ערב יום הזיכרון הכואב ביותר מאז הקמת מדינת ישראל אנחנו רוצים להיצמד לתקווה ולשיקום אשר דרושים כעת יותר מאי פעם בעבר, ולהעלות על נס את פועלה של קבוצת אנשים שמדגימה שמץ מן האור והיופי של הרוח הישראלית.
עמותת 'מצילי מכוניות אספנות' נוסדה אמנם לפני כשש שנים – הרבה לפני שנסחפנו אל המעמקים שבהם אנחנו שרויים כעת. אבל העשייה שלה מייצגת במידה רבה את תעצומות הנפש האדירות של עם ישראל להן נחשפנו בשבעת החודשים האחרונים לצד האבל והחורבן.
אנשי 'מצילי מכוניות אספנות' מחברים בדרך מרגשת בין הנצחת מי שהקריבו את חייהם למעננו ולמען מדינת ישראל, לבין שיקום פיזי והפחת חיים חדשים במכונות, שיקום נפשי של מי שהיו שם למעננו ושל מי שזקוקים לכך, שיקום אזרחי של בני נוער ש"התפלקו" למוסדות המדינה, ומסגרת תומכת אשר מעמידה על הרגליים נערים צעירים שרוצים ויכולים לעזור לעצמם.
'מצילי המכוניות' היא קבוצת בעלי מקצוע ואלפי מתנדבים שאוהבים כלי רכב ממונעים, וקבוצה קטנה יותר של בני נוער שמבקשים להתרחק מן התהום ולרכוש לעצמם התמחות בתחום מכונאות ופחחות רכב. אלה וגם אלה משקמים יחד מכוניות ואופנועים שהיו בבעלות מי שנהרגו או נפגעו במלחמות ישראל.
שיפוץ ושיקום כלי רכב ישנים הוא מלאכה סיזיפית וקשה אשר שמורה בדרך כלל למשוגעים לדבר או לבעלי מקצוע שמתפרנסים מכך. רוב כלי הרכב המשוקמים בעולם משמשים כפריטי אספנות יקרים, אולם רכבי הפרויקט ש'מצילי מכוניות' משפצים מקבלים חיים חדשים כדי להיות מצבת הנצחה בעלת כושר תנועה.
מאז בוקר ה-7 באוקטובר ועד ערב יום הזיכרון נרצחו או נהרגו בקרב 1,659 אזרחים ואזרחיות, חיילים, קצינים, תינוקות, ילדות ונשים – וכל אחד מהם ראוי לגל עד ולציון. המחיר האנושי הזה כה כבד עד שנדמה שלא הוגן לדבר על אחדים ולא על אחרים. למרות זאת בחרנו למקד לרגע את מחשבותינו בשלושה חיילי צה"ל שהם הראשונים מבין חללי מלחמת שמחת תורה שהונצחו על ידי מתנדבי עמותת 'מצילי מכוניות'.
סמ"ר דביר חיים רסלר ז"ל, לוחם גולני
דביר רסלר בן ה-21, תושב הישוב קדומים, התגייס לגולני ושירת כלוחם בגדוד 51. בשמחת תורה הוא הוצב יחד עם חבריו לפלוגה הרובאית ג' במוצב מו"פ דרום תחת פיקוד החטיבה הדרומית, לאחר שהתנדב להחליף חייל אחר ולהישאר במקומו.
"מו"פ" הוא מוצב פלוגתי קטן, ועם מטח הטילים הראשון יצא דביר לוודא שכל חיילי המוצב ערים וממוגנים. חיילי הפלוגה הסתגרו בחדר האוכל ששימש גם כמרחב מוגן, אך כעבור כעשרים דקות התברר ללוחמים שהמוצב מותקף גם על-ידי מחבלים שחדרו אליו קרקעית, והם הגיבו באש מתוך חדר האוכל.
בהמשך, יחד עם שני חיילים נוספים, דביר הסתגר במיגונית וחסם בגופו את הדלת. כאשר המחבלים ניסו ללא הצלחה לפתוח בירי את הדלת הם הצמידו אליה מטען חבלה ופוצצו אותה. דביר ספג את ההדף ונהרג במקום, ובכך הציל את חייהם של שניים מחבריו.
לזכרו של דביר משפצים 'מצילי המכוניות' ג'יפ 'סופה' חבוט אשר הורכב בתעשיות רכב נצרת בשנת 2001, כשנה לפני שדביר נולד.
ה'סופה' M240 דור ראשון מבוסס רובו ככולו על ג'יפ רנגלר, אבל נחשב לאחד מכלי הרכב ה"ישראלים" היחידים שזכו להערכה רבה בחילות השדה של צה"ל (עד לבוא ה'זיבאר'). מבחינה זאת יש משהו מיוחד, מאחד ולאומי בפרויקט השיקום של כלי הרכב הספציפי הזה.
סא"ל יהונתן ("בַּרְנָשׁ") צור ז"ל, מפקד סיירת הנח"ל
יהונתן צור (מקודם ברנשטיין) מן הישוב קדומים נגע בכל חייליו ומפקדיו ונחשב לאחד המפקדים הנערצים. את שירותו הצבאי הוא החל ב'שלדג', יחידת הקומנדו של חיל האוויר, ובשנת 2010 מונה למפקד צוות ביחידת 'רימון' שאך זה הוקמה כיחידה מיוחדת ללוחמה זעירה בעזה. בהמשך דרכו עבר 'ברנש' לפיקוד בחטיבת גבעתי, נלחם ב'צוק איתן', יצא ללימודים והשלים תואר במשפטים, ובשנה שעברה מונה למפקד סיירת נח"ל.
בשבת השחורה זינק סא"ל צור מביתו בהר חמד שליד קדומים אל חייליו שהוצבו בכרם שלום, ונהרג בקרב עם מחבלי חמאס. 'ברנש' היה בן 34 במותו, והותיר אחריו הורים, ואת אשתו ראשית וילדיו נטע, ארבל ודגן.
באחד הראיונות איתה סיפרה אלמנתו על הפולקסווגן 'חיפושית' הכחולה שמשופצת כעת על-ידי 'מצילי מכוניות', ואמרה ש"בזכותה היא הסכימה לצאת עם יהונתן". לדבריה, ב"משפט הפתיחה" שלו אלה הוא סיפר לה שהוא "שלדגיסט" ושיש לו אופנוע – אבל לא זה ולא זה הרשימו אותה. לעומת זאת, "מול החיפושית לא נותרתי אדישה", היא אמרה.
יהונתן 'ברנש' אהב כלי רכב ואהב לבנות ולשפץ דברים במו ידיו. בין השאר הוא שיפוץ ודיגם משאית עם חבר טוב ואף הספיק לנסוע ולטייל איתה ברחבי הארץ. חיפושית האספנות שלו, משנת הדגם 1973 עם מנוע 1.2 ליטר, "סבלה מאינספור תקלות" כפי שמעידה ראשית. 'מצילי המכוניות' כבר סיימו את שיפוץ המנוע של החיפושית, ולאחר השלמת הפרויקט צפויה המכונית שהייתה עדה לכל כך הרבה חוויות משותפות להתגלגל בחזרה אל בית משפחת צור.
סא"ל סלמאן חבקה ז"ל מפקד גדוד 53
מעט מאוד ישראלים לא מכירים את סיפור חייו, גבורתו ומותו של סא"ל סלמאן חבקה, מפקד גדוד 53 בחטיבה 188 המהוללת של השריון. חבקה פיקד בשבת הארורה של 7 באוקטובר על כוחותיו ויחד איתם הציל עשרות ואולי מאות מתושבי עוטף עזה והמסיבה ב'רעים'.
חבקה הוא אחד הלוחמים שמסמלים את קשר הדם, תרתי משמע, בין הדרוזים הישראלים לבין מדינת ישראל. בבוקר ה-7 באוקטובר, מיד כאשר שמע דיווחים ראשונים על פלישת מחבלי הנוחבה לשטח ישראל, הוא זינק מביתו שבכפר יאנוח שבגליל אל בסיס צאלים שבדרום.
רוב חיילי גדוד 53 נמצאו באותה עת במשימות אבטחה באזור חברון ללא הטנקים שלהם, שאופסנו בצאלים. בתוך כדי נסיעה מהירה לכיוון הבסיס ארגן סא"ל חבקה את כוחותיו, ועם הגיעו הוא יצא בבהילות עם שני טנקים לסייע בקרב על קיבוץ בארי. במקביל שלח חבקה טנקים נוספים של הגדוד לסיוע לאנשי כפר עזה, לנחל עוז וכן אל מעבר ארז.
עם תחילת התמרון הקרקעי פעלה חטיבה 188 תחת אוגדה 36 לכיתור העיר עזה, וגדוד 53 פעל במרחב צפון הרצועה. בליל ה-2 בנובמבר, במהלך הקרבות, נהרג מפקד הגדוד סלמאן חבקה ושני לוחמים נפצעו באורח קשה. חבקה היה בן 33 במותו והותיר אחריו הורים, את אלמנתו ערין ואת בנם עמאד.
'מצילי מכוניות' סייעה להנצחתו של סא"ל חבקה באמצעות שיפוץ יסודי של וולוו 244 משנת הדגם 1981, ובין השאר הסתייעה בשירותי צביעת הרכב של חברת 'מאיר', יבואנית וולוו לישראל. עימאד חבקה, אביו של סלמאן ז"ל, הגיע לסדנה במהלך שיפוץ הרכב וביקר שם גם בפינת ההנצחה לזכר הנופלים. לנוכח המצב בצפון אין עדיין אפשרות להעביר את המכונית אל כפר יאנוח, אבל ברגע שזה יתאפשר תקיים העמותה מסע מכובד והיא תוצב שם כאנדרטה חיה.
זהב של נערים
שיפוץ ושיקום של רכב ישן גוזל משאבים רבים והמון זמן, וכרוכים בו מאות ולפעמים אלפי שעות עבודה כמו גם חיפוש מאתגר אחר חלקים נדירים. החלק המוחשי והתוצר של 'מצילי מכוניות אספנות' הוא הפחת חיים בגרוטאות והפיכתם של מכוניות ואופנועים ישנים למצבות על גלגלים, אבל זה רק צד אחד של הפעילות.
לתוך העבודה המיוחדת הזאת מוכנס "מרכיב סודי" ומרגש בזכות תרומתם של קבוצת "נערי זהב" ובזכות שילובם של נכי צה"ל, נפגעי גוף ונפש, בשיפוץ ושיקום כלי הרכב.
"נערי זהב" הוא שמה של קבוצת נערים אשר לא הסכימו – בצדק רב – להיקרא "נוער בסיכון". אלה שנזנחו על ידי מוסדות המדינה יכלו לבחור להתדרדר לפשע או לחיים בשולי החברה אך החליטו לקחת את גורלם ואת עתידם בידיהם ובחרו בחיים. הנערים מבצעים יחד עם אנשי העמותה והמתנדבים את עבודת השיקום והשימור, וזו מתגמלת אותם ראשית באמצעות הקניית ידע והכשרה מעשית במכונאות ובפחחות רכב, ובתוך כדי כך הם נחשפים גם למורשת הקרבות של צה"ל ושאר כוחות הביטחון, ולמשפחות הנופלים. בנוסף, בפרויקטים שמבוצעים עבור אספני רכב הם גם משתכרים שכר מלא.
עבור נכי צה"ל פגועי נפש יש בעיסוק הייחודי הזה ערך בדמות שלוות נפש, פשוטו כמשמעו, והמתנדבים הרבים שנותנים יד לתוצאה הסופית יודעים שהם לוקחים חלק בפרויקט בעל משמעות.
'מצילי מכוניות אספנות' פועלת במסגרת עמותה שהוקמה על ידי יוסי אהרון שמשמש לא רק כרוח החיה שלה אלא גם כיו"ר, וכמו כל עמותה, גם 'מצילי מכוניות' מתקיימת בזכות מתנדבים וכספי תרומות, ואפשר לסייע לפעולתה בשתי הדרכים האלה. עם זאת, מכיוון שמדובר בשיפוץ מכוניות יש גם דרך נוספת להירתם ולעזור בכל אחד מן הפרויקטים בפני עצמו: באמצעות תרומת ואיתור חלקי רכב ישנים שנשמרו פה ושם, או בהכנת אמצעי תצוגה שיאפשרו לשמר את תוצרי העבודה לשנים רבות קדימה.
אפשר ליצור קשר עם נציגי העמותה באתר האינטרנט שלה ובעמוד הפייסבוק.
לקריאה נוספת:
פרארי מאדום לכחול: 60 שנים לימים שבהם אנזו פרארי התעצבן על ה-FIA
גם אתם טועים בשמות של מיצובישי, ב.מ.וו, פורשה ויונדאי?
נערים פרצו למחסן עזוב בברזיל ומצאו אוצר של מכוניות אספנות
