בסוף השבוע פרסמו שתי יצרניות רכב את אחת ההודעות הצפויות, המובנות מאליהן, ההגיוניות והמעשיות ביותר, ויחד עם זאת גם המפתיעה ביותר: ג'נרל מוטורס, יצרנית הרכב האמריקנית הגדולה ביותר, כרתה ברית אסטרטגית עם הונדה, יצרנית הרכב השלישית בגודלה ביפן, במטרה לפתח ולייצר כלי רכב בצפון אמריקה.
לג'נרל מוטורס, יצרנית רכב ותיקה שנוצרה בעצמה (במקור) כאיחוד של יצרניות רכב ובמהלך ההיסטוריה הארוכה שלה כבר נמצאה בברית כזאת או אחרת עם כמעט כל יצרנית רכב עלי אדמות – לא הייתה עד היום ברית עם הונדה. הונדה, מצידה, היא יצרנית הרכב היפנית ה"טהורה" היחידה בעולם, במובן זה שהיא היחידה שמעולם לא התמזגה עם יצרנית רכב אחרת ולא נרכשה על-ידי אחת (משנת 1980 עד 1994 הונדה החזיקה ב-20% מן הבעלות בקבוצת רובר), ולאורך השנים מתעקשת על עצמאותה.
אבל תעשיית הרכב משתנה במהירות, ו"על השולחן" מונח כרגע איחוד ענק בין פיאט-קרייזלר לבין פיג'ו-סיטרואן. מצד אחד נמצאת שם חברה שניסתה לכפות את עצמה ללא הצלחה לאיחוד עם ג'נרל מוטורס, ומצד שני היא מתמזגת עם חברה שג'נרל מוטורס עצמה סייעה להציל ואף רכשה 7% מן הבעלות בה, ואז נפרדה ממנה, ואז מכרה לה את הפעילות האירופאית שלה (ווקסהול ואופל).
ג'נרל מוטורס עצמה, למרות השם המחייב, היא אחת מיצרניות הרכב הצעירות בעולם, שהרי מדובר בחברה חדשה לגמרי שהוקמה על שרידי חברה באותו שם שפשטה רגל בשנת 2009. ככזאת, למרות המון פטנטים שרשומים על שמה ויותר ממאה שנות מחקר ופיתוח, עדיין אין לה פלטפורמה מודולרית ייעודית לרכב חשמלי, וגם אין לה דריסת רגל בשוק הסוללות לרכב חשמלי. קברניטי ג'נרל מוטורס הציגו בתחילת השנה תוכנית השקעה בהיקף של 20 מיליארד דולר לפיתוח וייצור כלי רכב אוטונומיים עד שנת 2025, אבל בעוד שהאוטונומיה הולכת ומתרחקת – נוצר לה צורך הרבה יותר דחוף בתחום הרכב החשמלי. ג'נרל מוטורס שורדת היטב בזכות ביקוש אדיר לטנדרים וקרוסאוברים יקרים בשוק הצפון אמריקני, אבל גם שם מבינים שלא לעולם חוסן ובמוקדם או במאוחר הם חייבים להיות שחקנים משמעותיים בשוק החשמלי. תוכנית החומש הנוכחית של ג'נרל מוטורס, עד לשנת 2023, כוללת השקה של 20 כלי רכב "גלובליים".
הונדה, מעברו האחר של הפאסיפיק, נמצאת גם היא בנקודת שפל. גם לה אין כיום משאבים להיאבק בענקיות הרכב שמתמודדות מולה, ובראשן קבוצת פולקסווגן וקבוצת טויוטה (עם בעלות בריתה: דייהטסו, מאזדה, וגם איסוזו, סובארו וסוזוקי שבעבר היו שייכות חלקית לג'נרל מוטורס), ולמרות שמצבה בגזרה החשמלית קצת יותר טוב מזה של ג'נרל מוטורס עדיין היא במצב שבו עליה לצמצם פעילויות כדי לשרוד. בתחילת השנה הצהירו שתי החברות על שיתוף פעולה לצורך פיתוח משותף של פלטפורמה לכלי רכב חשמליים, וכעת מגיע מה שנראה כמו ההמשך הטבעי של אותה הכרזה.
שיתוף הפעולה, כפי שהוכרז עליו בסוף השבוע האחרון, "מניח יסודות לשותפות עמוקה יותר בצפון אמריקה לפיתוח משותף של מנועים ורכבי קרוסאובר, במטרה להוזיל עלויות ככל שתעשיית הרכב עוברת לכלי רכב חשמליים". במילים אחרות, שתי החברות רוצות לפתח יחד פלטפורמה לאו דווקא חשמלית, יותר בכיוון של פלטפורמה לרכב קונבנציונלי-היברידי, והמסמך שנחתם ביניהן מוגדר כ"מזכר הבנות בלתי מחייב להקמת ברית רכב בצפון אמריקה". בהתאם ל"הסכם הלא מחייב" בין ג'נרל מוטורס להונדה צפויות שתי החברות להתחיל לפתח יחד כבר בשנה הבאה את הפלטפורמות ואת כלי הרכב החדשים, ושיתוף הפעולה צפוי ליצור בסיס לדגמים משותפים וגם לטכנולוגיות חדשות, פלטפורמות רכב, קישוריות, מערכות הנעה, וגם "אסטרטגיות חומרים, לוגיסטיקה ולוקליזציה", לדבריהם. במילים אחרות, הונדה וג'נרל מוטורס ייהנו בין השאר גם מן היתרון לגודל בתחום הרכש.
בשלב זה מותר להניח ולהאמין שמדובר באמת בקשר ראשוני ולא מחייב, רחוק מאד מאיחוד מכל סוג, ובשיתוף פעולה דומה מאד לזה שהיה לג'נרל מוטורס עם פיג'ו-סיטרואן כאשר פותחו פלטפורמות ומנועים לכלי רכב בקטגוריות סופר-מיני וקומפקט לטובת אופל, פיז'ו וסיטרואן. הונדה וג'נרל מוטורס יפתחו יחד את מה שעשוי (או עלול, תלוי את מי שואלים) להיות הדור האחרון של קרוסאוברים שמונעים במנועי בעירה פנימית, ובסך הכל מדובר ככל הנראה בארבעה דגמים שונים לפחות, ולכולם תהיה אפשרות להנעה היברידית-נטענת.
כדי להדגיש עוד יותר את העובדה שלא מדובר בהכרח בקשר שיוביל לחתונה, אלא רק לידידות קרובה בשלב זה, נזכיר לדוגמא את הקשר הסימביוטי בין קבוצת פולקסווגן, שהשגיעה עשרות מיליארדים בפלטפורמת ההנעה החשמלית הטהורה שלה – MEB – לבין פורד האמריקנית שצמצמה פיגור עצום בתחום הזה על-ידי הסכם אסטרטגי עם פולקסווגן, שמאפשר לה להשתמש בפלטפורמה הזאת (ההסכם עצמו כולל גם שת"פים נוספים).
עם זאת, אנליסטים בארה"ב וביפן מטוענים שמדובר בצעד שנועד "לבדוק את טמפרטורת המים", ושאם הקשר הזה יצליח עשויה לצמוח ממנו ברית בסגנון של רנו-ניסאן-מיצובישי או פיאט-קרייזלר. נכון להיות מתמצים הקשרים העסקיים בין שתי החברות בכך שהונדה מחזיקה במניות מיעוט בחברת הניידות המתקדמת של ג'נרל מוטורס, קרוז, לאחר שלפני שנתיים התחייבה להשקיע במיזם זה 2.75 מיליארד דולר במהלך 12 שנים. בנוסף, לשתי החברות יש פרויקט משותף לפיתוח תא-דלק מימני.
מי קרח על הלהבות
יכול להיות שאי פעם בעתיד יהיה מיזוג הדוק יותר בין ג'נרל מוטורס להונדה, ושתי החברות ירוו ממנו נחת. עד אז לא יזיק לשפוך קצת מי קרח כדי לצנן את ההתלהבות ולומר (גם אם זה לא נעים) שמיזוגים גדולים בין חברות רכב מקצוות שונים של הגלובוס לא עובדים, ובמבחן התוצאה אף אחד מהם לא שרד לאורך זמן.
ג'נרל מוטורס עצמה (גם המקורית וגם החדשה) נכוותה מספר פעמים מהרפתקאות מחוץ לאמריקה, ובין השאר הייתה לקורבן (בגלל הנהלתה שלה) של סיבוב מפואר שעשו עליה אנשי פיאט, נסוגה מן הקשר עם פיג'ו-סיטרואן, נסוגה מהקשרים עם כל יצרניות הרכב היפניות, ובעבר הקצת יותר רחוק אפילו ניהלה יחד עם טויוטה בצפון אמריקה ברית מאד דומה לזאת שנכרתה כעת עם הונדה, וגם היא הופסקה כעבור זמן.
ב.מ.וו. לא הצליחה להשתלט על רובר וברחה ממנה כל עוד נפשה בה, דיימלר (מרצדס) לא הצליחה לממש את חלום ה"ברית של שווים" עם קרייזלר ומיצובישי בשלהי שנות ה-90, ואפילו הברית המוצלחת מכולן (לכאורה), בין רנו לניסאן, נמצאת בימינו במצוקה קשה.
