על קיר של אחד המבנים בכנסיית 'מריה הקדושה של התחייה', שנטועה במרכז הכפר אבו גוש בואכה הרי ירושלים, מקובעת אבן ועליה הכתובת הרומית VEXILLAT(I)O LEG(IONIS) X FRE(TENSIS), כלומר "חיל המשלוח של הלגיון העשירי פרטנסיס". לגיון זה הוא אחד הלגיונות הרומים שדיכאו, החל משנת 66 לספירה, את 'המרד הגדול' שהסתיים בשנת 70 בחורבן בית המקדש, ובכיבוש מצדה וגירוש רוב היהודים מארץ ישראל שלוש שנים לאחר מכן.
ככל הידוע, לאבן ולכתובת הזאת אין קשר ישיר לכנסייה עצמה, אבל באופן מעניין היא מקשרת בין משהו שמתרחש עמוק מתחתיה ומתחת לכפר לבין אתר אחר שממוקם כעשרה קילומטרים צפון-מערבה מכאן, לא הרחק מלטרון, אתר שמזוהה עם העיר הרומית אמאוס ניקופוליס. ניקופוליס הוקמה על-ידי הקיסר הרומי אספסינוס כדי לציין את ניצחון הרומאים על היהודים והיא אחד משלושה אתרים, יחד עם אבו גוש, שמזוהים עם הישוב שבו נראה ישו לראשונה לאחר שקם לתחיה.
בשטח הכפר אבו גוש, שבו נטועה הכנסיה העתיקה, התקיים ככל הידוע ישוב אנושי כבר לפני כ-8,000 שנים, וזאת בזכות מיקום טופוגרפי ששולט על דרך שעולה משפלת החוף אל גב ההר, ובזכות מעינות שופעי מים. על דרך זאת פסעו עולי הרגל לירושלים במשך מאות שנים לפני החורבן, ובמידה מסוימת גם אחריו.
אזור הכפר אבו גוש מזוהה כעיר המקראית קריית יערים, שאליה שלחו הפלישתים את ארון הברית לאחר שחולל אצלם אסונות גדולים, ושם הוא הוצב למשך 20 שנים עד שדוד המלך השיבו אותו ברוב טקס אל בית המקדש בירושלים. כ-1,300 שנים לאחר מכן, בתקופה הביזנטית, זוהתה העיר אמאוס ניקופוליס עם הישוב 'אמאוס', אשר לפי האמונה הנוצרית היה המקום שאליו הגיע ישו מיד לאחר צליבתו ותחייתו. באותה תקופה הוקמה בקרית יערים, אבו גוש של ימינו, כנסיה גדולה ראשונה אשר הוחרבה בתקופת הכיבוש הפרסי ונבנתה מחדש במאה ה-7. כנסיה זאת שרדה, בגלגולים שונים, עד למאה ה-11.
בתקופה הצלבנית ניסו הנוצרים לגשר על פער בין המרחק הגדול מידי בין ניקופוליס לבין ירושלים ביחס לתיאור של הכפר אמאוס בברית החדשה. לכן הם פשוט "קירבו" את הזיהוי של אמאוס מניקופוליס אל קריית יערים, ובנו כנסיה חדשה במרחק של כ-400 מטרים ממזרח לכנסיה העתיקה. זה המקור העתיק ביותר לכנסייה שידועה כיום ככנסייה הצלבנית במנזר הבנדיקטיני באבו גוש.
"חגיגת" הזיהוי מחדש של אמאוס נתנה בשעתו את האות לפרץ יצירה אשר כלל לא רק את הקמת המבנה אלא גם ציור פרסקאות (ציורי קיר) מרהיבים בידי אומנים קפריסאים. באותה עת צוינה תקופה נדירה של איחוי בין פלגים שונים בכנסיה הנוצרית, וזה ניכר בציורי הקיר שבהם משולבים מוטיבים יוונים ולטינים. שרידי הפרסקאות אמנם מרהיבים אבל תור הזהב הנוצרי הסתיים מהר מאד עם הגעתו של צלאח א-דין בשנת 1187, ולאחריו הממלוכים.
מה שנבנה במקור כמרכז לאירוח עולי רגל נוצרים לירושלים שינה כמה וכמה פעמים את ייעודו בהתאם למציאות הגיאו פוליטית ולזהות שליטי הארץ, בתקופות שונות פעלה בו כנסיה, בתקופות אחרות מחסנים או אורוות סוסים, ובתקופות שונות הוא שימש למגורים ולאירוח. בתקופות הכיבוש המוסלמי לא הוחרב המקום עד דק או הוסב לשמש כמסגד, ולימים נבנה לצידו מסגד גדול יותר.
הכנסייה הנוכחית נבנתה בתחילת המאה ה-19 על שרידי הכנסייה הצלבנית, ובקריפטה שבקומה התחתונה שלה נשתמרו חלק מן הפרסקאות שחודשו במספר מבצעי שימור והצלה.
כיום מתקיים במקום מנזר ובו כ-20 נזירים ונזירות שמנהלים משק אוטרקי, כלומר שהם חיים בעיקר על מה שהם מצלילחים לגדל בעצמם לעצמם, ובכנסייה מתקיימים קונצרטים ואירועי תרבות.
סביב הכנסייה שוקקים וסואנים חיי הכפר אבל בין החומות, בחצר המנזר, נדמה למבקרים שהם נמצאים באזור שבו הזמן עצר מלכת. שקט, צמחייה עשירה, מבנים עתיקים וגן קסום שבו הנפש מתאחדת עם השלווה והנזירים והנזירות מתייחדים בשקט עם הבורא. נדמה שאפילו ציפורים שמבקשות לעצמן מעט שלווה מכירות את המקום ומגיעות אליו כדי לנוח.
בגינה המטופחת צומחים דקלים ותיקים, עצי פיקוס, עצי זית ועצי פרי לרוב. מתוך כדי חמר ענקיים צונחים צמחי גרניום עם פרחים אדומים ונדמה שהמנזר הבנדיקטני כולו כלוא בתוך אי של שלווה.
כך מגיעים: נוסעים על כביש 1 ופונים לכיוון הכפר אבו גוש. ב'וייז': המנזר הבנדיקטיני.
שעות הפתיחה הרגילות: 8:30-11:00. 14:30- 17:00, סגור ביום א' ובחגים. יש לצלצל בפעמון ולהמתין שאחד מאנשי המקום יפתח. מומלץ לתאם מראש בטלפון 02-5343622.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
לקריאה נוספת:
טיול לסופ"ש: אל אמאוס ניקופוליס
