מסע אל עצי השקמה העתיקים של ישראל מתחיל תמיד בהינתקות. בנסיעה מהירה על כביש 4 או כביש 41 הסואנים קשה לדמיין שרק מטרים ספורים משם מסתתר נוף חולי ופראי ובו נטועים עצים בני מאות שנים.
כאשר נוטשים את האספלט ופונים לדרכי העפר השחוקות משתנה בבת אחת חוויית הנהיגה, אבל אפילו אז עדיין קשה לנחש שבין הדיונות החוליות מסתתר אוצר טבע: עצי שקמה מתנשאים מעלה, גזעיהם עבים ונשרטים ברוחות הים וענפיהם מתפרשים לרוחב ככיפת צל ירוקה שמגינה על המטייל.
אם מחנים את הרכב, פוסעים כמה צעדים בשבילי החול ומרימים ראש – מגלים יער קטן של ענקים שקטים, רחש עליהם ברוח משתלב עם צליל גלי הים הסמוך, וריח האדמה הלחה מזכיר מסע אל ארץ קדומה.
עץ השיקמה (Ficus sycomorus) נזכר במקרא שבע פעמים כסמל לחוסן ולעושר חקלאי. בתקופת בית ראשון גידלו חקלאי השפלה והשרון שקמים כדי לספק פירות ומספוא לבהמות, ובניגוד ל"ארז הלבנון" – שנחשב לסמל למלוכה, השקמה הוא "עץ העם".
פירות עץ השיקמה דומים במראם לתאנים והגזעים העבים שלהם שימשו כחומר גלם לבניית כלים וגם למבני קבורה. באזורים החוליים של דרום מישור החוף נשתלו עצי שקמה כדי לייצב את הקרקע ולספק צל לעוברי דרך.
כך, למשל, עצי השקמה הענקיים שנטועים בשדרה בחולות אשדוד וניצנים ניטעו על ידי אדם לאורך "דרך הים" (ויה מאריס) ההיסטורית, דרך שהיוותה נתיב מרכזי בעולם העתיק וקישרה את מסופוטמיה עם מצרים. לאורך הנתיב המסחרי והצבאי החשוב הזה נדרשו תחנות מנוחה וצל, ועצי השקמה סיפקו אותם לעוברי הדרך, שגם נהנו מפירותיהם.
השקמה היא עץ ממוצא טרופי אפריקאי אבל בארץ אין לו מאביקים טבעיים וגם זאת הוכחה לכך שהעצים האלה לא נבטו כאן בטבעיות אלא ניטעו בידי אדם.
לעץ השקמה יש גזע בהיר ועבה, צבע עליו ירוק כהה, וצמרתו הכיפתית והרחבה מספקת צל נדיב. גזעו לא מייצר טבעות שנתיות ולכן קשה להעריך את גילו באופן מדויק, אבל העצים שבקרבת צומת אשדוד כבר חזו במאות השנים האחרונות בצבאות רבים שעקפו אותם בדרכם צפונה או דרומה, והם גם היו עדים לשינויים היסטוריים אחרים רבים.
המסע בלב החולות מוביל אותנו גם אל 'בריכת רוברטס' שממוקמת בגבול חולות אשדוד ומכונה בערבית "בירכת אל-ח'אן". את שמה המודרני היא קיבלה על שם הצייר הסקוטי דיוויד רוברטס שביקר בארץ בשנת 1839 והנציח בציוריו נוף עשיר במים. בריכת החורף הזו היא אחת הדרומיות בישראל ומהווה בית גידול חשוב לדו-חיים. הבריכה לא מתמלאת בכל שנה אלא רק בעונות גשומות במיוחד, ואז מעניקים מימיה הרדודים חיים חדשים לנוף החולי.
עצי השקמה נאלצים להתמודד בימינו עם פיתוח מוגבר אבל גם עם איומים טבעיים כמו הטפיל הרנוג השיטים – שיח ירוק-עד שחודר אל ענפי העץ ויונק את לשדיהם עד למותם המשותף.
ישנם מספר מוקדים חשובים שבהם אפשר לטייל ולראות שקמים, וכל אחד מתאים לסוג אחר של טיול. למשל, שמורת השיטה המלבינה (מבוא אשדוד) נגישה לרכב פרטי וממוקמת צפונית לכניסה לאשדוד בסמוך לכביש מספר 41.
כאן נמצא הריכוז הגדול ביותר בישראל של שיטה מלבינה, וגם מקבץ מפואר של עצי שקמה עתיקים. אורך מסלול הטיול כאן הוא כ-3.5 קילומטרים והוא מומלץ מאוד למשפחות, גם בתקופה זאת של השנה וגם לקראת האביב, כאשר איריס הארגמן פורח על רקע החולות.
האתר השני, "שביל השקמים" בחולות ניצנים, שמוליך אל בריכת רוברטס, משתרע בין חניון האקליפטוסים לבין הדיונה הגדולה באשדוד. אלא שכדי להגיע לשם יש לנסוע לאורך כ-7.5 קילומטרים של שביל מסומן בסימון שבילים שחור (10580), וזה שביל שמתאים לכלי רכב עם הנעה כפולה ולהולכי רגל או או רוכבי אופני שטח.
חשוב לשים לב שהשביל פולח שמורת טבע ואסור בשום אופן לרדת ממנו עם רכב. בכמה מקטעי הדרך ישנם חולות עמוקים ורכים שדורשים מיומנות בנהיגה על חול ויש להכין את הרכב מראש ולהוריד את לחץ האוויר בצמיגים, להפעיל נעילות דיפרנציאל או בקרות אחיזה ולדאוג לציוד חילוץ בסיסי כמו רצועת גרירה ואת חפירה.
כך מגיעים: אל שמורת השיטה המלבינה נוסעים על כביש 4 ופונים בצומת אשדוד מערבה לכביש 41 לכיוון אשדוד. פונים שמאלה במחלף הכניסה הצפונית לאשדוד (ליד תחנת המיתוג של חברת החשמל) ואז מחפשים את הכניסה לדרך עפר מסומנת בשחור, וממשיכים עליה כ-800 מטרים עד לחניון.
לשביל בריכת רוברטס נוסעים עם רכב בעל הנעה כפולה על כביש 4 ופונים בצומת אשכולות מערבה לכביש 3611 לכיוון חוף ניצנים. הגישה לשביל 10580 (סימון שבילים שחור) מתחילה מאזור החניון שסמוך לבית ספר שדה שקמים, ומובילה צפונה לאורך גבול החולות.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
לקריאה נוספת:
טיול לסופ"ש: אל ראשו של הגלבוע
