מכה לא פשוטה לקבוצת סטלנטיס: פיג'ו ואופל נאלצות להחזיר לתיקון אלפי מכוניות שיוצרו במשך 4 שנים בין אפריל 2019 (יולי 2019 אצל אופל) ועד לפברואר השנה (ינואר אצל אופל) – וזאת בגלל פליטת מזהמי אוויר בכמות גבוהה מכפי שהתקן האירופאי מאפשר.
הודעת הקריאה לתיקון, שפורסמה היום (ו') על-ידי האיחוד האירופאי, לא מפרטת באיזה מנוע או מנועים מדובר וכמה כלי רכב כלולים בדרישה הזאת, אבל מכיוון שכלי הרכב האלה יוצרו במשך ארבע שנים מאליו ברור שהעלות הכלכלית של זימון בעלי הרכב לטיפול בהם לא תהיה זניחה.
הרגולטור האירופאי קבע ש"פליטת המזהמים של כלי הרכב גבוהה מידי וגורמת לזיהום יתר. רמת הפחמימנים (HC) היא מעל הגבול החוקי שנקבע לבדיקת פליטות (ו)כלי הרכב לא עומדים בתקנים נגד זיהום… (ה)צעדים שננקטו על ידי יצרניות המוצר: קריאה לתיקון (Recall) שיבצע היצרן ממשתמשי הקצה".
היות שההודעה האירופאית לא מפרטת באיזה מנוע או מנועים מדובר לא ברור עדיין האם כלי רכב כאלה נמכרו גם בישראל וכמה מהם. יחד עם זאת הקריאה הזאת לתיקון מעלה שלוש סוגיות עקרוניות מאד מעניינות אשר קשורות לתקלות אחרות בכלי רכב, והראשונה בהן נדונה אצלנו מספר לא מבוטל של פעמים.
1. למשרד התחבורה לא אכפת ממך
מותר להניח שאצלנו, בישראל, גם אם נמכרו כלי רכב עם המנועים המדוברים פיג'ו ואופל לא ימהרו לבצע קריאה כזאת לתיקון וזאת מתוך שיקול כלכלי קר: אף אחד לא מכריח אותן. משרד התחבורה הישראלי לא מתעניין בבעלי רכב ובוודאי שלא בהגנת הסביבה, והמשרד להגנת הסביבה מתנהל כמו שאר משרדי הממשלה.
במילים פשוטות: אף גוף ממשלתי ישראלי לא מתעניין בקריאות לתיקון שמפורסמות בחו"ל גם כאשר מדובר בתקלות שגורמות לבעלי רכב נזקים בהיקף של אלפי או עשרות אלפי שקלים, ואפילו כאשר מדובר בתקלות מסכנות חיים. למשרד התחבורה הישראלי פשוט לא אכפת מבעלי רכב או מאזרחים אחרים שעלולים להיפגע.
היות שאף יצרנית רכב לא מתנדבת לבזבז מיוזמתה כסף שאף אחד לא מכריח אותה להוציא – לא מעט קריאות לתיקון מבוצעות בחו"ל אבל לא בישראל.
2. משקרים לבית המשפט
עורכי דין של לא מעט יצרניות רכב נוהגים להדהד שקר גס בפני בתי משפט בישראל והשקר הזה נובע מן הטיפשות או החידלון של אנשי משרד התחבורה הישראלי. בין אם מיוזמתם, ובין אם מפני שגורמים אינטרסנטיים גרמו לפקידי משרד התחבורה לעשות את זה, התרגום הישראלי למושג Recall – כפי שזה מופיע ברישומי משרד התחבורה – הוא "קריאה חוזרת בטיחותית".
כמובן שמדובר בתרגום עלוב ומטעה, וכפי שמדגישה הקריאה לתיקון של פיג'ו ואופל – "קריאה לתיקון" היא פשוט מה שהיא: קריאה לבעלי מוצר להחזיר אותו למשווק או ליצרן כדי לתקן בו פגם או להחליף אותו. לפגם הזה לא חייבת להיות משמעות בטיחותית.
שקר נוסף שכרוך באותו נושא ושגור בתשובות של עורכי דין רבים לבתי המשפט בישראל הוא כאילו רק יצרנית רכב זכאית להחליט מתי יש לכשל כלשהו משמעות בטיחותית, וגם זה לא נכון. אם משרד התחבורה הישראלי היה עושה את עבודתו, כפי שעושים משרדי תחבורה במדינות אחרות, הוא יכול היה לקבוע שלתקלות שונות עלולה להיות משמעות בטיחותית ולאלץ את יצרניות הרכב לתקן אותן.
במקרה שלפנינו, למשל, הרגולטור האירופאי החליט לחייב יצרנית רכב לתקן תקלה והיצרנית נאלצת לבצע את ההחלטה.
3. לידיעת רשות המיסים
הרשות היחידה בישראל שיכולה להתעניין בפרשה הזאת ואולי גם לפעול בנושא היא זאת שאחראית על גביית מיסים. שיעור מס הקניה האפקטיבי שנגבה בישראל מבעלי רכב מחושב בהתאם לכמות זיהום האוויר שהם פולטים, ובהתאם למתווה "נוסחת המס הירוק".
אם יסתבר שכלי הרכב שבהם מדובר פולטים יותר מזהמי אוויר מכפי שיצרנית הרכב הצהירה לגביהם ייתכן שזה "מקפיץ" את שיעור המס שכלי הרכב האלה חייבים בו, ובהתאם למספר המכוניות שנמכרו יכול ההפרש להסתכם בהרבה מיליוני שקלים. בשונה ממשרד התחבורה ומן המשרד להגנת הסביבה – רשות המיסים דווקא ידועה בעבודה היעילה שלה.
לקריאה נוספת:
