משרד התחבורה אולי אינו המשרד הכי פחות מתפקד בישראל, אבל יש לו מקום של כבוד בין המשרדים שמסכנים את החיים שלנו ומייקרים את המחיה בארץ. במבחן התוצאה, שני ביטויים מובהקים לכך הם התוצאות האיומות במאבק בתאונות הדרכים – ישראל חריגה לרעה בתחום זה ביחס לרוב מדינות אירופה – ובעומסי התנועה הבלתי נסבלים והמזיקים כלכלית.
משרד התחבורה לא אשם במחירי המכוניות החדשות בישראל אבל במידה רבה מאוד הוא אשם בעלויות אחזקת רכב – שהן בין הגבוהות ביותר באירופה, וכל עוד שבעלי רכב ממשיכים להרכין ראש הם גם ימשיכו לשלם, ובגדול. דוגמה מאירת עיניים להתנהלות מופקרת ומפקירה כזאת היא התנערות המשרד מהחובה והיכולת שלו לספק לבעלי הרכב "כיפת ברזל" בטיחותית וצרכנית – חומת מגן כנגד אינטרסים כלכליים של יצרניות הרכב.
במבחן התוצאה, במקום שיהיה רגולטור נשכן, אקטיבי ופרו-צרכני – משרד התחבורה הוא הרבה יותר גרוע מסתם גוף מנומנם שמעדיף שקט תעשייתי מול יבואניות הרכב על פני הבטיחות של אזרחי ישראל: המשרד שותף להסתרה שעולה לנו כל כך הרבה.
טענות אלה נטענות באופן כללי לגבי התנהלות המשרד בכל הקשור למעקב ולטיפול בכשלים סדרתיים מסכני חיים בכלי רכב בישראל. אבל בשנה וחצי האחרונות קיבלנו גם דוגמאות קונקרטיות לתוצאות של ההתנהלות הזאת בדמות פער מסמר שיער בין פעולות שנוקטת באירופה יצרנית הרכב סטלנטיס (בעלת הבית של פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל) לבין התנהלותה בישראל בארבע פרשות שונות של כשלים סדרתיים מוכחים – שרובם מסכני חיים.
באותה הזדמנות קיבלנו דוגמה לפער בין התנהלותם של נציגי ציבור וממשלות אירופאיות למען בעלי הרכב לבין חוסר התפקוד שלהם בארץ.
באירופה הודתה יצרנית הרכב באופן פומבי בכל ארבעת הכשלים, הקימה פלטפורמות דיגיטליות שקופות לפיצוי בעלי רכב שנפגעו משלושה מהם, ואת הרביעי היא מתקנת באמצעות איסוף פרטני של כל כלי הרכב הרלוונטיים.
יצרנית הרכב מפצה באירופה חלק מבעלי הרכב שנפגעו מן הכשלים, מתקנת על חשבונה רבים מכלי הרכב שבהם קיימים נתגלו כשלים, והיא האריכה שם את האחריות שלה לרובם. בישראל שוררת דממה. היצרנית והיבואנית לא פרסמו הודעות פומביות ורשמיות דומות לאלה שפורסמו באירופה וגם לא הקימו פלטפורמות דיגיטליות מקבילות.
אגף הרכב במשרד התחבורה מצהיר על עצמו שהוא "מופקד ואחראי על ביצוע מדיניות המשרד בכל הנושאים הקשורים לרכב מנועי ולהפעלת מערכות משולבות לצמצום הכשל הטכני לתאונות דרכים במדינת ישראל", אבל מי שאחראים לבטיחות שלנו בדרכים מאפשרים ליבואנית, קבוצת לובינסקי, לנהל את המשברים האלה בחדרי חדרים מבלי להציג מידע שקוף לציבור.
אז מה עושים עכשיו?
כל אחד שנפגע מכשל סדרתי יכול להעתיק את הנוסח שצרפנו לסוף הכתבה הזאת, להוסיף בו את הפרטים שלו, ולשלוח הודעה ליבואנית הרכב, למשרד התחבורה ולחברי הכנסת. אין מה להמתין לחסדי שמים: אף אחד אחר לא ינער עבורך את משרד התחבורה. מי שרוצה לשפר את מצבו ואת מצבם של כלל בעלי הרכב בישראל צריך לפעול בעצמו – והצעד הראשון הוא לפנות באמצעות הדוא"ל אל מי שיכולים לשנות את המציאות הנוכחית. בכתבה זאת נסכם בקצרה ארבע פרשיות שאנחנו מלווים כאן מזה זמן, ובסופה תקבלו כלים שבאמצעותם תוכלו לעורר את נציגי הציבור שלנו, ואת משרד התחבורה.
הנדסה כושלת, נזקים של עד עשרות אלפי שקלים: מנועי פיורטק
מנוע הבנזין התלת צילינדרי שהונדס בשעתו על-ידי פיג'ו-סיטרואן והוטבל תחת השם המסחרי 'פיורטק' סובל משורת תקלות ארוכה שחלקן נגרם בגלל שימוש ברצועת תזמון טבולה בשמן, ואחרות בגלל סיבות אחרות שבשורשיהן הנדסה לקויה. זה מנוע הבעירה הגרוע ביותר שבו נתקלנו בעידן הנוכחי.
מעבר לנזקים כלכליים כבדים שמסתכמים לעיתים בעשרות אלפי שקלים – מנועי פיורטק עלולים לסבך חלק מבעלי הרכב בשלוש סכנות בטיחותיות ברורות. ראשית, מנועים כאלה עלולים לשבוק בתוך כדי נסיעה, והמשמעות של זה ברורה. שנית, במצבים שונים מופעל במנוע הזה מנגנון "מצב צליעה" (limp mode) שמפחית את מהירות הנסיעה במידה ניכרת כדי להגן על המנוע – וכך מסכן את חייהם של מי שנוהגים במהירויות בינעירוניות בתוך תנועה, ואת כל מי שנוסע סביבם. בנוסף, חלקיקי רצועת תזמון שמונעים בתוך המנוע עלולים לפגוע בפעולת מגבר הבלמים (גם במכוניות שעברו ריקול) וכך לסכן את משתמשי הרכב ואת הסובבים אותם.
כבר בחודש מרץ 2024, לפני כשנה ועשרה חודשים, סטלנטיס הכריזה באירופה באופן רשמי על הכרה באחריות בחלק מן הכשלים ועל הרחבת האחריות שלה לחלק ממנועי פיורטק ל-10 שנים או 180,000 קילומטרים. אחריות זו מכסה את העלות המלאה של חלפים ועבודה.
החל בתחילת 2025 הקימה יצרנית הרכב פלטפורמת פיצויים לבעלי רכב במדינות שונות באירופה, ובאמצעותה היא מפצה חלק מן הנפגעים ששילמו מכיסם על תיקונים שקשורים לכשלים אלה (בתנאים מסוימים). הפלטפורמה פועלת באתר stellantis-support.com ובאמצעותה יכול כל בעל רכב להזין את מספר השילדה כדי לבדוק את זכאותו, ובהתאם לעניין גם להגיש מסמכים לקבלת החזר כספי בצורה פשוטה וישירה.
אצלנו, בישראל, מונעים עשרות אלפי כלי רכב במנועים כאלה, ושני הליכי תובענות ייצוגיות מנוהלים לגביהם כנגד היצרנית והיבואנית. אלא שבשונה מאשר באירופה – בישראל היצרנית והיבואנית לא פרסמו הודעות רשמיות ופומביות ולא הקימו פלטפורמה דיגיטלית לפיצוי נפגעים, כמו זאת שפועלת שם.
מה שהרבה יותר חמור מכך זאת הפאסיביות של משרד התחבורה שלנו והעומדים בראשו: אנשי המשרד לא בדקו אם הריקול שביצעה היצרנית בקשר לרצועה פתר את הבעיה (הוא לא), לא בדקו כמה בעלי רכב ניזוקו מן הפרשה ולא טופלו, לא בחנו איזה מידע הועבר למוסכים מורשי משרד התחבורה שאינם מוסכי רשת של היבואנית, ולא בחנו את רמת המסוכנות של הכשלים במנועי פיורטק לבעלי הרכב ולשאר משתמשי הדרך.
מי שפונה אל משרד התחבורה בנושא זה מופנה אל היבואנית, שהיא חברה מסחרית שלא אמורה לפעול בשם המדינה או לקחת על עצמה את האחריות של הממשלה לשלום אזרחיה.
מחדל האוריאה: שני כשלים, זיהום אחד
הכשל הזה נוגע גם למשרד להגנת הסביבה, וכך, אגב, הוא מטופל גם באירופה, אבל לנו אין שום ציפיות מן המשרד הזה.
מערכת SCR נועדה להפחית את פליטת תחמוצות החנקן (NOx) ממנועי דיזל, ובאירופה ובישראל היא הפכה לסיוט של לא מעט בעלי פיג'ו-סיטרואן-DS ואופל. כמו אצל יצרניות אחרות גם כאן נעשה שימוש בנוזל אוריאה (AdBlue) שמוזרק אל מערכת Selective Catalytic Reduction, אלא שבחלק מדגמי פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל התגלו שני כשלים הנדסיים במיכל שבו מאוחסנת האוריאה ברכב.
ראשית, קיימת פגיעה ברכיבים אלקטרוניים ובמשאבה האינטגרלית של הזרקת האוריאה. בנוסף, נוזל אוריאה מתגבש וסותם את המזרק והצנרת, במיוחד בתנאי אקלים חם או בנסיעות קצרות. הנזק לבעלי הרכב בישראל: אלפי שקלים.
בלחץ נפגעים, ארגוני צרכנים ורגולטורים באירופה הקימה שם יצרנית הרכב פלטפורמת פיצוי למיכלי אוריאה (Urea Tank Compensation Platform) ופרסמה מדיניות פיצוי מפורטת לכלי רכב שיוצרו בין ינואר 2014 לאוגוסט 2020. נפגעי הפרשה יכולים, בתנאים מסוימים, לקבל החזר כספי על תיקונים שהם נאלצו לבצע עד לשנת 2028, בהתאם לגיל הרכב ולמספר הקילומטרים.
לכשל במערכת האוריאה אין משמעות בטיחותית מפני שהמערכת מתוכנתת לא לאפשר הפעלה של המנוע כעבור קילומטראז' מסוים. אבל הנזקים הכלכליים למי שנאלצו או ייאלצו לתקן כשל כזה על חשבונם מגיעים לאלפי שקלים.
אצלנו, בישראל, יצרנית הרכב מוסיפה לנהל את התביעה הייצוגית שהוגשה כנגדה כבר לפני יותר מארבע שנים (!) במקום להודות בתקלה שעליה היא כבר לקחה אחריות באירופה ואף הקימה פלטפורמת פיצויים פומבית.
ריקול ופלטפורמת פיצויים לנפגעי מנוע הדיזל
כשל שלישי שעליו לקחה יצרנית הרכב אחריות רשמית ופומבית באירופה – אבל לא בישראל – נוגע לשרשרת פלדה במערכת התזמון של מנועי דיזל בנפח 1.5 ליטר שהונדסו במקור על-ידי פיג'ו-סיטרואן.
כפי שפרטנו כאן בהרחבה, השרשרת הזאת, ברוחב 7 מ"מ, פשוט לא עומדת בעומס ונגזרת, ולכן היא הוחלפה בדור החדש של המנועים האלה בשרשרת חזקה יותר, ברוחב של 8 מ"מ.
גם פרשה עגומה זאת גורמת לחלק מבעלי הרכב נזקים שמגיעים עד לעשרות אלפי שקלים, ובתחילה השנה הנוכחית הודיעה יצרנית הרכב לרגולטור האירופאי שעליה לבצע ריקול למנועים האלה ולתקן אותם במידת הצורך.
מספר חודשים לאחר מכן, ביולי השנה, פורסמו ריקולים רשמיים באירופה ובמקביל לכך פורסמה הודאה רשמית בכשל באמצעות הארכת אחריות גורפת ל-10 שנים או 240,000 קילומטרים, והוקמה פלטפורמת פיצויים לנפגעי עבר.
מנועי 1.5 BlueHDi שיוצרו בין אוקטובר 2017 לינואר 2023 מכוסים באחריות מלאה שכוללת את מלוא עלות החלקים והעבודה. אצלנו, בישראל, פורסמה קריאה חוזרת בטיחותית ("ריקול") לאחר שאנחנו פרסמנו כתבה בנושא זה, ל-25,097 כלי רכב בישראל שיוצרו בין ספטמבר 2018 לאוגוסט 2024. אלא שהריקול בישראל מתואר כ"עדכון תוכנה למחשב המנוע" ו"החלפת שרשרת במקרה הצורך".
במילים פשוטות, מצד אחד היצרנית מכירה בסכנה הבטיחותית, אחרת היא לא הייתה מפרסמת ריקול, ומצד שני היא לא מתכוונת (כך לפי נוסח הריקול) להחליף את שרשראות התזמון בכל המכוניות אלא רק באלה שהיא תמצא לנכון. במבחן התוצאה: את משרד התחבורה שלנו לא מעניין לבדוק מה יעלה בגורלם של מנועים שיימצאו תקינים בבדיקת הריקול אבל יתפגרו לאחר מכן תוך יצירת סיכון ליושבי הרכב ולשאר משתמשי הדרך.
עצירת נסיעה: כשל כריות האוויר מתוצרת טקאטה
קשה לזכור כמה פעמים ביקשנו ממשרד התחבורה מידע אודות פעולות שננקטו על-ידי אנשיו לחקר הכשל הסדרתי הנרחב ביותר בתולדות תעשיית הרכב – וכמה פעמים קיבלנו תגובות שמעידות על חוסר עשייה.
בין השאר שאלנו בשעתו את משרד התחבורה באופן ספציפי לגבי כריות אוויר שהותקנו בישראל במכוניות מתוצרת סיטרואן ואופל, וביקשנו לדעת אם אנשיו ביצעו בדיקה לגבי כלל המכוניות הרלוונטיות לכשל זה שנמכרו בישראל.
במהלך נובמבר הוכרזה בישראל "הפסקת שימוש מיידית" בכמה אלפי כלי רכב מתוצרת אופל שנמכרו בין ינואר 2011 לדצמבר 2018 לצורך החלפת כריות אוויר קטלניות מתוצרת טקאטה, וזאת כשלוש שנים לאחר הריקול הקודם של אופל, וכחמש שנים לאחר הריקול הקודם של סיטרואן.
האם במהלך 3 עד 5 השנים האחרונות נפגעו נהגים ונוסעי רכב בישראל כתוצאה מפיצוץ לא מבוקר של כריות אוויר מסוכנות? האם משרד התחבורה שלנו יכול היה למנוע את זה?
דבר אחד ברור: ממשלות באירופה לוקחות את הנושא הזה הרבה יותר ברצינות למרות שבשונה מן הממשלה שלנו הן חייבות לדאוג גם לאינטרסים של יצרניות רכב שמעסיקות מאות אלפי עובדים באירופה.
בשנה שעברה והשנה נאלצה יצרנית הרכב, כמו גם מספר יצרניות נוספות, לפרסם באירופה הוראת "הפסקת שימוש" למיליוני כלי רכב שיוצרו בין השנים 2009-2019 ולהחליף בהם כריות אוויר. בחלק מן המדינות נדרשות יצרניות הרכב לספק לבעלי הרכב תחבורה חלופית או פיצוי עבור כל יום של השבתת הרכב שלהם. אצלנו, בישראל, משרד התחבורה לא חקר ולא מצא מדוע טווח השנים שמכוסה על-ידי ריקולים בישראל מצומצם ביחס לטווח הדגמים שנקראו לתיקון באירופה, אילו רכיבים הותקנו במהלך החלפת הכריות הקודמת ואם הם היו חדשים אך מאותו סוג, או מדגם שונה ובטוח לשימוש.
בשביל מי עובד משרד התחבורה?
החוט המקשר בין ארבעת הכשלים שתוארו כאן הוא פער בין פעולות פומביות ורשמיות שננקטות באירופה לבין ההתנהלות חסרת האחריות של משרד התחבורה הישראלי אשר במקום לפעול לשיפור הבטיחות ולטובת בעלי הרכב – מאפשר ליצרניות להסתיר מאיתנו מידע חשוב.
בשונה מרגולטורים בארה"ב, אירופה, אוסטרליה ומדינות נוספות – אשר לא מהססים לכפות על יצרניות רכב לבצע תיקונים של כשלים סדרתיים, ובמידת הצורך קונסים אותן בסכומי עתק – משרד התחבורה שלנו מתפקד כמשקיף מהצד, כאילו שכל זה לא נוגע לו כלל.
בארבע הדוגמאות שהבאנו כאן משרד התחבורה לא דרש ולא דורש מהיבואנית לפרסם לציבור את התנאים שמזכים אותו בפיצוי ובהארכת אחריות. חמור מכך: המשרד לא דרש ולא דורש מן היבואנית להעביר למוסכים מורשי משרד התחבורה את דרישות התחזוקה המדויקות של יצרנית הרכב (למשל תקן של שמן מנוע) אשר בלעדיהן בעלי רכב עלולים לאבד את אחריות היצרנית.
התוצאה: בעל רכב שטיפל באופן מסור ברכב שלו במוסך מורשה משרד התחבורה ולפי דרישות "ספר הרכב" – מגלה במקרים מסוימים שהיבואנית לא מכירה באחריות (לכשל סדרתי!) בטענה שנעשה שימוש בשמן מתקן שונה.
כל זה מעלה שאלה פשוטה: בשביל מי עובדים אנשי משרד התחבורה הישראלי?
נפגעי הכשלים לוקחים את ההגה לידיים
כל מי שנפגע מכשל סדרתי יכול לבכות את מר גורלו או לפעול, והפעולה הפשוטה ביותר היא לשלוח שלושה מכתבים קצרים אל מספר כתובות דוא"ל. כל מכתב כזה עוזר לא רק לך אלא גם לאלפי בעלי רכב אחרים, ומגדיל את הסיכוי שמשרד התחבורה יאמץ בישראל את אופן הפעולה שננקט בחו"ל.
החלק הראשון, והחשוב ביותר, נועד לאפס את משרד התחבורה ולגרום לו לעשות את מה שהמשרד אמור לעשות: לדאוג לאזרחי ישראל. את זה עושים באמצעות כנסת ישראל שאמורה לפקח על פעולות ממשלת ישראל.
בתוך הכנסת יש כתובת רלוונטית שמפקחת על משרד התחבורה: ועדת הכלכלה. בראש ועדת הכלכלה כיום עומד חבר הכנסת דוד ביטן (ליכוד), וחברים בה 4 חברי ליכוד נוספים (דן אילוז, ששון גואטה, שלום דנינו ומשה פסל), שלושה חברי מפלגת יש עתיד (שלי טל מירון, רון כץ ויסמין פרידמן), יעקב אשר מסיעת יהדות התורה (דגל התורה), מישל בוסקילה ממפלגת הימין הממלכתי, אוהד טל ממפלגת הציונות הדתית, אביגדור ליברמן ממפלגת ישראל ביתנו, יעקב מרגי ממפלגת ש״ס, אפרת רייטן מרום ממפלגת העבודה ופנינה תמנו-שטה ממפלגת כחול לבן.
כדי לקבל תשובות לכל השאלות שנשאלו כאן, ולטפל באלפי נפגעי הפרשות האלה בישראל, ועדת הכלכלה צריכה לזמן דיון עם הגברת עינת סגל, מנהלת אגף הרכב במשרד התחבורה, לאפשר לה לתאר אילו פעולות בוצעו על-ידי המשרד ולהסביר מדוע לא בוצעו ולא מבוצעות פעולות אחרות.
כל חבר כנסת יכול ליזום דיון כזה בוועדת הכלכלה ולהשתתף בו, אבל חברי הוועדה הם אלה שגם מצביעים בסופו של דבר על החלטות אופרטיביות שהוועדה הזאת מקבלת – לכן כדאי להתמקד בהם.
אז מה עושים? כל מי שנפגע מכשל סדרתי ורוצה שמשרד התחבורה יפעל למענו כפי שפועלים רגולטורים בחו"ל יכול לשלוח הודעה קצרה אל כל הגורמים שיכולים לסייע לו: היבואנית, משרד התחבורה, וכל אחד מחברי ועדת הכלכלה של הכנסת (או אל כל חבר כנסת אחר). בכל הפניות חשוב לשמור על לשון עניינית ומכובדת: ביקורת היא לגיטימית אבל אסור ומזיק להשתמש בשפה בוטה או לא עניינית.
מכתב ראשון, אל היבואנית ואל משרד התחבורה, הוא מכתב דרישה: "זאת הבעיה שלי, ידוע לי שהיא נגרמה בגלל כשל סדרתי, אני מבקש שתטפלו בה". גם המכתב השני, אל משרד התחבורה, הוא מכתב דרישה: "תעשו את העבודה שלכם". המכתב השלישי, אל חברי הכנסת, הוא החשוב ביותר ומטרתו להכניס את הכנסת לעובי הקורה כדי לפקח על משרד התחבורה. למען הנוחות ניסחנו עבורכם נוסח סטנדרטי שאפשר להעתיק ולהתאים לכל מקרה ספציפי, וכמובן שתוכלו לנסח גם כל נוסח מנומס ומנומק אחר.
חלק ראשון: נוסח אחיד ליבואנית, למשרד התחבורה ולכנסת:
"שלום רב,
שמי ______, אני בעל/ת רכב ______ (דגם, שנה, מנוע), שסובל מ(תיאור קצר של הכשל – פיורטק / אוריאה / 1.5 BlueHDi / כריות אוויר טקאטה).
יצרנית הרכב סטלנטיס מכירה באירופה בכשל שקיים ברכב שלי ולכן האריכה אחריות, הקימה פלטפורמות פיצוי ופרסמה מידע מפורט לציבור. בישראל, לעומת זאת, אני נאלצתי להוציא כספים מכיסי / נדרשתי לשלם תמורת תיקון, ולא פורסם עד כה מידע פומבי לציבור הנפגעים".
לאחר החלק האחיד תוסיפו פסקה רלוונטית בהתאם לכל אחד משלושת הגורמים שאליהם פונים: היבואנית, משרד התחבורה או חבר/ת כנסת.
נוסח לחברת לובינסקי, יבואנית פיג'ו-סיטרואן-DS ואופל:
"מכובדי,
(הוסף/י כאן את החלק האחיד הנ"ל) ולאחריו:
אני מבקש/ת לקבל החזר תמורת הוצאות שנגרמו לי (מצורפים העתקי חשבוניות) / אני מבקש/ת שתתקנו את הרכב שלי על חשבון יצרנית הרכב".
יש לשלוח את הנוסח אל כתובת הדוא"ל cs@lubinski.co.il
נוסח למנהלת אגף הרכב במשרד התחבורה, הגב' עינת סגל:
"גברת עינת סגל יקרה,
(הוסף/י כאן את החלק האחיד הנ"ל) ולאחריו:
"למרות האמור לעיל, כל הפניות שלי אל יבואנית הרכב בנושא זה נענו בשלילה והיא או היצרנית מסרבות לפצות אותי תמורת הנזקים שנגרמו לי / לתקן את הרכב שלי על חשבון יצרנית הרכב.
אני מצפה ממך, כמנהלת אגף הרכב במשרד התחבורה, לזמן לדיון דחוף את נציגי היבואנית ולדרוש ממנה ליישר קו עם המדיניות האירופאית: להכריז באופן פומבי בישראל על הארכת אחריות, פיצוי רטרואקטיבי לי ולשאר הנפגעים, ושקיפות מלאה באתר האינטרנט שלה".
יש לשלוח אל אגף הרכב במשרד התחבורה rechev1@mot.gov.il
נוסח לחברי הכנסת, בדגש על חברי ועדת הכלכלה:
"חבר כנסת יקר,
(הוסף/י כאן את החלק האחיד הנ"ל) ולאחריו:
אני מבקש/ת מוועדת הכלכלה לזמן לדיון דחוף את מנהלת אגף הרכב במשרד התחבורה, הגב' עינת סגל כדי לדרוש מאנשי המשרד לכפות על יבואניות הרכב ליישם בישראל כל מדיניות שירותית שהן מיישמות במדינות אחרות לטובת בעלי רכב.
ועדת הכלכלה צריכה לוודא שמשרד התחבורה הישראלי עוקב אחר קריאות לתיקון שמפורסמות בעולם ואחר פעילויות שירותיות כמו תיקון של כשלים סדרתיים, ומוודא שהיצרניות מבצעות אותן גם בישראל.
במקרה הספציפי שלי יש לוודא שהמשרד יגרום ליבואנית ליישר קו עם המדיניות האירופאית ותעניק לי ולשאר הנפגעים אחריות מורחבת, פיצוי רטרואקטיבי ושקיפות מלאה.
אודה מאוד לתשובה ממך אודות עמדתך בנושא ולגבי צעדים שתנקוט/י בקשר אליו.
בברכה,
טלפון: ________
דוא"ל: ________"
את המכתב לכל אחד מחברי ועדת הכלכלה אפשר לשלוח אל:
ח"כ דוד ביטן dbitan@knesset.gov.il
ח"כ דן אילוז danillouz@knesset.gov.il
ח"כ יעקב אשר yakova@knesset.gov.il
ח"כ מישל בוסקילה mbuskila@knesset.gov.il
ח"כ ששון גואטה hak_guetta@knesset.gov.il
ח"כ שלום דנינו shdanino@knesset.gov.il
ח"כ אוהד טל ohadt@knesset.gov.il
ח"כ רון כץ rkatz@knesset.gov.il
ח"כ אביגדור ליברמן aliberman@knesset.gov.il
ח"כ שלי טל מירון shellytm@knesset.gov.il
ח"כ יעקב מרגי ymargi@knesset.gov.il
ח"כ משה פסל hak_passal@knesset.gov.il
ח"כ יסמין פרידמן yfridman@knesset.gov.il
ח"כ אפרת רייטן מרום eraiten@knesset.gov.il
ח"כ פנינה תמנו ptamano@knesset.gov.il
בנוסף, אפשר לבחור כל חבר כנסת שאת/ה מאמין/ה בו מתוך אתר הכנסת, ולשלוח את הנוסח (או כל נוסח אחר) גם אליו.
לבסוף, חשוב שהמידע ייאסף במקום אחד.
מי שפנה ליבואנית, למשרד התחבורה או אל חברי הכנסת וקיבל תשובה מוזמן לשלוח אלינו העתק שלה, ותזכרו שגם "אין תשובה" הוא סוג של תשובה.
שלחו אלינו את התגובות (או הערה לגבי התעלמות) אל editor.thecar@gmail.com
אפשרות אחרת: כתבו אלינו – אל editor.thecar@gmail.com – ואנחנו נעביר את הפניה שלכם בשמכם.
הכשל במנועי דיזל של פיג'ו וסיטרואן: היצרנית לוקחת אחריות אך לובינסקי נמנעת מפרסום שקוף לבעלי הרכב
גילוי נאות: חברת דוד לובינסקי הגישה כנגד הח"מ תביעת לשון הרע בעקבות פרסום כתבה בנושא מנוע 'פיורטק'.
