדאי ותיבת הילוכים רובוטית, והיא גם שוקלת 100 קילו פחות – לכן אין פלא שהיא הרבה יותר חסכונית ממנה – מה שעשוי להוות שיקול חשוב למי שנוסע הרבה.

עבור מי שמשתמש במכונית מיני כמכונית עירונית, ורוב הנסיעות שלו קצרות יחסית, המנצחת שלנו במבחן זה היא לא הסלריו, והבחירה בין השתיים האחרות תלויה באופי השימוש.

צעירים שנוהגים לבדם, או עם נוסע נוסף, ולא מובילים איתם יותר מידי דברים במכונית – יעדיפו את אייגו הצעירה והנאה, שהיא גם המהנה לנהיגה מבין השלוש.

מי שזקוק לקצת יותר מכונית, למשל כדי להסיע ילדים קטנים, ירגיש תחושת רווחה גדולה יותר ביונדאי, גם על חשבון הנאה ותצרוכת דלק מעט יותר גבוהה.

המקום של סלריו תחת השמש הוא רק עבור מי שלתצרוכת הדלק יש משמעות דרמטית מבחינתו, ומי שנוהג לנסוע עם מכונית גדושה בנוסעים.

מפרט סוזוקי סלריו
מפרט יונדאי i10
מפרט טויוטה אייגו

דעה שניה: אופיר דואק

יש שסבורים בטעות שהמכירות הערות של מכוניות מיני בישראל נובעות ממחיר נמוך, אלא שכאשר בוחנים את טבלת המכירות מגלים שרוב מכוניות המיני נמכרות אצלנו בגרסאות החזקות, המאובזרות והיקרות יותר, כלומר לאו דווקא בגלל רצון לחסוך את השקל האחרון.

המיעוט, מי שבוחרים בגרסאות הבסיס קטנות הנפח והזולות ביותר, מחפשים כלי רכב שיאפשר להם יותר מאשר ניוד עירוני יעיל, אבל בה בעת יסייע להם לחסוך בהוצאות הכוללות (דלק, אחזקה, ביטוח וירידת ערך), ובין השאר הוא כולל כמובן  צעירים שכיסם אינו עמוק ולמרות זאת היו מעדיפים מכונית קצת מדליקה.

שלוש המכוניות שכאן דומות על הנייר אבל שונות מאד באופיין, ודווקא החדשה מביניהן, זו שלכבודה נתכנסנו, עונה אך ורק על צרכים רציונליים נטו.

סלריו היא מכונית מרווחת יחסית לקטגוריה, מאובזרת היטב וחסכונית באופן מרשים, אך בכך מסתיימות תכונותיה הטובות.

מכל שאר הבחינות היא נופלת מן המתמודדות האחרות במבחן, אבל זה לא העיקר. בעוד ש-i10 ואייגו מוכיחות, כל אחת בדרכה, שמכונית עירונית זולה יכולה להיות גם ראויה, סלריו מטיחה שוב ושוב בפנים את העובדה שבחרת במכונית זולה.

היא מדגישה את זה בנוחות, בפלסטיקה, בבידוד הרעשים ובעידון, ואפילו ביחס ל'אלטו' היוצאת היא מרגישה כמו ניתור במקום ולא כמו קפיצה קדימה.

זה מותיר אותנו עם i10 שמעניקה תחושה של מכונית שלמה יותר: היא מוצקה, מעודנת יחסית, ותיבת ההילוכים האוטומטית הפלנטארית שלה משווה אופי נינוח.

I10 מאובזרת באופן מחפיר (אפילו ללא נעילה בשלט רחוק) והיא אינה חסכונית כמצופה ממכונית מיני, ולמרות זאת היא תענה על רוב צרכי הלקוחות שהגדרנו כאן גם בלי לגרום להם להרגיש שנאלצו להתפשר יותר מידי.

היות שחלק מן הקבוצה שהגדרנו הם צעירים, הרי ש-i10 – איך נאמר בעדינות – היא קצת יותר מידי "דודתית" עבורם, וכאן נכנסת לתמונה אייגו שמציעה את מה שבאמת חשוב לנהגים צעירים.

העיצוב שלה מדליק, עם אפשרויות להתאמת צבעים, היא מאובזרת טוב ומציעה  מערכת מולטימדיה יעילה וידידותית, היא זריזה, ובנוסף לכל היא מהנה למדי.

נכון שאייגו לוקה ברמת השימושיות שלה ותיבת ההילוכים הרובוטית שלה תזזיתית, אבל היא מזכירה לנו שמכונית קטנה יכולה וצריכה להציע גם אופי שובב ומהנה, ולא רק להיות חבילה כלכלית לחסכנים.

דעה שלישית: נעם וינד

אחרי שגמרנו להתלהב מכך שבמחיר של משומשת במצב עגום מליסינג אפשר לקבל מכונית חדשה עם ריח של (הרבה) פלסטיק וניילונים על המושבים, גילינו כבר בשנת 2009 שסוזוקי אלטו, למרות עיצובה החמוד, היא מכונית מאוד בסיסית שדורשת לא מעט פשרות.

קטנטנות מתחרות שהגיעו בהמשך, ובראשן קיה פיקנטו, הוכיחו שאפשר ליצוק גם חן, איכות ויכולות ניהוג ראויות לממדיה של מכונית מיני, ולכן בעוד שפיקנטו היא להיט היסטרי בשוק המקומי אלטו נותרה מאחור.

לסלריו, מחליפתה של אלטו, יש על הנייר את כל מה שצריך כדי להצליח: היא גדולה משמעותית, מרווחת, מאובזרת ומודרנית מ'אלטו', ואף מציעה את תג  המחיר הנמוך ביותר למכונית אוטומטית חדשה בארץ.

אלא שבמציאות סלריו מתקשה להלהיב. זה מתחיל בעיצוב חיצוני פושר עם פרופורציות לא מחמיאות, ממשיך באיכות חומרים מאכזבת בקבינה, ובולט מאד במהלך נסיעה  בכל תוואי, ובעיקר בעיר שהיא שטח המחיה הטבעי שלה.

התיבה הרובוטית מצוידת אמנם ב"בקרת זחילה" אשר מגלגלת את המכונית קדימה עם תחושה שמזכירה קצת תיבה אוטומטית רגילה, אבל העברות ההילוכים לא נעימות, בידוד הרעשים לוקה בחסר, התנהגות הכביש לא מגובשת והתחושה הכללית שמתקבלת היא של מכונית שמיועדת לשווקים מתפתחים.

מי שמחפש מקסימום חיסכון ומרווח פנימי ימצא את מבוקשו בסלריו.

אלא שבחינה לעומק של נתוני מסירות רכב בישראל מוכיחה שאפילו בקטגוריית החיסכון מעדיפים רוב הלקוחות לקבל יותר מן המינימום ולכן בוחרים בגרסאות בכירות ומאובזרות.

לטעמי האישי, גם מי שחייב לחסוך ימצא אופציות עדיפות על סלריו, למשל שתי המתמודדות האחרות שכאן.

אייגו של טויוטה לא מציעה מרחב פנימי נדיב אבל כן מעוצבת בעיצוב מדליק ומציעה מערכת מולטימדיה מצוינת, אופי נמרץ ויכולות ניהוג שמתאימה לאנשים צעירים מלאי אנרגיות.

i10 מאוד שונה ממנה בכך שהיא משדרת כבדות ובגרות מבאסות מעט, ובה בעת זאת ללא ספק "הכי הרבה מכונית" כאן, ולכן גם הבחירה שלי מבין השלוש.

רמת האבזור של i10 מחפירה והמנוע שלה חלש, אבל היא מרווחת כמעט כמו סלריו, בידוד הרעשים שלה מצוין, והיא מעניקה תחושת יציבות כיוונית גם במהירויות ממש גבוהות ורמת אחיזה גבוהה.

אני חייב להזכיר את "הפיל שלא נמצא בחדר" – אחותה היפה של i10 – קיה  פיקנטו, שהיא אמנם מעט יותר יקרה אבל מציעה כמעט את כל יתרונותיה של i10 בתוספת אבזור, 7 שנות אחריות ותדמית צעירה שחסרה ליונדאי הקטנה.

צילומים: נעם וינד (C) 

בחנו: גיל מלמד, נעם וינד, אופיר דואק