הרי ירושלים ויהודה מאופיינים בשלוחות ארוכות, כעין אצבעות שנשלחות למרחקים ומופרדות על ידי ערוצי נחלים עמוקים. אחד הערוצים הגדולים ביותר בהרי יהודה הוא נחל כסלון שמסלולו מתחיל באזור הר אדר ומתחתר משם דרומה בתלילות, חוצה את כביש מספר 1 שמוליך ממישור החוף אל ירושלים, ומשם הוא מתפתל מערבה בפיתולים רבים עד למפגש שלו עם ערוץ נחל שורק.
כסלון הוא נחל אכזב, אולם באחד הקטעים שלו מפכים ארבעה 'מעיינות שכבה' שבוקעים מתוך סלע היסוד ויוצרים את אחד הקטעים היפים בערוץ, אם לא היפה מכולם – גיא ירוק שנראה כאילו הוא כלוא בתוואי באורך של כ-600 מטרים.
הנביעות ופינת החמד משכו ככל הנראה התיישבות אנושית מקדמת דנא, אבל האזור סביבו הוא אחד מתוך מאות נקודות חן בארץ ישראל שטרם זכו למחקר ארכיאולוגי מעמיק, ולכן אין עדיין מידע פומבי לגביו.
מפעל אנושי יחיד שמשך את עיני חוקרי העבר הם שרידי מצודה או בית חווה דו-קומתי שנבנו על הגדה הצפונית של ערוץ הנחל – וכיום נותרו מהם שרידי מבנה בגודל של כ-30 על 40 מטרים ובגובה מרבי של כ-12 מטרים. למבנה, שבנוי מאבנים מסותתות, ישנם מספר שערים שמוליכים אל צמד אולמות מרווחים עם תקרה מקומרת. בסוף שנות השישים הוכרז השטח שסביב הנביעות והאתר הצלבני כשמורת טבע וגן לאומי אשר זכה לשם 'עין חמד'.
באופן טבעי נמשכות עיני המבקרים אל המבנה הצלבני העתיק והמרשים שנקרא 'איקבלה' בפי תושבי הכפרים הערבים הסמוכים – עין נקובה ועין ראפא – וזה שיבוש של השם הלטיני 'אקווה בלה', או "מים יפים".
ככל הידוע האתר הזה לא נקשר לסיפור תנ"כי מרתק או לקרב גבורה אלא נבנה כבית חווה מבוצר, אחד מתוך מספר אתרי חניה ומחסה על "דרך אמאוס" – הדרך שאיתה טיפסו עולי הרגל הנוצרים אל ירושלים בסוף האלף הראשון לספירה.
בשנת 1986 ביצע חוקר בריטי בשם דניס פרינגל, שמתמחה בחקר התקופה הצלבנית בארץ ישראל, סקר שבחן את האדריכלות המקומית. פרינגל מעריך שהמבנה של עין חמד נבנה אי שם סביב שנת 1150 במטרה להגן על חווה חקלאית שנסמכה על מקורות המים הסמוכים. החווה והמבנה הוקמו במקביל למערכים מבוצרים דומים שהתגלו בצובה ובאמאוס, אבל מעולם לא נתפש כמקום בעל חשיבות אסטרטגית או דתית.
כמעט שני עשורים לפני אותו סקר הוקם בסמוך הגן הלאומי עין חמד, וכמקובל באותה תקופה לא הושם דגש רב על שמירת הטבע והנוף המקוריים אלא על נוחות המבקרים באתר. לצורך זה "עוצב מחדש" ערוץ הנחל בתוך תעלת אבן מעשה ידי אדם, ובתוכה מספר טראסות שמהן נשפכים המים באופן שמזכיר נביעת מעיינות.
בתחילת המאה הנוכחית ייבשו מפעלות הבניה ושאיבות מים את המעיינות שמזינים את עין חמד, ורשות שמורות הטבע נאלצה לבצע "טריק": כיום נאספים מי הנחל במורד הערוץ ומוזרמים כלפי מעלה באמצעות משאבה כדי לחדש את הזרימה ולאושש את הצומח והחי באפיק הנחל. סביב הערוץ ניטעו עצי רימון, זית ותאנה וכן שיחי גפן ונוצרו פינות בוסתן נאות, ומסביב נשתלו מדשאות רחבות והוצבו שולחנות פיקניק לרווחת המבקרים.
בזכות בית קברות מוסלמי אשר משמש עד היום את תושבי הכפרים עין נקובה ועין ראפא נשמרו בשטח הגן עשרות עצי אלון מצוי עתיקים וגבוהים, ואלה עצי האלון העתיקים והגבוהים ביותר בהרי ירושלים. בנוסף צומחים באתר גם עצי אלה ארץ ישראלית שמזכירים את החורש הארץ ישראלי העבות שכיסה בעבר את כל הרי יהודה, עצי אשחר ארצישראלי שעליהם כרוכים מטפסי חורש שמעניקים להם נופך מסתורין ואי אילו עצי זית קשישים עם גזעים מפותלים.
למרבה ההפתעה צומחים בשטח הגן גם מספר עצי דולב שאופייניים הרבה יותר לצפון הארץ, וזה אחד מאזורי התפוצה הדרומיים ביותר שלהם. עם זאת, גודל ההפתעה מצטמק במידה ניכרת כאשר מגלים שעצים אלה, כמו לא מעט עצים אחרים בגן הלאומי, ניטעו כאן בידי אדם.
זאת רק דוגמא אחת מיני רבות לטשטוש בין הטבע המקורי והפראי לבין ההתערבות האנושית אשר אמנם נעשתה ממניעים טובים אבל שינתה לעד את הנוף, אם כי לזכות אנשי הרשות צריך לומר גם שאל שטח הגן הלאומי הועתקו צמחים ועצים שניצלו כאן לאחר שניצבו בדרכם של בוני הארץ וסוללי הכבישים. בין אלה בולטים רקפות, חצבים ואירוסים.
הגן הלאומי עין חמד הוא באמת פינת חמד שנמצאת על אם הדרך כמטחווי קשת מירושלים ורק כ-40 דקות נסיעה מתל-אביב. הכניסה כרוכה אמנם בתשלום אבל פינת המרגוע הזאת מאפשרת נופש מהנה בחיק הטבע ומקום לפעילות נעימה ואף הרפתקנית עם ילדים.
אפשר להיכנס לחצר בית החווה הצלבני מבעד לשער עם דלתות עץ כבדות אל תוך צמד חדרים גדולים ולמצוא שרידים של אבני ריחיים, ואפשר להמשיך את הטיול בטיפוס אל ערוץ הנחל בשביל שמתפתל בין טרסאות חקלאיות.
שטח הגן הלאומי מצומצם אמנם אבל הוא מתוחזק היטב עם שבילים סלולים שמותאמים לבעלי מוגבלויות ושבילים נוספים שמתפתלים בין ברכות מים, ואפשר להתענג על צמחי ארץ ישראל מוכרים יותר כמו קנה מצוי ופטל קדוש ומוכרים פחות כמו ערבה מחודדת.
השביל הסלול מוליך ממגרש החניה אל בריכה טבעית שנסכרה בקיר אבן מלאכותי, שם פוגשים נביעה ראשונה שפורצת מסדק בסלע, ובהמשך – על מצוק בגדה השמאלית – נובע מעיין 'עין חמד' ומימיו נאספים לבריכה קטנה. אגדות ירושלמיות עתיקות מספרות שמי המעיינות האלה מעניקים און גברי וגם מסייעים לנשים ללדת בנים, ועד ימינו אלה יש מי שאוספים ממי המעיין לצורך אפיית מצות.
הגן הלאומי פתוח החל בשעה 08:00 בכל ימות השבוע ועד ל-15:00-17:00 בחלק מן הימים ובהתאם לעונות השנה. אפשר להתעדכן באתר של רשות שמורות הטבע.
כך מגיעים: ב'וויז': גן לאומי עין חמד
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
