בין השנים 2012-2016 ייצרה רנו מנועי טורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר שהותקנו גם בדגמים שונים של ניסאן ודאצי'ה (נמכרו ישראל במכוניות חדשות עד שנת 2018), ובגלל כשל תכנוני או מבני כושלים רבים מהם עוד לפני שהם משלימים 60,000 קילומטרים ומחזירים את נשמתם למגרש הגרוטאות. רנו, מסיבותיה שלה, מסרבת לקבל אחריות על הכשל הסדרתי ולטפל בלקוחותיה, וכך נדרשים אלפי בעלי רנו, ניסאן ודאצ'יה לתקן תקלות יקרות מאד על חשבונם ולהוציא מכיסם בין אלפי לעשרות אלפי שקלים. בישראל הוגשה אמנם תביעה ייצוגית כנגד שלוש היצרניות והיבואנית שלהן, אבל בגלל משבר קורונה ועומס על בתי המשפט היא מתנהלת בעצלתיים ולא צפויה להכרעה בעתיד הנראה לעין.
מי שנאלצים לשאת לבדם בעול הכבד הם בעלי הרכב, והם נדרשים כעת לשאלה מוסרית וחוקית לא קלה: מה לעשות כאשר רוצים למכור מכונית עם תקלה ידועה? האם חייבים ליידע את הקונה אודותיה או שמותר להסתיר את המידע הזה? התשובה לשאלה זאת פועלת גם לכיוון ההפוך, וכדי לא להחזיק אתכם במתח נאמר כבר כאן ועכשיו שכל מי שקנה מכונית פגומה מסוחר או מחברת סחר ברכב, אך גם מלקוח פרטי, יכול לתבוע את נזקיו. חובת הגילוי הנאות חלה לכאורה לא רק על מי שמוכר רכב אלא גם על מי שמטפל בו, ולכן גם מוסכי רשת של היבואנית אשר מסתירים מידע אודות פגם ידוע עוברים לכאורה על החוק, ועל כך בהמשך הדברים.
בכתבה זאת לא נעסוק כמעט בצד הטכני והמכאני מפני שהוא פורט בהרחבה בכתבות קודמות שלנו בנושא זה. מהות התקלה ברורה וידועה היטב גם לנתבעות בתביעה הייצוגית: יצרנית הרכב רנו, שייצרה את המנועים, ויצרניות הרכב ניסאן ודאצי'ה שהתקינו אותם במבחר דגמים שלהן. גם היבואנית והמפיצה של שלוש היצרניות – חברת קרסו מוטורס – מודעת היטב לתקלה ובהיותה חברה בורסאית אף פרסמה כחוק את דבר התביעה כנגדה. ויודגש: התופעה מתקיימת בכל דגמי רנו, ניסאן ודאצ'יה שבהם הותקנו מנועי 1.2 ליטר כאלה. אצלנו במערכת TheCar, למשל, הדגם שלגביו נצבר מספר התלונות הגדול ביותר עד כה הוא ניסאן קשקאי.
לקריאה נוספת:
פרשת המנועים הפגומים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: טחנות הצדק טוחנות לאט ומנועים ממשיכים להתפגר
באופן טבעי, רבות מן המכוניות שיוצרו בין השנים 2012 ל-2016, ומיעוטן נמכר בישראל גם בשנים 2017 ו-2018, החליפו כבר לפחות יד אחת, לפעמים גם יותר. חלק מאלה נמכרו, ואף נמכרות כעת, באמצעות חברות טרייד-אין וסחר ברכב – ובהן גם חברות ששייכות באופן ישיר או עקיף לקרסו מוטורס. מייעוץ משפטי שקיבלנו עולה שמי שקנה מכונית משומשת מחברה לסחר ברכב, או אף מלקוח פרטי, ונפגע מן הכשל הסדרתי – יכול לתבוע את המוכר ולדרוש את ביטול העסקה כמו גם פיצוי כספי. לצורך זה עליו להוכיח שהמוכר ידע אודות התקלה, או אמור היה לדעת לגביה, וזאת לא בהכרח משימה מסובכת.
מנגנון הכשל ופצצות הזמן
כאמור, בכתבה זאת לא נתעמק יתר על המידה בכשל עצמו, אבל באופן הכללי ביותר נאמר שבגלל טעות תכנון או פגם יצור יש למנועים אלה נטייה לצריכה גבוהה מאד של שמן מנוע, עד כדי ליטר שמן בכל 1,000 קילומטרים. לאחר שמנוע מאבד את רוב השמן – וזה עלול לקרות גם בתוך ימים ספורים לאחר שהרכב יצא מטיפול תקופתי, מתחילים להיגרם נזקים מכאניים שונים למערכת התזמון, לשסתומים, לצילינדרים ולבוכנות – ובסופו של דבר המנוע כושל וחייבים להחליף אותו או לבצע "אוברול".
ישנם בעלי רכב שנתקלו בתופעה כעבור 30,000 קילומטרים או פחות ויש מי שגמאו כבר יותר מ-100,000 קילומטרים ללא כל בעיה. אבל לאחר מאות תלונות שהתקבלו אצלנו, ואלפי תלונות שפורסמו באירופה, ברור מאליו שמדובר בכשל סדרתי ובתקלה לא שכיחה בתעשיית הרכב. ברור לנו שגם מי שטרם נתקל בבעיה הזאת לא מחוסן מפניה והיא עלולה להתרחש במכוניתו. היצרניות אמנם ביצעו עדכון תוכנה שאמור לצמצם את הסיכון, אבל בעולם פורסמו עדויות לפיהן גם מנועים כאלה כשלו. בישראל נמכרו כמה עשרות אלפי מכוניות עם מנועי 1.2 ליטר כאלה והבעיה, ככל הידוע, התגלתה כבר בכמה אלפים מהם. מבין שאר כלי הרכב חלק עברו תאונות משביתות ואחרים נוסעים כרגיל מבלי שנתגלתה בהם תקלה, אבל כל עוד שהיצרנית מסרבת לספק לרוכשים "רשת ביטחון" כלשהי חייב כל קונה לקחת בחשבון שהוא חשוף לנזק כלכלי לא קל אם וכאשר המנוע של מכוניתו יתקלקל.
בשנת 2008 נחקק בישראל "חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות)", ויש בו שני אלמנטים רלבנטיים לפרשת המנועים התקולים של רנו. ראשית, מרגע שאדם רכש רכב משומש הוא זכאי לפנות אל רשת השירות של היבואנית או אל כל מוסך שבו טופל הרכב, ולדרוש לקבל את כל המידע אודות טיפולים קודמים שבוצעו ברכב. עיון בהיסטוריית הטיפולים יגלה אם הרכב "סבל" מבעיות שקשורות במחסור בשמן ושמא תוקנו תקלות מנוע, ויודגש שתיקון אינו שווה ערך ל"חיסון": לנו ידוע על מקרים שבהם גם מנועים שתוקנו או הוחלפו סבלו פעם נוספת מאותן בעיות.
האלמנט החשוב השני בחוק מכירת רכב משומש מחייב את העוסקים בסחר ברכב למסור לקונה טופס גילוי נאות שבו מפורטים פרטים רלוונטיים לעסקה, ובכלל זה גם מידע אודות תקלות מהותיות ברכב. לכאורה, כל חברה רצינית לסחר ברכב משומש אמורה להכיר את הבעיה הייחודית למנועי ה-1.2 ליטר של רנו, ניסאן ודאצי'ה, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר באחת החברות בקבוצת קרסו מוטורס. סוחרים ברכב משומש אשר מוסרים לרוכשים מידע חלקי או מוטעה צפויים לא רק לביטול העסקה ולהשבת כספם של הרוכשים – אלא חשופים גם לקנס הקבוע בחוק. די להוכיח שסוחר הרכב ידע, או אמור היה לדעת, על התקלה הסדרתית כדי לשכנע את בית המשפט לבטל את העסקה ולחייב את המוכר בפיצוי. אגב, מספיק שסוחר רכב לא מסר ללקוח טופס גילוי נאות חתום כדין כדי להביא לביטול עסקה, והסוחר חשוף לתביעות ולקנסות.
ככלל, עיקרון מהותי במשפט הישראלי הוא "חובת תום הלב", וסוחר רכב (או לקוח פרטי) שמסתיר במכוון ליקויים מהותיים מפר חובה זאת באופן בוטה. לעניין זה קבע בית המשפט העליון שהטעיה יכולה להיות "במעשה", כלומר כאשר מציגים בפני הקונה פרטים שגויים (למשל: "אף פעם לא שמענו שיש בעיות במנועי 1.2 ליטר") או "במחדל", כלומר כאשר למוכר ידוע (או צריך היה להיות ידוע) שהרכב סובל מבעיה מהותית ולמרות זאת הוא לא מגלה את זה באופן יזום לקונה. "חוק מכירת רכב משומש" אמנם מנוסח באופן שמדגיש בעיקר אי גילוי בנושאים כמו תאונות, קילומטראז' ובעלויות קודמות, אבל הפסיקה מאשרת שהכוונה היא גם לליקויים מכאניים משמעותיים ובהם תקלות במנוע או בתיבת הילוכים.
נדגיש שוב: בעלים פרטי שמוכר רכב עם תקלה חייב ליידע באופן יזום את הקונה אודות מצב הרכב ואסור לו להתעלם מכך. לכן, כדי להגן על עצמו מפני תביעות עתידיות חשוב שמוכר רכב יחתים את הקונה על טופס הגילוי הנאות (שאותו אפשר להוריד כאן) וכך הקונה לא יוכל לטעון בעתיד שלא גילו לו שקיימת בעיה.
ככל שמדובר בסוחרי רכב – חובת הגילוי הנאות שחלה עליהם נחשבת ל"מוגברת", וזאת מעצם העובדה שעיסוקם בסחר ברכב. אם סוחר רכב לא יוכל להציג בפני בית משפט טופס גילוי נאות שעליו חתום לקוח – ובו נכתב במפורש שהסוחר יידע את הלקוח אודות בעיה קיימת במנועי ה-1.2 ליטר (או אפשרות לבעיה כזאת) – סיכוי סביר שבית המשפט יפסוק שהמחיר ששולם תמורת הרכב לא שיקלל את התקלה. אגב חשוב: גם אם המוכר יוכל להציג בפני בית המשפט טופס של מכון בדיקה שמוכיח שהמנוע היה תקין בעת הבדיקה – זה לא פוטר אותו מחובת הגילוי היזום של תקלה ידועה.
הגנת הצרכן
חוק רלבנטי נוסף לעניין המנועים הפגומים הוא "חוק הגנת הצרכן" שבו נקבע שעוסק חייב לגלות לצרכן "כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס". כאשר לקוח תמים רוכש רכב משומש ולא זוכה לגילוי נאות הוא יכול לתבוע את המוכר גם מתוקף חוק זה. אגב, כלל זה חל גם על מוכר פרטי שמוכר מכונית תקולה לקונה תמים.
בהמשך השבוע נפרסם כאן מדריך לבעלי רנו, ניסאן ודאצ'יה ובו נסכם עבורם מה כדאי להם לעשות וכיצד לטפל בתקלות במנועים, אך ראוי להקדים כבר כעת ולומר שאצלנו התקבלו תלונות של לקוחות שטוענים שהם לא זכו לגילוי נאות מצד חלק מן המוסכים ברשת השירות של היבואנית. לטענתם, לאחר שהתגלתה במנוע שלהם תקלה והם פנו אל מוסכים של רנו, ניסאן או דאצ'יה כדי לטפל בה – נטען בפניהם שתקלה סדרתית כזאת "לא קיימת" ושהם נדרשים לשאת בעצמם במלוא עלות התיקון.
על-פניו, ובהתאם לייעוץ משפטי שקיבלנו, אם אכן נציגים של קרסו מוטורס – בין אם ביחידות הטריד-אין ובין אם בחטיבת השירות של החברה – לא מעדכנים לקוחות אודות עצם הקיום של תקלה הם גורמים לכאורה להטעיית לקוחות בהתאם לנוסח "חוק הגנת הצרכן". בחוק זה נקבע, בין השאר, "איסור הטעיה": "לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה: הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות".
פנינו אל קרסו מוטורס עם מספר שאלות בנושא ובין השאר שאלנו מדוע לא נמסרה לכל נציגי המכירות והשירות בקבוצה הנחיה כתובה עם הסבר מניח את הדעת שלהם ללקוחות אודות מהות התקלה במנועי ה-1.2 ליטר ואודות ההשלכות האפשריות שלה עליהם בעתיד, וזאת כדי שלכל הפחות הם יתנהלו תוך גילוי נאות וב"ידיים נקיות". נכון למועד פרסום כתבה זאת לא קיבלנו כל תשובה לשאלה זאת, כמו גם לכל השאלות הנוספות שנשאלו. עד כה לא נמסרה לנו גם אף תגובה אודות הפרשה בכללותה מעבר לתגובות כלליות שנמסרו לנו בכתבות קודמות.
אז מה עושים?
אם אתם בעלים של מכונית מתוצרת רנו, ניסאן או דאצ'יה עם מנוע טורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר שיוצר בין השנים 2012-2016 (ובכלל זה גם מכוניות שנמכרו בישראל עד לשנת 2018) עדיף שבשעת מכירת הרכב תחתמו בפני הקונה על טופס גילוי נאות שבו תציינו כל פרט מהותי בקשר למצב המכונית. חשוב לשמור על העתק של טופס זה, בחתימת ידו של הקונה, כדי למנוע תביעות עתידיות כנגדכם. אם אתם הבעלים של מכונית כזאת וידוע לכם על בעיה – עדיף שלא לקחת סיכון ולא כדאי להסתיר אותה מפני רוכש תמים, פשוט מכיוון שרוב הסיכויים שזה יחזור אליכם כבומרנג עם תביעה כספית כבדה.
לכל מי שקנה מכונית משומשת עם מנוע 1.2 ליטר ונתקל בבעיה מומלץ לפנות ראשית לכל אל המוסך המטפל ולדרוש לקבל את היסטוריית הטיפולים ברכב. המוסך, כאמור, חייב לספק לכם את המידע הזה מתוקף החוק. אם בתיעוד שקיבלתם יש אזכור לצריכת שמן מוגברת ו/או לתיקונים או בדיקות שקשורים במנוע ונובעים ממחסור בשמן – אפשר לפנות אל מוכר הרכב ולדרוש את ביטול העסקה ואת השבת סכום הרכישה או חלק ממנו (בהתאם למשך השימוש לאחר הרכישה).
נכון להיום לא ידוע עדיין כיצד תתגלגל התביעה הייצוגית שהוגשה בארץ נגד היצרניות והיבואנית, אבל בסבירות רבה מאד – אם היא תתקבל ותושג בה הכרעה לטובת התובעים – כל מי שנגרם לו נזק יהיה זכאי לפיצוי כלשהו בין אם קנה את המכונית כחדשה מן היבואן או כיד שניה מאדם פרטי או מחברת סחר ברכב. עד אז – אין סיבה שמי שנפגע וזקוק לסעד מיידי יישא בעצמו ולבדו במלוא גובה הנזק.
אגב, באופן עקרוני, כל מי שרכש מחברת סחר ברכב מכונית עם מנוע בנפח 1.2 ליטר מן הסדרה הפגומה, ולא קיבל גילוי נאות בעת הרכישה, יכול לדרוש את ביטול העסקה וזאת אפילו אם עד היום לא נגרמו לו נזקים. עקרונית, בעל רכב כזה עלול להיפגע לא רק בגלל ירידת ערך מואצת אלא גם מפני שבעתיד הוא עלול לסבול מאותה תקלה.
בכתבה הבאה, כאמור, נפרסם מדריך מפורט שמסביר לכל בעלי הרכב שנפגעו כיצד עליהם לנהוג ומה הם יכולים לעשות. עד אז, אם יש שאלות שלא נענו כאן או בכתבות הקודמות אפשר להפנות אותן בדוא"ל אל: editor.thecar@gmail.
