כיצד חיסלו משרדי התחבורה, האוצר והגנת הסביבה את תוכנית הגריטה שתורמת לבטיחות, לבריאות ואפילו לתקציב המדינה, ומדוע זה גורם ליו"ר ועדת הכלכלה להבין ש"המשטר הישראלי הולך ונעלם"?
מדינת ישראל יכולה להרוויח מגרוטאות. זה אולי נשמע מופרך אבל קשה למצוא היום מישהו במשרדי התחבורה, האוצר או הגנת הסביבה שימצא פגם בקביעה הזו.
איך אפשר לעשות כסף מגרוטאות? באמצעות תוכנית ממשלתית שבמסגרתה מוסרים בעלי מכוניות בנות 20 שנים או יותר את המכוניות המקרטעות שלהם למגרש פירוק ייעודי ומקבלים תמורתה 3,000 שקלים.
אז איך בדיוק יכולה המדינה להרוויח אם היא משלמת אלפי שקלים לבעלי המכוניות הישנות? ראשית, הרווח של המדינה ואזרחיה נובע מצמצום נזקיהן האקולוגיים והבטיחותיים של מכוניות מזהמות ולא בטיחותיות.
על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה פולטות מכוניות בנות עשרים פי 20 יותר מזהמים מכפי שפולטות מכוניות מודרניות שיוצרו בהתאם לתקני זיהום אוויר מחמירים. מכוניות ישנות לא מצוידות במערכות בטיחות כמו ABS למניעת נעילת גלגלים בעת בלימה וכריות אוויר, לכן יכולתן למנוע תאונה, ורמת ההגנה שהן מספקות לנוסעים בהן בעת תאונה נחותה משמעותית מזו של מכוניות חדשות. מכוניות ישנות אמנם נוסעות פחות, אבל רמת הקטלניות שלהן יחסית לקילומטראז' גבוהה יותר.
רווח נוסף, כלכלי ומוחשי, מתקבל מהגדלת הכנסות המדינה ממסים. איך פירוק גרוטאה בת 20 תורם להכנסות המדינה?
בקלות: בזכות השירשור של רכישת מכוניות חדשות.
חלק מבעלי הגרואות הנגרטות אמנם יעברו לתחבורה ציבורית אבל רובם יוסיפו כמה אלפי שקלים וירכשו מכונית פחות ישנה ממי שבעצמם ירכשו מכונית אחרת, ובסוף השרשרת תירכש מכונית חדשה. רכישת כל מכונית חדשה מכניסה למדינה מס קנייה בסך ממוצע של כ-34 אלף שקלים, ולכן תוכנית הגריטה מגדילה את הכנסות המדינה ממסים.
חברת הייעוץ "פארטו", שביצעה עבור הממשלה תחשיבים כלכליים אודת תוכנית הגריטה, העריכה בשנת 2011 ש"כ-90% מהרכבים הנגרטים בתוכנית יוחלפו ברכבים חדשים, ולפיכך תוקדם רכישתם וכניסתם לשוק בעקבות החלת התוכנית. (אולם) 10% מכלי הרכב לא יוחלפו, ובעלי הרכב יעברו לתחלופה חלופית".
אז כמה כסף בסך הכל יכולה המדינה להרוויח מתוכנית הגריטה? האומדנים מטבעם אינם מדויקים אבל מצביעים על תועלת כלכלית ברורה ומשמעותית. על פי משרד התחבורה, התועלת "נטו", לאחר הפחתת עלות הפעלת התוכנית, מגיעה עד 75 מיליון שקלים בשנה. במשרד להגנת הסביבה מעריכים כי הפחתת זיהום האוויר לבדה חוסכת למשק כ-30 מיליון שקלים בשנה. סכומים אלה יכולים להיות גדולים משמעותית. חברת הייעוץ פארטו שבדקה את התוכנית המליצה להגדיל את המענק לבעלי המכוניות ל-4,100 שקלים, ולקבוע שתקציב התוכנית יהיה 40 מיליון שקלים בשנה למשך שלוש שנים. בתקופה זו, כך העריכה החברה, התועלת נטו למשק תגיע ליותר מחצי מיליארד שקלים, וזאת עוד לפני שמתייחסים להגדלה הצפויה בהכנסות המדינה ממסים.
נתונים דומים לאלה הוצגו לראשונה למשרדי הממשלה כבר לפני כעשור. חברת פארטו הגישה דו"ח ראשון ב-2003, ובו קבעה ש"תוצאות הניתוח מראות כי ישנה כדאיות כלכלית להפעלת תוכנית גריטה לרכבים פרטיים. התועלת נטו למשק מהפעלת תוכנית לרכב פרטי מגיעה לכ-25 עד 68 מיליון שקלים בשנה – תלוי בצפי הגריטה". חמש שנים לאחר מכן, בשנת 2008, פרסמה הוועדה בין-משרדית למיסוי ירוק את המלצותיה, ובהן המלצה מפורשת להפעיל תוכנית גריטה בהקדם האפשרי. "הכדאיות למשק נובעת מהחיסכון בפליטת זיהום, ומההנחה שבעלי רכב שיקבלו את ההחזר (הכספי) ירכשו רכב חדש יותר, ובסופו של תהליך יירכש רכב חדש וישולמו מסי הקנייה", נכתב בדו"ח הוועדה, שבראשה ישב בועז סופר, סמנכ"ל רשות המיסים בשעתו. "מספיק שאחד מכל עשרה יגרום לקניית רכב חדש, כך שקופת המדינה תפוצה על התשלום" נכתב שם.
אלא שלמרות התועלת הכלכלית, ולמרות השיפור הצפוי באיכות האוויר והבטיחות בדרכים, מדינת ישראל לא מיהרה להפעיל את התוכנית. רק ב-2010, שבע שנים לאחר הגשת הדו"ח הראשון של חברת הייעוץ, החלה תוכנית הגריטה לפעול. בתחילה התחרו ביניהם המשרדים על הקרדיט לפרויקט ושחררו שלל הצהרות אודות ההצלחה שלו.
חמישה ימים בלבד לאחר השקת התוכנית בינואר 2010, הצהיר שר התחבורה, ישראל כץ, כי למשרדו הגיעו "מאות בקשות של אזרחים המבקשים לגרוט כלי רכב ישנים". השר כץ גם הבטיח כי ירחיב את התוכנית, וכי תקציבה "עומד על 100 מיליון שקלים". במקביל הוזמנו עיתונאים על ידי השר להגנת הסביבה באותה עת, גלעד ארדן, לביקור במגרשי הפירוק הייעודיים, שם הוצגה התוכנית בגאווה בלתי מוסתרת.
ההיענות של הציבור היתה מרשימה. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, מאז החלה התוכנית נמסרו לגריטה כ-27 אלף מכוניות. אולם לצד ההצלחה המרשימה, לוותה הפעלת תוכנית הגריטה בליקויים רבים. מאז ינואר 2010 הופסקה התוכנית שלוש פעמים בגלל מיצוי התקציב. הפסקתה התכופה של התוכנית עוררה ביקורת ציבורית חריפה, שמצאה אוזן קשבת בוועדת הכספים של הכנסת.
"אני מסתכל איך המשטר הישראלי הולך ונעלם", אמר ח"כ אבישי ברוורמן, בדיון שערכה הוועדה בנושא התוכנית באפריל 2012, זמן קצר לאחר הפסקתה בפעם השנייה. "יושבת פקידה מעולה (ממשרד האוצר, ש.ה), אבל ברור שהיא באה עם מסר ברור. לכן כל הדיון הזה מביש, (ו)הוא תמיד ככה. ברגע שאומרים לפקיד באוצר 'נייט', אז זה לא קורה".
אולם גם דבריו הנוקבים של ח"כ ברוורמן לא הניעו את משרדי הממשלה לפעולה. בדיון נוסף שערכה הוועדה, בספטמבר 2012, שבו חברי הכנסת וביקשו להעביר תקציב. "בשבילכם (משרד התחבורה), זה גרעינים להשתתף בתקציב", אמר ח"כ יעקב אדרי לנציגי משרד התחבורה. "זה אינטרס של המשרד שלא יהיו הרכבים האלה זרוקים. זה בשבילכם גרעינים. אתה יודע, הרב גפני (יו"ר הוועדה), מה זה עשרה מיליון שקלים בשביל משרד התחבורה".
ואכן, מול תקציבי הענק שמנהל משרד התחבורה נראים 10 מיליון שקלים מתאימים להגדרתו של ח"כ אדרי. כך למשל, קו רכבת שנבנה בימים אלה בין עכו וכרמיאל יעלה למשלם המסים כ-2.8 מיליארד שקלים, וקו נוסף בין בית שאן וחיפה צפוי לעלות כארבעה מיליארד שקלים. ראוי לציין כי גם נציגת משרד התחבורה בדיון לא רוותה נחת ממצב התוכנית. "לא יתכן שאנחנו יוצאים בפרסומים, ואחרי חודש אנחנו מפסיקים את הגריטה", הודתה קטי מורלי, מנהלת תחום רישוי במשרד. "הציבור כבר מאבד את האמון. הוא מטורטר… אנחנו כבר כמה וכמה פעמים הפסקנו, התחלנו… ואנחנו לא רוצים לשדר שמשרד התחבורה הוא חפיפניק במידה מסוימת. אנחנו רוצים שיהיה רצף".
אלא שלמרות דברים אלה, לא הצליחו משרדי הממשלה ליצור את הרצף הנחוץ. ועדת הכספים אמנם העבירה את התקציב הנחוץ לחידוש התוכנית, אך פחות מחודש לאחר שחודשה, בתחילת דצמבר 2012, היא הופסקה שוב. מאז לא חודשה התוכנית, למרות הבטחות חוזרות ונשנות של בכירים במשרדי התחבורה והגנת הסביבה. כעת מתוכננת התוכנית להתחדש בתחילת נובמבר 2013.
התקציב המיועד כעת לתוכנית הוא 25 מיליון שקלים על פני חמש שנים, או חמישה מיליון שקלים בלבד בכל שנה. תקציב זה, הנמוך משמעותית מזה עליו המליצה ב-2011 חברת הייעוץ פארטו, יספיק לגריטת כ-1,500 מכוניות בלבד מדי שנה. זאת, כאשר במשרד להגנת הסביבה מעריכים שיותר מ-30 אלף מכוניות ישנות עומדות בתנאי הסף של התוכנית – גיל מתאים, מצב נסיעה ורישיון בר-תוקף, ואילו דו"ח פארטו מעריך שמדובר ביותר מ-40 אלף.
ומה עם תועלות התוכנית – צמצום הזיהום, שיפור הבטיחות והגדלת הכנסות המדינה? נראה כי אלה חשובים פחות מסעיפים אחרים בתקציב המדינה. וכיצד ייווצר כעת רצף לתוכנית הגריטה, עם תקציב כה נמוך? בעניין זה ראוי לשים לב למה שאמר השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, בדיון שנערך במליאת הכנסת באפריל האחרון: "תקציב של 18 מיליון שקלים בשנה הוא לא מספיק, כי זה בסך הכל 6,000 רכבים", אמר השר פרץ, בזמן שבו עוד לא ידעו במשרדו שהתקציב שיועבר לתוכנית יהיה רק חמישה מיליון ש"ח בשנה. "בתוך חודש הסכום הזה נגמר, ומגיעים תושבים עם מכוניות כדי למסור אותן, ואומרים להם – אזל התקציב… אם רוצים להתמודד עם זה ברצינות, צריך להכפיל את התקציב השנתי… צריך לפחות כ-30 עד 35 מיליון".
