מכון המחקר של מועדון הנהגים הגדול ביותר בעולם, ה-AAA האמריקני, פרסם בסוף השבוע מחקר חדש שמצא שכאשר יורד גשם אסור לסמוך יותר מידי על מערכות הסיוע לנהיגה החדישות שמותקנות ברוב המכוניות החדשות (ADAS). המצב מחמיר ככל שהגשם הופך כבד יותר, וזה רלבנטי במיוחד לכבישים בישראל לא בגלל כמות הגשם אלא בגלל ה"איכות" של כל מופע כזה.
המחקר ה- AAA נערך בשיתוף פעולה עם מרכז המחקר לרכב בדרום קליפורניה (ARC), ובמהלכו "רוססה" השמשה הקדמית במים כדי לדמות גשם. כדי להמחיש מה גדול השיפור שמערכות אלה חייבות לעבור עד שאפשר יהיה לסמוך עליהן – שלא לדבר על מעבר לנהיגה אוטונומית שבה אפשר יהיה להפקיד "בידיהן" את חיינו ואת חיי משתמשי הדרך האחרים – די אם נאמר שבשליש (!) מן המצבים לא הצליחה מערכת הבלימה האוטונומית למנוע התנגשויות במהירות של 56 קמ"ש בלבד. במהירות נמוכה יותר, של 40 קמ"ש, לא הצליחו מערכות הבלימה האוטונומית למנוע התנגשות במכשול ב-17% מן המקרים, וזאת למרות שמערכות הסיוע לא התריעו בפני הנהגים שיש להן בעיית זיהוי.
ה-AAA ביצע את סדרת הניסויים המעשיים על גבי מסלול סגור, ולצורך זה השתמש בשלושה דגמים שונים של כלי רכב אשר מייצגים מגוון של מערכות וחיישנים. באופן מפתיע, דווקא הפעולה הפשוטה יותר, יחסית, של שמירת נתיב (ואנחנו מדברים על נתיבים שמסומנים ב"אמריקנית", לא על סימונים "ישראלים") התגלתה כמסובכת עוד יותר לביצוע, וב-69% מן המקרים היו למערכות השונות פספוסים.
מערכות לא מתפקדות
אגב, לא מיותר להזכיר שהמחקר האחרון מצביע אמנם על בעיית אמת קשה – אבל גם בלי גשם כבר נתקלנו, גם בעצמנו, במגוון רחב של מצבים שבהם מערכות סיוע לנהיגה לא מנעו מכלי רכב לפגוע במכשולים מדומים ולפספס סימונים על כבישים ציבוריים.
אפילו AAA בעצמם ערכו בעבר מבחנים כאלה והגיעו למסקנות לא הכי נעימות. במחקרים קודמים שבוצעו על-ידם נמצא שגם בלי תנאים מכבידים הן "נאבקות" לשמור על כלי רכב בתוך סימוני הנתיבים בעת נהיגה בתנועה מתונה, כמו גם על כבישים מתפתלים וברחובות עם צמתים עמוסים. מערכות סיוע נכשלו לעצור את הרכב כאשר לפניהם ניצבו הולכי רגל במגוון תרחישים נפוצים כמו חציה מול כלי רכב אחר, או כאשר ילד רץ לכביש בין שני כלי רכב חונים, ולא הצליחו לזהות הולכי רגל בלילה, והם "התנגשו" יותר מידי פעמים ברכב שעמד בצד הדרך, והתקרבו יותר מידי לכלי רכב אחרים ולמעקות בטיחות.
גרג ברנון, מי שאחראי ב-AAA על הנדסת רכב ועל קשרים עם תעשיית הרכב, צוטט בהודעת הארגון לעיתונות כשאמר: "מערכות סיוע לנהג ברכב נסמכות על חיישנים ומצלמות כדי לזהות את הנעשה על הכביש כמו גם כלי רכב, הולכי רגל ומכשולים אחרים, ומטבע הדברים פעולתם רגישה לגורמים סביבתיים כמו גשם. במציאות נהגים לא נוהגים תמיד במזג אוויר מושלם ושטוף שמש, ולכן עלינו (ב-AAA) לבצע מגוון מבחנים שלוקחים בחשבון את המצבים האמיתיים שאנשים מתמודדים איתם בנהיגה יום יומית".
לא צריך דמיון מפותח כדי להבין שכאשר מערכות כאלה מותקנות בימינו בכ-90% מן המכוניות החדשות, וכשבחלק מהן נוהגים מטומטמים מן הזן שעובר למושב האחורי ב'טסלה' בזמן נהיגה – נראה שהמצב על הכבישים יהיה גרוע יותר לפני שישתפר.
על כן צריך לומר את הדברים בדרך הברורה והזועקת ביותר האפשרית: מערכות סיוע לנהג הן חשובות, וגם ברמת ההתפתחות הנוכחית שלהן יש להן פוטנציאל להציל חיים ולכן חשוב לבחור בהן. אלא שיותר מידי נהגים טועים לחשוב שהם יכולים להפקיד את החיים שלנו (מילא את שלהם) בידי מערכות כמו בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית או היגוי אקטיבי – ובמקום לעסוק בנהיגה הם מרשים לעצמם לעשות דברים אחרים. זאת טעות קטלנית גם ביום שמש בהיר, וכעת מסתבר שזאת טיפשות של ממש במצבי נהיגה מכבידים. זאת, אגב, דוגמא לבעיה שרשות לאומית לבטיחות בדרכים – לו הייתה לנו אחת כזאת מתפקדת – יכולה להאיר ולהסביר באמצעות מסע הסברה מתאים.
גשם כבד עומד לרדת
המחקר של ה-AAA מפורט מאד וכולל ממצאים רבים אודות המערכות השונות, ואחד הדברים המעניינים שנמצאו בו הוא שביצועי המערכות לא הושפעו משמעותית ממצבים שבהם השמשות הקדמיות היו "סתם" מלוכלכות (וזאת בשונה מן הריסוס שלהן במים באופן שמדמה גשם). אפשר להניח שהסיבה לכך היא שיצרניות הרכב וספקיות המשנה שלהן משקיעות מאמצים בכיול המערכות למצבים שכיחים שבהם שמשות מכוסות באבק או לכלוך או כאשר המגבים לא בשיאם.
יחד עם זאת, אנשי ה-AAA ממליצים שלא לקחת סיכונים מיותרים ולהקפיד על ניקוי טוב של השמשות – גם לטובת המערכות ובמיוחד עבור הנהגים עצמם. עובדה זאת, אגב, מחישה גם את היתרון של "יתירות" – כלומר שימוש במספר חיישנים שונים שלכל אחד יש יתרונות ספציפיים (ומגבלות ספציפיות). למשל, הוספת חיישני לידאר ו/או חיישני אינפרא-אדום יכולה לחפות על מגבלות של חיישני מצלמה ורדאר. הבעיה, כמובן, היא העלות הנוספת של חיישנים כאלה ושל שילובם במערכות ה-ADAS.
אצלנו, בישראל, אין אמנם הרבה ימי גשם אבל שני גורמים הופכים כל יום כזה למסוכן במיוחד בהקשר של ADAS. ראשית, ההתחממות הגלובלית יוצרת מצב שבו יש פחות ימי גשם וכל יום גשם הופך הרבה יותר אינטנסיבי – כלומר שבפרקי זמן קצרים ניתכות כמויות גדולות יותר של מים וההפרעה למערכות ה-ADAS גדולה יותר. שנית, הכבישים שלנו מכוסים בכמויות הרבה יותר גדולות של אבק ולכלוך מאשר במדינות שבהן אין הרבה אבק, ומאשר כבישים שנשטפים באופן קבוע על-ידי גשם קל. התוצאה היא שכלי רכב אחרים על הכביש מכסים את השמשות שלנו, ובעיקר את חיישני המצלמה, בכמויות גדולות של בוץ ולכלוך.
בשורה תחתונה – מחקרים מסוג זה מדגישים את הצורך העולמי במסגרת רגולטורית שתכתיב את הדרישות, הביצועים וגם את סוג הממשק שנדרשים ממערכות כאלה, כמו גם סט אחיד של מבחנים שיוודא שיצרניות הרכב עומדים בהן. למשל – ממשק הגיוני צריך להיות כזה שמנטר את תשומת הלב של הנהג ומפחית באופן דרסטי את מהירות הנסיעה כאשר נהג עסוק בפעילויות אחרות או לא מספיק מרוכז בנעשה סביבו.
