אפשר להתווכח על השפעת האדם והתחבורה על אקלים כדור הארץ, והרבה אנשים עושים את זה, אבל לכולנו ברור שלרוב בני האדם קשה לתפוש בחושים שלהם את מה שמתגלה באמצעות חשיבה מדעית וניסויים שנערכים בהתאם לה. אבל מה עושים כאשר תוצאות של מחקר מדעי אחד מערערות את התובנות שלנו לגבי פעולות שחייבים לנקוט כדי להימנע מן האסונות שחוזים מחקרים אחרים?
מחקר שנערך באוניברסיטת שטוקהולם בשבדיה ופורסם לאחרונה מבהיר אמנם שאורח החיים האנושי ברחבי העולם פוגע באקלים ובכל החי והצומח על-פני האדמה, אלא שאופן הפגיעה מפתיע, בלתי צפוי, ולעיתים גם עובד לכיוונים מנוגדים.
החוקרים יצאו לדרך עם הידיעה שישנם סוגים שונים של מזהמי אוויר שנפלטים כתוצאה מהבערת דלקים ממקורות אורגניים בכלי רכב, תחנות כוח ומפעלים תעשייתיים. שריפה כזאת משחררת לאטמוספירה פחממנים, תחמוצות חנקן, גופרית, וסוגים נוספים של חלקיקים גדולים וקטנים שחלקם מתפרק תוך זמן קצר יחסית ואחרים שורדים לאורך זמן. מה שאי אפשר היה לדעת בוודאות זה כיצד כל סוג של מזהם-אוויר משפיע על האקלים בקנה מידה גלובלי, ואת ההזדמנות הנדירה לבחון את זה סיפקה מגפת קורונה.
רבים מאיתנו זוכרים את צילומי האוויר והלוויין שפורסמו בתקופת הקורונה בהשוואה לצילומים דומים משנים קודמות, ובהם נראה בבירור צמצום דרמטי של הערפיח וה"לכלוך" מעל רבים מן האזורים המיושבים בעולם, בדגש על ריכוזי אוכלוסייה ענקיים. כדי להבין את הסיבה למה שראו עינינו לא נדרש מחקר מדעי: בשיא הקורונה פחתו מאד הפעילות התעשייתית והיקף תנועת כלי רכב בעולם, והאוויר הנקי יותר נראה בשעתו כמו קרן אור בתוך אווירת הטרור הביולוגי שנחתה באותה תקופה על העולם.
החוקרים השבדים ביקשו לבחון את השפעת האפקט הזה על התחממות כדור הארץ ולצורך זה הגיעו אל תחנת מדידת איכות האוויר Hanimaadhoo שממוקמת בצפון האיים המלדיביים, מול חופי הודו. תחנה זאת מנטרת את רמות הקרינה ואת הרכב האוויר שנושב מכיוון בנגלדש, הודו ופקיסטן – אזורים שמיושבים על-ידי כ-650 מיליון בני אדם. הניסויים נערכו באביב 2020 ומהר מאד הסתבר שהריכוז של חלקיקים מזהמי אוויר בעלי אורך חיים קצר, כמו אירוסולים, צנח באופן משמעותי, בעוד שכמעט לא היה שינוי בריכוז של גזי חממה מאריכי חיים בתוך מסת האוויר מעל דרום אסיה.
האירוסולים שבאוויר יוצרים "אפקט קירור" מפני שהם פועלים כמו שמשייה גדולה שמחזירה חלק מקרינת השמש בחזרה לחלל ומקזזת חלק מן הקרינה של גלים קצרים באמצעות אינטראקציות פיזיות. ככל שהריכוז של חלקיקים כאלה באוויר צנח נותר פחות מיסוך ופחות קירור. לעומת זאת, גזים שאורך החיים שלהם ארוך יותר – כמו מתאן ופחמן דו חמצני – יוצרים "אפקט חממה" אשר מונע מן החום שנצבר באטמוספירה להתפזר לחלל.
התוצאה שנמדדה הייתה זינוק של שבעה אחוזים בקרינת השמש שהגיעה אל פני השטח של כדור הארץ, ובכך העלתה את הטמפרטורות. במילים פשוטות – הכמות של גזים רעילים שגורמים לנזקים בריאותיים חמורים לבני אדם, ולנזקים עצומים לכל החי והצומח – צנחה, וזה טוב. מאידך – כמות הקרינה שחודרת את האטמוספירה ומחממת את כדור הארץ עלתה – וזה כמובן רע.
פרופסור אוריאן גוסטפסון מאוניברסיטת שטוקהולם, אשר הוביל את המחקר והיה אחראי על המדידות במלדיבים אומר ש"באמצעות הניסוי הגיאופיזי רחב ההיקף הזה הצלחנו להראות שבעוד השמיים נעשו כחולים יותר והאוויר נקי יותר, התחממות האקלים גברה עם הסתלקותם של החלקיקים המקררים האלה".
למרבה האירוניה – התוצאה היא שהפסקה מוחלטת של שריפת דלקי מאובנים ומעבר למקורות אנרגיה מתחדשים עם אפס פליטות עלולה להגביר במידה רבה את רמות הקרינה, וזאת בשעה שהפינוי של גזי החממה מן האטמוספירה יארך זמן רב יותר.
בניסוח של עורכי המחקר: "… בארבעת העשורים האחרונים, העומס האטמוספרי של CO2 גדל ב -50%, מה שגרם לעלייה של 1 K בטמפרטורות העולמיות. בתגובה נשקלים וננקטים כעת מאמצים עולמיים להפחתת פליטות, כולל הסכם פריז… בעוד שהשפעת ההתחממות של גזי חממה מובנת היטב, ההשפעות האקלימיות של אירוסולים פחות מאופיינות היטב וזה גורם לאי-ודאות גדולה (בשאלת) הכפייה הקרינתית… באופן כללי, אירוסולים מקררים את האקלים, ישירות באמצעות אינטראקציות עם קרינת השמש או על ידי אינטראקציות "אירוסול-ענן".
אירוסולים אטמוספריים מכחידים חלק מקרינת הגלים הקצרים ובכך מפחיתים את קרינת השמש שמגיעה לפני השטח… התוצאה היא מיסוך ההתחממות הגלובלית (הפחתת ההתחממות הכוללת), ובכך יש תרומה להתקררות האקלים נטו. עוצמת אפקט הקירור הנגרם על ידי אירוסולים נותרה מאוד לא ודאית בשל המורכבות של הרכב ומחזורי החיים של אירוסולים…
המדיניות להפחתת שינויי אקלים מתמקדת באופן טבעי בפליטות של גזי חממה מאריכי חיים (CO2, CH4 ו-N2O), (אלא שהיא) תפחית גם את תרסיסי "קירור האקלים" שנפלטים יחד איתם, שתוחלת החיים שלהם קצרה הרבה יותר ולכן (הריכוז שלהם) יפחת מהר יותר… הפסקת קירור התרסיסים תוביל להתחממות אקלימית נטו וכך תנטרל בשוגג את ההשפעה הרצויה – (והאפקט הזה) זכה עד כה לתשומת לב מועטה בלבד בזירת מדיניות האקלים.
להתחממות כזו, ולשינויים בכמות הקרינה שמגיעה לכדור הארץ, יהיו השפעות חמורות רבות, כולל הפרעה למחזורים הביו-גיאוכימיים העולמיים. בהקשר זה, כימות תצפיתי של פירוק אירוסולים רצוי באותה מידה הן על ידי קובעי מדיניות והן על ידי מדענים…
הפסקה מוחלטת של שריפת דלקי מאובנים (ומעבר) אל אנרגיות מתחדשות ללא פליטות תביא להסרה מהירה של מסכות אירוסולים בשעה ש(האפקט) של גזי החממה יימשך…"
"במהלך מספר עשורים", אומר פרופסור גוסטפסון, "צמצום פליטות עלול להוביל להתחממות אקלימית נטו בגלל צמצום אפקט ה'מיסוך' שהחלקיקים יוצרים. למרות זאת – ברור שאנחנו זקוקים להפחתת משמעותית ומהירה של כלל הפליטות".
עורכי המחקר בוודאי לא מסיקים שצריך להמשיך לפלוט מזהמים לאטמוספירה, ובוודאי כשמדובר במזהמים שהנזק הבריאותי שלהם לא מוטל בספק. אבל המחקר הזה מדגיש את המורכבות הרבה של השפעת האדם על האטמוספרה ועל האקלים.
