יצרנית הרכב החשמלי ריביאן (Rivian) חשפה בשבוע שעבר שהיא מבקשת לגייס בין 8.4 ל-9.6 מיליארד דולר בהנפקת מניות ציבורית בבורסה בניו יורק, וזה מעמיד את הערך הנתפש שלה על כ-53 מיליארד דולר. אם לוקחים בחשבון אופציות לעובדים ושאר ירקות נראה שהחברה, ואולי גם השוק, מעריכים את שוויה של ריביאן בכ-60 מיליארד דולר.
לשם השוואה, כאשר פיז'ו-סיטרואן-אופל התאחדה בתחילת השנה הנוכחית עם פיאט קרייזלר, והכניסה תחת קורת גג אחד כ-15 מותגי רכב שחלקם נחשבים לאבות המייסדים של תעשיית הרכב, הוערך השווי המשותף של החברה המאוחדת כולה ('סטלנטיס') בכ-50 מיליארד דולר בלבד. ערך המניות המשוער של ריביאן כמעט ונוגע גם בערך של יצרניות הרכב האמריקניות הוותיקות ג'נרל מוטורס (שווי שוק של כ-86.5 מיליארד דולר) ופורד (כ-80 מיליארד דולר), כאשר זו האחרונה היא גם אחת מבעלות המניות הנוכחיות של ריביאן.
אז כיצד ייתכן שסטארט-אפ אמריקני אשר אולי מבין משהו ברכב חשמלי אבל אין לו עדיין ניסיון מוכח בייצור רכב, וגם לא הכנסות משמעותיות, נתפש כבעל שווי שוק גדול יותר מזה של יצרניות רכב ותיקות שבהן גם אחת מבעלות המניות שלו?
כדי להקדים את המאוחר אפשר לומר כבר כאן ועכשיו שאין היגיון בשיגעון. באותו אופן אי אפשר להסביר כיצד מעריך שוק ההון את השווי של טסלה בסכום מופרך של 1.2 טריליון דולר, שזה בערך כמו השווי של רוב יצרניות הרכב הוותיקות ביחד. למי שנרדם לרגע נזכיר שאך בשלהי 2019 העריך שוק ההון את השווי של 'טסלה' ב-75 מיליארד דולר, שגם זה סכום דמיוני ביחס למכירות של החברה, ובתוך שנתיים זינק הערך (הגבוה ממילא) שלה פי 15 מבלי שהשתנה משהו באמת דרמטי, אלא אולי דווקא להיפך: מספר הטוענים לכתר של טסלה רק גדל מיום ליום.
מאחורי ריביאן ניצבת במידה רבה ענקית המסחר האלקטרוני אמזון שמחזיקה בינתיים ב-20% ממניותיה. אמזון השקיעה לאחרונה 2.5 מיליארד דולר בריביאן, וגם הזמינה ממנה 100,000 ואנים מסחריים עד לסוף שנת 2030, כלומר קצת יותר מ-10,000 טנדרים/ואנים בשנה. אבל גם אם אמזון תחליף בעתיד את כל צי הרכב שלה במכוניות מסחריות חשמליות מתוצרת ריביאן – זה עדיין לא יגיע להיקף הייצור של יצרנית רכב ותיקה בינונית בגודלה.
מה שבאמת מניע את ריביאן זאת הרוח שמנשבת סביב מהפכת התחבורה החכמה וכניסת חברות הטכנולוגיה – מגוגל ואפל דרך באידו ושיאומי ועד לפוקסקון – והזינוק בקצב החדירה של רכב חשמלי ומקושר. אנחנו לא עוסקים כאן כמובן בהערכות שוק ובטח שלא בייעוץ אודות שוק ההון, אבל כאשר משקיעים מסתנוורים לנוכח הבטחה לזינוק מטאורי בערך המניות, "אפקט טסלה" אם תרצו, חשוב לזכור שמטאורים מכלים את עצמם ושמרחב הרכב החשמלי גדוש בשרידי חברות כושלות שהבטיחו הבטחות גדולות.
לקריאה נוספת:
האם אמזון הרגע המציאה יצרנית רכב חדשה?
לנו, כמובן, יש את 'בטר פלייס' הישראלית, ואילו לאמריקנים יש את 'ניקולה' שהבטיחה להיות "טסלה של המשאיות". להבדיל אלף הבדלות (בטר פלייס נכשלה מסיבות אחרות לגמרי) – טרבור מילטון, המייסד והמנכ"ל הראשון של ניקולה עומד כעת לדין באשמת הונאה "כמעט כל ההיבטים של העסק", ותחושת הבטן היא שזאת לא תהיה החברה היחידה שתתגלגל לאותם מחוזות. גם ריביאן, צריך להדגיש, היא לא ניקולה, אבל משקיעים צריכים לעשות שיעורי בית ולזכור גם שהערכות השוק של טסלה רוכבות מצד אחד על העובדה שהחברה הזאת מפתחת המון טכנולוגיה בעצמה, ומצד שני שהיא פעילה בתחומי האנרגיה לא פחות מאשר בתחום הרכב. ריביאן בונה על העובדה שכמחצית מכלי הרכב שנמכרים בארה"ב הם טנדרים וכלים מסחריים גדולים (במונחים ישראלים), וששת הדגמים הנמכרים ביותר בארה"ב הם כאלה, והיא בין הבודדות שמציעה גרסאות חשמליות מתקדמות טכנולוגית לנישה הזאת.
גם הרווחיות – למרות העלות הגבוהה יותר של כלים חשמליים – נראית מובטחת. דגמי R1T ו-R1S של ריביאן עולים בארה"ב קרוב ל-70,000 דולר – ואלה סכומים מכובדים בנישה הזאת, והם מציעים טווח נסיעה בסיסי של 480 קילומטרים בין טעינות. לדגמים האלה יש גם תדמית קשוחה ועמידה, בין השאר בזכות פעילויות שיווקיות שמדגישות פעילויות שטח ספורטיביות ואחרות, ומעבר לשוק המוסדי בונים אנשי ריביאן על לקוחות עשירים שישקיעו בסמל סטאטוס חדש. שיעור חשוב נוסף שאנשי ריביאן למדו מטסלה הוא דילוג מעל לרשת הסוכנים ומכירה ישירה ללקוחות דרך האינטרנט, מה שאמור להשאיר הרבה יותר רווחים בבית.
תחרות פנימית
אחת המשקיעות הראשונות בריביאן היא יצרנית הרכב האמריקנית פורד, שבעתיד הקרוב תהיה גם אחת המתחרות שלה. כרגע, כאמור, ריביאן נהנית מן העובדה שהיא בין הבודדות שמייצרות טנדרים חשמליים קשוחים, אבל כבר בשנה הבאה צפויה פורד להשיק גרסה חשמלית לטנדר הנמכר ביותר באמריקה – סדרת F. F-150 'לייטנינג' החשמלי יציע טווח נסיעה דומה לטנדר של ריביאן -R1T – אבל יעלה קצת יותר ממחצית ממחירו: כ-30,000 דולר לגרסת הבסיס. בפורד טוענים שכבר רשמו יותר מ-120,000 הזמנות ל'לייטנינג', ואין להם כל כוונה לוותר על הובלת המכירות בתחום הטנדרים. מבחינה זאת, אגב, מצבה של ריביאן שונה בתכלית מזה של 'טסלה', אשר בשעתו הייתה אחת החלוצות של תחום המכוניות החשמליות. אגב, מבחינת פורד, שהנפקת ריביאן צפויה להניב לה כ-900 מיליון דולר, אין ספק שההשקעה המוקדמת בסטארטאפ האמריקני הייתה מאד כדאית.
מתחרה כבדת משקל נוספת בשוק הטנדרים ורכבי הפנאי החשמליים היא ג'נרל מוטורס שמתחילה בקרוב לספק את 'האמר' החשמלי, ואחריו צפויה תחילת הייצור של שברולט 'סילבראדו' חשמלי ושל טנדר חשמלי עם הסמל של GMC. מבחינת מידת התחרות, לכן, מצבה של ריביאן שונה בתכלית מזה של 'טסלה', אשר בשעתו הייתה אחת החלוצות של תחום המכוניות החשמליות.
ריביאן גם משחקת במידת מה בנישה של מכוניות לעשירים, שגם היא הומה ומאד רווחית. לוסיד מוטורס, למשל, שהשיקה לא מכבר את הדגם הראשון שלה, גייסה כסף באמצעות עסקת SPAC שמעמיד כרגע את ערכה על כ-74 מיליארד דולר. העניין הוא שכרגיל בחברות בתחילת דרכן גם ריביאן צברה עד כה רק הפסדים ועדיין אין לה רווחים ממכירות. החברה אמנם רשמה, לפי דיווחיה, 48,390 הזמנות מוקדמות לשני הדגמים שלה (אלה כרוכות בהפקדת פיקדון בר החזרה על סך 1,000 דולר), אבל בשנת 2019 היא שרפה 426 מיליון דולר, בשנת 2020 היא כילתה מיליארד דולר, והשנה – בשלושה רבעונים, נשרפו כבר יותר משני מיליארד.
תיאורטית, שוק ההון מעריך את השווי של חברות בעיקר לפי הציפיות לערך עתידי של המניות עצמן, ובהתאם להכנסות שהחברות צפויות להשיג ודיווידנדים שהן צפויות לחלק למשקיעים. אחת לכמה שנים מתנפחות בשוק ההון "בועות" ובמחזוריות כזאת או אחרת הן גם מתפוצצות. קצת קשה לנבא האם טסלה, ריביאן, לוסיד ועוד מאה חברות אחרות מוערכות כיום בסכומים מנותקים לחלוטין מן הערך הכלכלי האמיתי שלהן, ואולי ההפתעה האמיתית תהיה שהן עוד יגדלו ויהיו שוות יותר מערכן הנוכחי. הנבואה אמנם ניתנה לשוטים, אבל מסימני השאלה הגדולים אסור להתעלם.
