אחת לארבע שנים הופך הכביש הקטן שבין אור הנר לברור חיל לזירת המאבק הצבעונית שבין ברזיל לארגנטינה
עוד רגע קט, אם לא תהיה פדיחה ברזילאית של הרגע האחרון, יעלה המסך מעל אירוע הכדורגל העולמי שמצמיד אל מסכי הטלביזיה עשרות מיליוני אוהדים ברחבי העולם.
בכל רחבי הארץ יועמסו שולחנות בבקבוקי בירה וצלחות פיצוחים, אבל רק במקום אחד יהיה למאבק הזה ביטוי מקומי, צבעוני ומשעשע למדי, וזהו שטח ההפקר שבין הקיבוצים אור הנר וברור חיל, משני צידי כביש 232.
דרום מערבית לקרית גת, דרום מזרחית לאשקלון, שוכנים להם לבטח שני קיבוצים: במערבי מבין השניים, אור הנר, רוב החברים הם ממוצא ארגנטינאי, ובמזרחי, ברור חיל, רוב החברים ממוצא ברזילאי.
יחד עם הרבה אוצרות תרבות אחרים הביאו איתם העולים מדרום אמריקה גם את האהבה לכדורגל, ומן הסתם גם את התמיכה האינסטינקטיבית כמעט בנבחרות "שלהם" – שתיים מבין נבחרות הכדורגל הטובות בעולם.
וכך, אחת לארבע שנים, הופך כביש 232 הצנום והצנוע שמפריד בין המחנות לשטח הפקר בין הצהוב ירוק ממזרח לבין התכלת לבן ממערב, בעוד ששני הקיבוצים הופכים דווקא להיות "צהובים" זה לזה. בכל קיבוץ מתבצרים האוהדים בתחומם בצפייה דרוכה, צופים, הפעם עמוק אל תוך הלילה, בקרבות הקשים על אליפות העולם בכדורגל.
מבחינתנו, המטיילים, בין אם כדורגל זורם בדמנו או שלא מדבר אלינו כלל וכלל – הופך המאבק החביב הזה לאירוע בידור בפני עצמו, עת בכל אחד משני הקיבוצים מגויסים כל החברים ל"מלחמה", חמושים במיטב הנשק החוקי. אלה וגם אלה מתקשטים ברקדניות חטובות, עטויות בנוצות ובגדי ים זעירים, המשחקים מוקרנים על מסכי ענק בשתי הבריכות משני צידי הגדר, ומחנות האוהדים צופים יחד במשחקים ושואגים יחד – כאן בספרדית ושם בפורטוגזית: גווווווווווולללללל!!!! גול גול גול גול גול גול!!!
עבור המתבונן מן הצד זאת חוויה צבעונית ורועשת, ספורטיבית וקולינרית: אוכל דרום אמריקני משובח, בירות, זמבורות רעשניות, וברקע היריבות הספורטיבית שבין הקיבוצים והזדמנות לא רעה בכלל לטיול באחד מחבלי הארץ היפים בישראל.
כדי להתכונן ל"אקשן" ולהירגע לקראתו נתכנס על גג בריכת המים הנטושה 'דורות' (חורבת נמוסה), מקום כינוס טוב בכל ימות השנה, כדי להכין כוס קפה ראשונה וטובה ולהשקיף על היופי שמסביב.
השדות לאחר קציר, צבועים בזהב השקיעה, רגע לפני שהטרקטורים יעלו עליהם שוב וינעצו את שיני הברזל עמוק באדמה. רגע חסד מול שדות השלף.
כאשר הקפה רותח ונמזג לכוסות נעמוד על גג הבריכה ונשקיף צפונה אל ערוץ נחל שיקמה המקושט בשורת אקליפטוסים חסונים, מתפתל ומצייר קו ירוק, רענן, בשדות הזהובים.
בריכת המים של דורות ממוקמת בסמוך ל'חורבת נמוסה'. כאן היה מוקד חלוקת מים ליישובי צפון הנגב בשנת 1947. זאת בריכת אגירה ענקית בנפח 1000 קוב, ולצידה ניצב בית משאבות ששורד בקושי את שיני הזמן.
בתקופת 'המאורעות' שלפני מלחמת השחרור ניסו אויבינו לחבל באספקת המים לישובים ברחבי הארץ, ועובדי 'מקורות' נאלצו להגיע ולהתגורר במקום כדי לשמור בגופם על הבריכה והצנרת מפני מחבלים. בזכותם כשלו ניסיונות החבלה ואובטחה אספקת המים ליישובי הנגב.
במהלך מלחמת העצמאות חזר הנגב לשליטה ישראלית ובתום הקרבות הניחה 'מקורות' קווי מים חדשים. בריכת דורות והמשאבות ננטשו בלב השדות, והגג הענק הפך לאתר תיירותי ולנקודת תצפית ומקום כינוס רומנטי לתושבי האזור.
דרך נוספת שנמתחת בין הקיבוצים, ונחשבת לאחת מדרכי הנוף היפות בארץ, היא 'דרך השיקמה' אשר חוצה לרוחב את צפון הנגב. קיבוץ ברור חיל נמצא מצידה האחד ואור הנר מצידה האחר, אבל זהו רק מקטע קטן אחד, אמצעי, של דרך נהדרת שאורכה 61 ק"מ.
בעבר לא הייתה דרך השקמה סלולה, ורק כלי רכב בעלי יכולות שטח יכלו לעבור בה. לימים נסללה הדרך וכעת יכולים לנסוע עליה גם מטיילים במכוניות נוסעים רגילות, לאורך כל המסלול מקיבוץ דביר במזרח ועד לחוף זיקים במערב. זהו נתיב שחוצה את צפון הנגב, בוהק בלובן הכורכר וחף מכל אזכור לציוויליזציה.
משני צידי הדרך נפרסים מרחבי שדות של גידולים חקלאיים שונים. בימי קציר אלה שדות השלף, ובחורף יש שמכנים את האזור "טוסקנה של ישראל": גבעות רכות עטופות בירוק ומנוקדות בשלל כלניות.
בהטלת מטבע, מבלי לקחת צד, זה הזמן לבחור אל מי משני הקיבוצים ניכנס קודם. אצלנו קבע המטבע שהביקור יתחיל בקיבוץ אור הנר ושם, בין תרועות וצעקות האוהדים, תוכלו ללכת בנתיב ה'מורלים'.
'מורלים' היא תנועת אמנים בארגנטינה, אשר מציירת על קירות בטכניקה מיוחדת של תבליטים. נושאי הציור בדרך כלל הם האדמה, הטבע והמשפחה, ובאור הנר מצוירים ברחבי הקיבוץ תשעה ציורי קיר ענקיים. בקצה המסלול ממוקמים פסלי שבעת המינים, ומכיוון שאנחנו נמצאים בטריטוריה ארגנטינית אין כאן מקום לצמחונים אלא רק לאוהבי בשר: מסעדת הבשרים 'פטגוניה'.
מנגד, בצידו האחר של הגבול מתנהל קרנבל ברזילאי, על כל מה שכרוך בו, וגם מכאן לא תצאו רעבים: מסעדת 'מידס' בקיבוץ ברור חיל מגישה אסדו, פסטות וסלטים, כמיטב מסורת סמטאות ריו דה ז'נרו.
