רוב הנוסעים לאילת בכביש הערבה חולפים על-פני שמורת שיזף ונחל שיזף, שבין המושבים חצבה ועין יהב, כשהם שקועים במחשבות אודות מי המפרץ הכחולים או השוקו ביוטבתה. זה חבל, מפני שלמי שזמנו בידו מומלץ לעצור דווקא בשמורת שיזף כדי לפגוש את הזנבן – אחת הציפורים הנדירות והמיוחדות מבין ציפורי ארצנו.
אנשי בית בית ספר שדה חצבה, של החברה להגנת הטבע, בראשות פרופ' אמוץ זהבי, חוקרים את קבוצות הזנבנים מזה כשלושה עשורים, ובשנים האחרונות אף הנגישו למטיילים ולמבקרים את המחקר שלהם ואת האפשרות לראות את הציפורים המיוחדות האלה. זנבן היא ציפור חברתית שחיה בלהקות הירארכיות, כל להקה נשלטת בידי "זוג מלכותי", ובשמורת שיזף מתעופפות להן כיום כעשרים קבוצות זנבנים ששומרות בקנאות על הטריטוריות המוגדרות שלהן. לטוב ולרע – המחקר האינטנסיבי של הציפורים האלה גרם להן להסתגל לנוכחותם של בני אדם ואנשי החברה להגנת הטבע מנצלים את העובדה הזאת כדי לקיים סיורים שבמהלכם יכולים המבקרים להאכיל את הזנבנים מכפות ידיהם.
שמורת שיזף מגנה על הטבע שפרוש בין שמורת דנה שבהרי אדום הירדנים לבין שמורות הר הנגב שגובלת בגבול סיני, וכמו האזור כולו היא חלק מן הגשר הקרקעי בין יבשת אפריקה ליבשת אסיה – שדרכו נודדים מינים רבים של בעלי חיים בין היבשות. הזנבנים הם אמנם מוקד הביקור שלנו, והאטרקציה המרכזית, אבל הם לא מתעופפים כאן לבדם: באזור זה, לפעמים רק בו, אפשר למצוא מינים נדירים במיוחד של בעלי כנף כמו סבכי השיטים, שהוא ציפור שיר קטנה שחיה בימינו רק בערבה ובשמורת שיזף. עם הרבה מזל ובתזמון טוב אפשר לפגוש גם 'חמריה שחורה', שהיא ציפור שיר אפריקנית שמתעופפת לכאן לעיתים. בשגרה אפשר להבחין גם בעקבים, בולבולים, חנקנים, וגם בשפע רב של חרקים וזוחלים. חובבי הצמחים ימצאו כאן את השרך 'לשון האפעה הקטנה' – שהוא צמח חולות נדיר.
אפשר, כמובן, לבקר בשמורה באופן עצמאי, אבל כדי לגלות את שכיות החמדה מומלץ להצטרף אל אחד הסיורים (בתשלום) של החברה להגנת הטבע עם אחד ממדריכי בית ספר שדה חצבה, והסיור הפופולרי ביותר, כמובן, הוא סיור בעקבות הזנבנים.
אני פונקתי בסיור VIP עם ד"ר רוני אוסטרייכר שלקח איתו מוט ארוך שבקצהו מותקנת מראה, וצריך להודות שזה נראה די משונה, על גבול האבסורד, בשעת הבוקר המוקדמת שבה צעדנו לנו בערוץ נחל שיזף אל תוך שרידי צינת הלילה המדברית. השמש עדין לא הספיקה לחמם את אדמת המדבר שעודה לחה מן הגשמים האחרונים, והליכת הבוקר בין עצי השיטה הייתה קלילה ונעימה. לפתע, כאילו משום מקום, שמעתי בסמוך אלינו ציוץ שנשמע כמו מנגינה ענוגה מפיו של שורק מוכשר. תוך רגע נשמעה שריקה דומה מעברו האחר של השביל, כאילו מישהו לועג לשני ההולכים בערוץ הנחל כשאחד מהם חמוש במקל שבקצהו נעוצה מראה. מהר מאד נשמעו עוד ועוד שריקות בוקעת מבין עצי השיטה הסבוכים, חלקן גדושות סלסולים, והנה מקור הרעש והצלילים: אני מביט כלפי מטה ורואה ציפור קטנה מהדסת לה בגאוותנות, מקפצת לצידי בחן ומתאימה את מהירות התנועה שלה לקצב הליכתי. בחדווה היא מנדנדת כה וכה את זנבה הארוך, שולחת אלי מבט מחוצף מידי פעם. רגע לאחר מכן מציצה ציפור נוספת, דומה, מבין ענפי השיטה, כשהיא משלימה דואט נהדר עם הציפור השחצנית שלצידי. או אז נחתו להן שלוש ציפורים נוספות וכולם יחד יצרו מקהלה עליזה שמנגנת בצוותא מנגינה אחת מסולסלת.
כל ההמולה הזאת, כך הסתבר לי מהר מאד, היא ברכת השלום של להקת הציפורים לידידם הוותיק, ד"ר רוני אוסטרייכר שמכיר אותן מזה שנים ומרגיש כאן כחבר בין חברים. רוני הניח את המוט ופרק את תרמילו, וזה היה אות עבור הלהקה להתקהל סביבו בציוצים שמחים תוך כדי התרגשות שניכרת בתנועות זנב מהירות. אחת הציפורים התקרבה והניעה ראש בתנועות שנראו כמו ברכה, ורוני משיב לה בנימוס אירופאי: "בוקר טוב אלטש". דקה לאחר מכן הוא כבר אוחז בידו פרוסת לחם ואז מצטרף אלינו גם 'אגטס', זכר יפה שסביב עיניו מצויירים עיגולים לבנים. זוג הציפורים הביט בי בחשדנות אבל כעבור רגע התקרב אל ידו המושטת של רוני ובצע לעצמו פירורים מן הפרוסה. גם אני הנחתי פירורי לחם על כף ידי ותוך רגע אחד כבר חברו אלי מספר ציפורים כשהן מתענגות על ארוחת בוקר.
שמה המלא של ציפור השיר הזאת הוא 'זנבן ערבי', והיא חיה בלהקות קטנות של עד 20 פרטים בערוצי נחלים גדולים. מוקד העניין בציפורים האלה הם חיי החברה שלהן, אשר מזכירים לי את "בתי הילדים" מראשית ימי הקיבוצים בישראל: הגוזלים והצעירים מגודלים יחד, בשיתוף פעולה, על-ידי הקבוצה כולה, והבוגרים גם עסוקים בצוותא בליקוט מזון ובהגנה על הטריטוריה מפני פולשים.
הזנבנים אמנם לא פוחדים מבני אדם אבל כפי ש ד"ר אוסטרייכר אומר יש להם "זיכרון נקמני". אותו מקל שנזכר במערכה הראשונה מופעל כעת כדי שרוני לא יצטרך לטפס במעלה העץ הקוצני ולהפריע את מנוחת הציפורים. בעזרתו הוא חוקר ובוחן את מידת ההתפתחות של הגוזלים הרכים שבמרום העץ, והציפורים, חברות או לא, מגיבות בציוצי מחאה אינסטנקטיביים לנוכח הפולש, מתייצבות יחד בחזית אחידה כדי להגן על הקינים. על אף שרוני לא מתמהמה ומסיים את התצפית שלו תוך דקות ספורות, ולמרות ההיכרות רבת השנים, לזנבנים לוקח כמעט חצי שעה עד שהם מחדשים את האמון ושבים לנשנש פירורי לחם מכף ידו המושטת.
את המחקר על זנבני הערבה החלו פרופ' אמוץ זהבי ורעייתו אבישג בשנת 1971 ובמהלך השנים הצטרפו אליהם חוקרים נוספים שפרסמו לא מעט עבודות מדעיות. בחלקן נערכה השוואה בין התנהגות הלהקות להתנהגות חברתית של בני אדם, וד"ר אוסטרייכר ממשיך את המחקר עם מתנדבים מהארץ ומחו"ל. שעות הבוקר המוקדמות הן השעות המומלצות לביקור במקום היות שלפני שחום היום מכביד על הסביבה יוצאת החבורה המלוכדת בריקוד מרהיב שבמהלכו מסתדרות הציפורים בשורה ארוכה ויוצאות בסדרת צעדי מחול אחידים עם ציוצים קבועים. בכל רגע נתון ניצבת אחת הציפורים הבוגרות בצמוד לקן ושומרת על הגוזלים תוך שהיא פוקחת עין גם על המחוללים.
כאשר מצטרפים לסיור של החברה להגנת הטבע אפשר לעקוב אחר הציפורים כשהן מתעוררות ורוקדות את ריקוד הבוקר, ולאחר מכן לעקוב אחר שגרת יומן שכוללת חיפוש מזון ומאבקי שמירה על הטריטוריה. לדברי המדריכים אף פעם לא משעמם כאן ותמיד יש מה לראות ולהראות היות שהציפורים מתקשרות זו עם זו ללא הרף.
סיורי זנבנים, בתאום מראש, בבית ספר שדה חצבה: 08-6581546.
כך מגיעים: נוסעים דרומה על כביש 90 עד לצומת חצבה, ופונים לפי השילוט לבית ספר שדה חצבה.
צילומים: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
