ביקורת חסרת תקדים של שופטת בית המשפט בחיפה על הפניקס. חייבה אותה בריבית עונשין ובפיצוי על עוגמת נפש בשל דחיית סרק של תביעה, וקנסה אותה בעשרת אלפים שקל בגלל ניצול סרק של הליכי משפט
שופטים רבים בערכאות שונות נתקלים חדשות לבקרים בניסיונות מניסיונות שונים של חברות ביטוח לדחות תביעות של מבוטחים שלהן בטענות סרק.
"שיטת מצליח" של מבטחים שונים מבוססת על כך שלהם יש הרבה יותר זמן ומשאבים מאשר למבוטחים שלהן, וגם במקרה הגרוע ביותר – כשהם מפסידים בבית המשפט – ברוב המקרים הם נדרשים לשלם רק את הפיצוי שממילא היו חייבים לשלם. "שיטת מצליח", לכן, מאד משתלמת להם כלכלית.
פסק דין חשוב שכתבה לאחרונה שופטת בית משפט השלום בחיפה חנה לפין עשוי לסמן שינוי מגמה, ולהציב תמרור אזהרה בפני חברות הביטוח.
"נראה שחברות הביטוח רואות במבוטח אויב שיש להילחם בו", קובעת השופטת לפין בפסק דין שבו דחתה את ניסיון ההתחמקות-מתשלום של חברת הביטוח הפניקס.
סלידת השופטת מהתנהלות חברת הפניקס מתבטאת היטב בעונשים שגזרה על החברה: נוסף לתשלום מלוא הנזק, שכר טרחת השמאי, שכר העדים, ותשלום למכבי האש, הטילה השופטת על הפניקס גם ריבית עונשין (בשיעור של פי 3 מהריבית הרגילה) על הסכום שהיה עליה לשלם לתובעת, ובנוסף לכך גם 8,000 שח כפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מהתנהלות המבטחת.
אם לא די בכך, ניסיונה של הפניקס לגלגל אשמת שווא בסחבת על סוכן הביטוח תעלה לה 5,000 שח נוספים, ואם לא די בכל אלה תשלם הפניקס לאוצר המדינה עשרת אלפים שח נוספים בגין "המשך ניהול המשפט וניהול הליכי סרק…"
בפסק דינה קובעת השופטת לפין: "תיק זה הוא אחד מאותם מקרים שלא היה צריך להגיע לבית המשפט ובוודאי לא להתנהל עד סופו". לפין מזכירה בהקשר זה דו"ח של משרד האוצר, שפורסם לאחרונה ומתייחס למידת ההיענות של חברות הביטוח לתביעות שמוגשות על ידי מבוטחיהן בענפי הביטוח השונים, ומציינת כי תיק זה הוא "אחד מאותם מקרים".
אש בחצר הבית
תחילת הפרשה בפברואר 2012, כאשר מכוניתה של מבוטחת בחברת הפניקס עלתה באש ונשרפה כליל בחצר בית הוריה של המבוטחת, תוך שהיא גורמת נזק גם לבית ההורים.
חברת הפניקס סירבה לשלם את תגמולי הביטוח בטענה שמדובר בתביעת תרמית. טענת הרמייה התבססה על כך ששרידי המכונית השרופה סולקו מהמקום לפני שהיה בידי חברת הביטוח לבדוק אותם, השמאי שהוזמן (על ידי סוכן הביטוח) להעריך את גובה הנזק לא היה שמאי הסדר של חברת הביטוח (אלא שמאי פרטי), ולטענת הפניקס סוכן הביטוח דיווח לחברה על המקרה באחור רב.
המבוטחת, באמצעות עו"ד עופר גונן, תבעה בתגובה את חברת הפניקס (אשר יוצגה על ידי עו"ד ישראל עובדיה) ואת סוכן הביטוח אשר טיפל בתיק.
כבר בשלבים מוקדמים של ההליך בבית המשפט התברר של'הפניקס' לא היו ראיות שיכולות היו לבסס את טענת התרמית. בהחלטת ביניים של השופטת לפין היא הציע לנתבעת "להגיע להסדר עם התובעת ויפה שעה אחת קודם", וזאת לאחר שרמזה שם ש"הנתבעת לא הצליחה להוכיח אף לא ברמה הנדרשת במשפט אזרחי רגיל, על אחת כמה וכמה לעבור את הרף הנדרש להוכחת כוונת מירמה בתביעה אזרחית, כי תביעתה של התובעת במירמה יסודה ועל כן אין היא חייבת בתגמולי הביטוח".
בעקבות "המלצת" בית המשפט הסכימה אמנם הפניקס לשלם לתובעת את כל סכום התביעה, אבל טענה שאין מקום להשית עליה ריבית עונשין או להטיל עליה לפצות את המבוטחת בגין עוגמת הנפש, מפני שלטענתה היא ניהלה את הטיפול בתביעה בתום לב. בין היתר טענה הפניקס שסוכן הביטוח התנהל באופן לא מקצועי, וזה מה שגרם לחשד לפיו התקיים מעשה מירמה שבו שותף גם סוכן הביטוח. חשד זה, כאמור, התבסס על כך שסוכן הביטוח לא דיווח בזמן אמת על הארוע והזמין שמאי פרטי ולא שמאי מטעם הנתבעת. בעקבות כך מינתה החברה חוקר פרטי שממצאיו הביאו לדחיית התביעה.
קרבות התשה
השופטת לפין דחתה את כל הטיעונים הללו. במהלך הדיון בבית המשפט הוכח שהסוכן דיווח על המקרה כבר למחרת האירוע, ואת השמאי הפרטי הזמין משום שבאותה שעה לא הייתה בידיו רשימת שמאי ההסדר של החברה.
השופטת קבעה בפסק דינה כי "חוק חוזה הביטוח הוא חוק אשר נועד להגן על המבוטחים. חברות הביטוח חייבות לנהוג בתום לב ולא להתיש את מבוטחיהן. עשרות ואולי מאות פסקי דין מוכיחים את חברות הביטוח על התשת מבוטחים, התנהלת שלא בתום לב, משיכתם לבית המשפט כדי "שיאלצם" להתפשר וכו', אך "הכלבים נובחים והשיירה עוברת" וכאילו כלום. ….".
לעצם התביעה קובעת השופטת: "למעשה אכן מדובר בהליך סרק שלא היה צריך להתנהל, בוודאי לא כאשר הוכח כי סוכן הביטוח הודיע לנתבעת על האירוע יום לאחר התאונה… אכן, הזמנת השמאי הפרטי יכולה לעורר חשד, והעובדה כי לא יכלה לבדוק בעצמה את המכונית או שרידיה יכולה להגביר חשד והייתה הצדקה לא לשלם מיד ולשלוח חוקר. דא עקא, החוקר נשלח רק אחרי פנייה שנייה של עו"ד טראבוני בשם התובעת מיום 17.4.12. המכתב הראשון נשלח אל התובעת ב- 3.5.12, שם נכתב מדוע רק עתה נפתחה התביעה – מה שהתברר כלא נכון בעליל".
ועוד מוסיפה השופטת: "משהתקבל דו"ח החוקר הנתבעת ראתה או הייתה חייבת לראות, ואם לא ראתה התרשלה בכך, כי הדו"ח חלקי מאוד, חסר, ולא מקצועי ולא ניתן לגבש לגביו כל מסקנה, ועל כן היה עליה או להשלים חקירה או לשלם את תגמולי הביטוח ולייתר את הצורך בתביעה זו.".
אשר להאשמות נגד סוכן הביטוח קובעת השופטת כי "ניתן לומר כי מלכתחילה, התנהלות הסוכן הייתה טבעית ואנושית. בנסיבות אירוע טראומטי של שריפת מכונית בחצר הבית, נראית לנתבעת היושבת הרחק מהמקום מחשידה, וזאת ניתן לקבל. ניתן בדוחק רב לומר כי עדיין לא חצתה את הגבול שבין אטימות ואדישות לחוסר תום לב כאשר החלו ההליכים והוגשה התביעה. אך מאז שקיבלה את כתב התביעה על כל המסמכים, לעומת חוסר כל ראיות למרמה, והנתבעת המשיכה בהליכים, נחצה הקו.
ה"מלחמה" המשפטית אותה ניהלה הנתבעת, כאשר בידיעתה כבר כי אין לה כל ראיות למרמה, היא ניצול הליכי המשפט לרעה, והתנהלות בחוסר תם לב גם כלפי בית המשפט. בשלב זה אכן ניצלה הנתבעת לרעה את "הלכת סויסה", כפי שהתברר במהלך המשפט.
התנהלות מתישה זו של הנתבעת גרמה לתובעת לנזקים כספיים ולעגמת נפש. יש לזכור כי התאונה התרחשה ב- 23.12.12 ורק עתה תזכה התובעת לקבל את תגמולי הביטוח המגיעים לה כדין. אדם מבטח את רכושו על מנת שבעת צרה תהיה לו עזרה ותרופה, אך נדמה כי חברות הביטוח רואות במבוטחיהן "אויב" שיש להילחם בו בכל האמצעים, ולא כמי שהן אמורות להתייצב לצדו בעת צרה", קובעת השופטת לפין.
"יש הצדקה מלאה בתיק זה לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית על פי סעיף 28 לחוק חוזה 32 הביטוח. אכן הנתבעת ניהלה הליכי סרק, וזה המקרה בו יש לחייבה. יש הצדקה מלאה לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש לתובעת, אשר על לא עול בכפה, עד היום, לא זו בלבד שניזוקה כספית, גם הושפלה וכבודה נרמס בהטיח הנתבעת בה אשמת מרמה ללא בסיס", מסכמת השופטת את החלטתה.
כאמור, הפניקס חויבה בתשלום מלוא הנזק, ריבית עונשין, פיצוי בגין עוגמת נפש ותשלום הוצאות עו"ד לסוכן הביטוח. ובנוסף נקנסה בגין ניצול הליכי סרק בבית המשפט.
