בשבוע הבא נחגוג את חג הפורים, ורבים יקראו במגילת אסתר אודות אסתר בת אביחיל משבט בנימין אשר סיכלה את מזימת המן הרשע להשמיד את היהודים. בעוד שסיפור המגילה מוכר כמעט לכולם, פחות ידוע מה עלה בגורלם של אסתר ומרדכי לאחר מכן, והאם קיימות גם עדויות היסטוריות שתומכות בסיפור המקראי.
על פי אחת המסורות, לאסתר ולאחשוורוש היה בן משותף וזהו המלך כורש אשר העניק ליהודים זכות לשוב לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש. לפי מסורת אחרת, שלא בהכרח מסתדרת עם הקודמת, לאחר מות אחשוורוש ניסו תומכי המן להרוג את אסתר ומרדכי והם נאלצו לנוס אל העיר המדאן שבה התקיימה קהילה יהודית גדולה, ובה הם נפטרו בשיבה טובה.
ואכן, בעיר המדאן קיים מאוזוליאום אשר מיוחס לאסתר ולמרדכי, הוא נזכר לראשונה בכתובים אצל רבי בנימין מטודלה, ובמשך מאות שנים שימש כמקום עליה לרגל ליהודי פרס. בין אם מסורת זאת נכונה או לא, מה שבטוח זה שהמבנה הזה, שכולל מערת קבורה מרשימה עם שתי מצבות עץ גדולות ומעליהן מבנה לבנים שהוקם במאה ה-16 או ה-17, הוא ציון הקבר המרשים ביותר לשני גיבורי המגילה.
בשנת 2008 הכריזה ממשלת איראן על מקום זה כעל כאתר מורשת לאומית אולם שלוש שנים לאחר מכן קמה באיראן מחאה ציבורית "כגמול נגד היהודים שהורסים את מסגד אל אקצא, ושואת 77,000 האיראנים שמתוארת במגילת אסתר", וההכרה בו כאתר מורשת הוסרה. זאת רק אחת הסיבות שלא נשלח אתכם בסוף השבוע הזה לביקור בהמדאן, אבל יש גם סיבה טובה ומעשית יותר: מסורת אחרת גורסת שכורש מילא את צוואת אימו והעלה את גופתה ואת גופת מרדכי אל ארץ ישראל, כלומר שהם קבורים לא הרחק מאיתנו.
רבים מן השיוכים הפיזיים בין קברים לבין דמויות תנכ"יות והיסטוריות שנויים במחלוקת, וכך גם לעניין זה. כבר במאה ה-13 כתב רבי מנחם החברוני שאסתר ומרדכי קבורים במקום שלידו הוקם לימים קיבוץ ברעם, ובשנות ה-80 של המאה הקודמת טענו אנשי 'האגודה למען הצלת קברי הצדיקים' שאיתרו את ציון הקבר בסביבה. 'ועד אהלי צדיקים', לעומת זאת ערך בשעתו מחקר אשר פורסם בספר 'מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל', ושם, בנוסף לציון של ברעם, נזכרו מסורות אחרות שלפיהן המקום ה"נכון" נמצא בכלל בצפת, או בעוורתא, או בטבריה ואפילו בגוש חלב.
בשנת 2007 קבעו הארכאולוג והחוקר יוסי סטפנסקי, ישראל הרצברג וישראל מאיר גבאי שעל פי מקורות של עולי רגל ומפות עתיקות נמצא הקבר בסמוך לקברי צדיקים אחרים, בסמוך לברעם, וקביעה זאת חיזקה את מסורת הביקור בציון הקבר הזה אשר החלה כבר עם קום המדינה ועד אז כבר התקבעה היטב. באנציקלופדיה 'אריאל' כתב הפרופסור זאב וילנאי שכבר בשנת 1537 נהגו תלמידי חכמים מצפת לפקוד את קבר אסתר מידי חג פורים, ושם היו קוראים במגילה, אוכלים, שותים ושמחים. איור שהודפס בשנת 1659 מתאר את קבר אסתר כריבוע אבן גדול שעליו מונחת אבן מסותת בדוגמת כובע שבו התהדרו נשות ממלכת פרס.
מכל מקום, הציון היחיד לקבר אסתר ומרדכי בארץ ישראל כיום הוא לוח אבן קטן ומסותת שנמצא ליד קיבוץ ברעם, לא הרחק מכביש 899, בלב יער אלונים צפוף וקסום. לצד הכביש הראשי מוצב שלט מתכת ברור אשר מכוון אל שביל נוח לנסיעה שמתאים לכל סוגי הרכב. השביל מוליך עד לרחבת חניה קטנה, וממנה ממשיך שביל צר שמסומן בסימון שבילים שחור, מרחק של עשר דקות הליכה עד לציון הקבר.
זהו שביל נעים להליכה שמתפתל בין אלונים וסלעים, וגם באור יום מלא הוא מוצלל לחלוטין. באפלולית החורש מתחברות אגדות למציאות: כמו בסרטי פנטזיה נדמה לפעמים שהעצים חיים וזזים, וענפיהם מברכים לשלום את ההולכים בדרך. סלעים בעלי צורות מיוחדות מונחים לאורך השביל ועליהם פיזרה יד אלמונית נקודות כחולות, אולי כדי לאשר להולכים בדרך שהם בכיוון הנכון. בתום עשר דקות של הליכה נמרצת מגיעים אל גל אבני בזלת מסותתות ועליהן מונח לוח שיש צנוע ועליו הכיתוב "מקום קבורה של מרדכי ואסתר".
חוקרים סבורים שבמקום זה נבנה בשלב זה או אחר מבנה אבן גדול אשר קרס ברבות השנים, אבל למרות שהאתר לכשעצמו לא מאד מרשים יש לא מעט טבע ונוף מסביב. האזור כולו פורח בימים אלה בפריחה משגעת, ואפשר להמשיך ללכת לאורך כשבעה קילומטרים נוספים לאורך שביל רחב שמתחבר אל הכניסה ליער ברעם. אפשרות נוספת היא להמשיך ברגל אל נחל צבעון לצד סימון 'שביל ישראל' ולאורך נחל דישון עד למפגש עם כביש 886 ליד הישוב עלמה. מכאן אפשר להמשיך לפיקניק נחמד ביער ברעם עצמו, או ביער לאה ויצחק רבין הסמוך לכאן.
כך מגיעים: נוסעים על כביש 89 שמוליך בין נהריה לצפת ופונים צפונה בצומת חירם (ליד קיבוץ סאסא) אל כביש 899 לכיוון ברעם. מעט לפני ברעם נמצאת פניה ימינה אל דרך עפר.
צילומים: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
