האם המשקיעים מביעים חוסר אמון בתוכניות של פיאט-קרייזלר, או שהם פשוט מממשים רווחים?
האם התוכניות של סרג'יו מרקיונה, מנכ"ל פיאט-קרייזלר, להצלת והאדרת החברה המאוחדת בשנים הקרובות לא מספיק מרשימות, יותר מידי גרנדיוזיות, תלושות מן המציאות או לא מספיק ברורות?
האם כנס המשקיעים שערכה החברה בימים שלישי ורביעי השבוע לא השיג את התוצאה לה קיוו מנהלי החברה, או אולי אפילו הזיק לה?
תהיה מה שתהיה הסיבה, המשקיעים בבורסה האיטלקית הגיבו בינתיים ביותר מכירות מאשר קניות של מניית פיאט (FIAT SpA), וכתוצאה מכך ספגה המניה צניחה של כמעט 13% בערכה עד כה, הירידה הגדולה ביותר של מניה זו בשנתיים וחצי האחרונות.
סוכנות הידיעות בלומברג דיווחה אתמול שהמשקיעים, נכון לאתמול, לא קונים את התוכנית של מרקיונה להגדלת היקף הייצור של פיאט-קרייזלר ב-61% עד לסוף שנת 2018, ומאז פרסום ידיעה זו הוסיפה המניה לרדת בכמעט אחוז נוסף.
החשש, כנראה, הוא שהחברה המאוחדת לא תעמוד ביעדי המכירות, או ביעדי הרווח, שהוצגו השבוע, ולתחושה זו תרמו גם הביצועים החלשים מן הצפוי שהוצגו עם פרסום הדוחות הכספיים של הרבעון הראשון של 2014.
אנשי בלומברג מצטטים את ג'נס שאטנר, אנליסט תעשיית הרכב בחברת מקוואייר, שניסח יפה מאד את החששות של רבים בנוגע לתוכנית המרשימה של מרקיונה וצוותו: "אם היה כל כך קל ופשוט להשיק מוצרים חדשים כדי להצליח בתעשייה הזאת, מדוע שכל אחד (אחר) לא היה עושה בדיוק את אותו הדבר?" שואל-אומר שאטנר.
במילים אחרות, מעל ההבטחה להשקיע 58 מיליארד אירו, ובעיקר לנוכח ההכרה בכך שהמקור לכסף הזה עדיין לא ידוע, מרחפת תחושה עמומה של "בגדי המלך החדשים": המצגת מאד יפה, אבל אם זה היה כל כך קל מדוע לא עשו את זה עד עכשיו?
על אף דברים אלה אי אפשר שלא לתת קרדיט למרקיונה. כנגד כל הסיכויים, ולנוכח שמועות מתמשכות אודות קריסת פיאט, מיזוגה לתוך חברות אחרות או רכישתה, הצליח מנכ"ל פיאט בשנים האחרונות לא רק לייצב את החברה אלא אפילו לרכוש את קרייזלר ולהפעיל אותה בצורה חלקה.
ככל שהספקנות של משקיעים יכולה להיות מוצדקת אי אפשר לגזור גזירה שווה לכל יצרני הרכב: חלקם נמצאים במצב שבו כבר מיצו את רוב הפוטנציאל שלהם, ואחרים נמצאים במצב שממנו הם לא יכולים להתקדם הלאה, כלומר שלא תמיד מדובר רק בהשקעה נוספת של כסף.
לדוגמא, בעוד שטויוטה וקבוצת פולקסוואגן נאבקות על המקום הראשון בטבלת המכירות של כלי רכב בעולם ברור שלשתי הקבוצות האלה אין כרגע מותגים שפוטנציאל הצמיחה שלהם רחוק ממיצוי.
שתי החברות יכולות אמנם לפתח את המכירות שלהן בשווקים חדשים שבהם הן לא נוכחות, או להגדיל את הנוכחות בשווקים קיימים – בדרך כלל על חשבון הרווחיות – אבל אין להם מותגים נחשקים שנתח השוק שלהם קטן משמעותית מן התדמית שלהם, כמו ג'יפ, אלפא-רומיאו או מזראטי.
יונדאי, כדוגמא משלימה, צמחה במהירות רבה מאד בעשור האחרון אבל הגיעה אל רף שבו עליה לייצב את עצמה וקשה (או מסוכן או לא נכון) להעלות אותו גבוה יותר.
התוכנית המרשימה של פיאט-קרייזלר אמנם אפופה בסימני שאלה רבים, המשמעותי בהם הוא "(מ)איפה הכסף?". אבל בניגוד, למשל, לפיז'ו-סיטרואן שאיבדה את דרכה זמן רב לפני שאזל הכסף בקופתה, או לוולבו ולנד-רובר – יגואר, שהושלכו על-ידי פורד כדי להפחית את נטל החובות (ולכן נאלצו להימכר לבעלים סינים והודים), קברניטי פיאט לא התגלגלו על הגב ונכנעו גם כשניצבו על פי תהום, והימרו על צעד נועז שבינתיים מוכיח את עצמו.
"הבעיה היא שמצגות פאוור-פויינט קלות הרבה יותר מן החיים האמיתיים", מצטטים אנשי בלומברג את הראלד הנדריקס, אנליסט לונדוני מחברת נומורה (ואם נודה על האמת זו יש לא מעט אירוניה בהצהרה שבאה מפיו של מי שרוב עבודתו סבה סביב מצגות, ולא תמיד מצליחה לחזות את מה שקורה בעולם האמיתי…), "החברות האלה (מותגי פיאט-קרייזלר השונים – ג.מ.) זקוקות לכמות אדירה של עבודה כדי להגיע לאן שהן צריכות להימצא… זה לא עומד לקרות בין לילה".
חשוב לזכור גם שלמעט שלוש נקודות של שפל יחסי, ביוני, אוגוסט וספטמבר 2013, ערך מניית פיאט עלה בהתמדה לאורך רוב השנה החולפת, מרמה של 4.76 אירו ל-8.57 ערב הצגת התוכנית ואל 7.44 היום (ו) בבוקר, לכן לא מן הנמנע שמשקיעים רבים החליטו לממש את הרווחים ולא מעבר לכך.
כדי לדעת האם הבורסה מאמינה למרקיונה או לא צריך לראות כיצד היא תגיב בשלוש נקודות זמן נוספות: מהלך השבוע הבא, היום שבו תגלה לנו פיאט-קרייזלר מהיכן יגיעו כספי ההשקעה לצורך קיום התוכנית, ובאוקטובר הקרוב, כאשר רישום המניה יעבור לבורסה של ניו-יורק.
עדכון 09/05 12:15 : המניה עולה ל-7.5
