יצרנית מכוניות היוקרה החשמליות 'פולסטאר' פרסמה אתמול (ה') הודעה מאד לא שגרתית לעיתונות ובה, למעשה, היא נכנסת חזיתית בכל שאר יצרניות הרכב – ובכלל זה גם ביצרניות הקרובות אליה ביותר, אלה שמחזיקות בה ומתוכן היא צמחה. ההודעה של פולסטאר חשובה ומזעזעת לא רק בזכות הקול שנשמע מתוך התעשייה אלא בעיקר מפני שהוא מאיר שני ויכוחים סוערים אודות שאלת חשיבותם של כלי רכב חשמליים בהגנה על הסביבה.
פולסטאר קוראת לתעשיית הרכב להיות "שקופה" בכל הנוגע לכלל ההשפעות המזיקות שלה על הסביבה, ובבחינת "נאה דורש – נאה מקיים" היא פרסמה פרטים מלאים ראשונים אודות השפעת המכונית החשמלית שלה על האקלים והסביבה. גם בעתיד, כך מבטיחים אנשי החברה, הם יוסיפו לשקף באופן קבוע וברור את כלל ההשפעות הסביבתיות של דגמים עתידיים שלה, וזאת תחת ההבטחה להיות "החברה השקופה ביותר בתעשיית הרכב".
פולסטאר היא יצרנית רכב חשמלית צעירה ש-49.5% ממנה מוחזקים בידי וולוו והיתרה בידי ג'ילי ומשקיעים סינים. בעתיד הקרוב מתכננת פולסטאר הנפקה גדולה, או מיזוג SPAC בבורסה באופן שמייצג ערך של כ-25 מיליארד דולר, וזאת למרות שהחברה ייצרה רק אלפים בודדים של מכוניות, אמנם מאד יקרות, בכל שנות קיומה.
במקור הוקמה פולסטאר בשנת 1996 על-בסיס קבוצת מירוצים, כשותפות עם וולוו כאשר זאת עדיין הייתה יצרנית רכב עצמאית ובטרם נרכשה על-ידי פורד. שיתוף פעולה זה דומה למיזמים כמו AMG אשר מפתחים עבור יצרניות רכב גרסאות ספורטיביות ופסאודו-ספורטיביות על בסיס מכוניות סדרתיות. הסטטוס של פולסטאר לא השתנה גם לאורך תקופת הבעלות של פורד וגם לאחר שוולוו נמכרה לג'ילי הסינית בשנת 2010, אבל חמש שנים לאחר מכן רכשה ג'ילי את מלוא הבעלות בפולסטאר ושנתיים לאחר מכן הפכה אותה לחברה עצמאית בתוך קבוצת ג'ילי.
מאז 2017 ממוקדת פולסטאר בפיתוח וייצור מכוניות ביצועים היברידיות וחשמליות על בסיס פלטפורמות ומכלולים שפותחו ומשמשים את וולוו בפרט, ואת קבוצת ג'ילי בכלל. כחברה עצמאית ייצרה עד היום פולסטאר רק שני דגמים – פולסטאר 1 ההיברידי-נטען ופולסטאר 2 החשמלי הטהור, ושניהם יוצרו בסין, במפעלים של ג'ילי. השנה הסתיים הייצור של 'פולסטאר 1'.
פולסטאר מפעילה מרכז פיתוח בלב תעשיית הרכב הבריטית, בעיר קובנטרי, ואילו מטה החברה שלה צמוד לזה של וולוו בעיר גוטנברג שבשבדיה. פולסטאר מבצעת פיתוח הנדסי עבור וולוו, ומשמשת עבורה כ"מעבדת חדשנות".
רואים רחוק רואים שקוף
הסיבה ה"שקופה" ביותר של פולסטאר "לירות בתוך הנגמ"ש" ולהביך את כלל יצרניות הרכב היא שאתם קוראים כעת את הכתבה הזאת ונזכרים שיש חברה שנקראת פולסטאר. כותרות בכלל, ובפרט כאלה שיוצרות רושם חיובי של "אחריות תאגידית" ודאגה להגנת הסביבה יכולות להעלות את קרנה של החברה בעיניי משקיעים פוטנציאליים לקראת הנפקה. תדמית "ירוקה ונקייה" לא מזיקה לפולסטאר גם ברמה השיווקית מול לקוחותיה – שמקצתם כנראה מודאגים לעתיד הסביבה ולכל הפחות היו רוצים להיתפש ככאלה.
מעבר לכך – כאשר אמת המידה בתעשיית הרכב נקבעה על-ידי 'טסלה', אך בעורפה של היצרנית האמריקנית נושפות כיום לפחות עשרים חברות שמתחרות על התואר "המתחרה של טסלה" – החל מ'ריביאן', 'לוסיד', ו'ניו', דרך יצרניות מסה סיניות כמו BYD, אייווייז, GAC ואחרות, וכלה במיזמים בינלאומיים כמו XPENG ודומיו – 'פולסטאר' חייבת למצוא לעצמה בידול ונראות.
"נתוני השקיפות" שפולסטאר מפרסמת כעת מתיימרים לייצג סטנדרט שנקרא "Life cycle assessment" כלומר סיכום שמתאר את מלוא ההשפעה הסביבתית של כלי הרכב על הסביבה לכל אורך מחזור החיים שלו. למרבה האבסורד – אנשי פולסטאר לא שיקפו כיצד הם אספו את הנתונים ומי ניתח אותם, ולמרות שקיים סטנדרט תקני (ISO) לדוחות כאלה הוא לא מייצר "סרגל אחיד" לכל תעשייה שלפיו אפשר למדוד את כל השחקנים באופן השוואתי.
אחת השיטות הפרטניות לתיאור Life cycle assessment נקראת "מן הבאר ועד לקבר": החל מכריית משאבי האנרגיה והמחצבים שנחוצים לייצור המוצר, דרך שינוע החומרים והרכיבים ותהליך הייצור, המשך בתקופת השימוש במוצר וכלה בנזקי תהליך המחזור שלו. ארגונים סביבתיים לא מעטים מתאמצים במשך שנים להתייחס בדרך זאת אל ההשפעה של תעשיות על הסביבה וגם יצרניות רכב מפרסמות דוחות השפעה סביבתית (אם כי בדרך כלל מצניעות אותם בצמוד לדוחות הכספיים שלהן). החידוש החשוב שפולסטאר מנסה לנכס לעצמה הוא פרסום נתונים באופן גרפי, פומבי, שקוף, ובעיקר: השוואתי.
בהודעה לעיתונות מצוטט תומס אינגנלאת', מנכ"ל פולסטאר, כאומר ש:"יצרניות הרכב לא היו שקופות בעבר עם הצרכנים לגבי ההשפעה הסביבתית של המוצרים שלהן, וזה לא מספיק טוב. עלינו להיות כנים, גם אם הדבר גורם לחוסר נוחות… יצרניות רכב צריכות לקחת אחריות מלאה… בכל שבוע אנחנו רואים הודעה חדשה שיצרנית רכב משנה כיוון לחשמול, אבל זה לבד לא מספיק. הפיכת מכוניות לחשמליות היא לא סוף המשחק אלא נקודת התחלה. אנחנו צריכים להיות כנים ושקופים… אמון הצרכנים הוא חיוני". אנשי החברה מציינים שמחקר שנערך לאחרונה מצביע על כך שרק אחד מכל ארבעה לקוחות שרוכשים רכב סומך על יצרניות הרכב לגבי שקיפות וטובת הכלל.
דרוש: סרגל לתעשיית הרכב
הניתוח שפולסטאר פרסמה מציין שמכונית מדגם פולסטאר 2 החדשה עוזבת את המפעל עם "טביעת רגל פחמנית" של 26 טונות, וזאת בהשוואה לוולוו XC40 עם מנוע בעירה פנימית בנזין, שמתחילה את חייה עם קרדיט שלילי של כ-15 טונות. לפולסטאר 2 יש "טביעת רגל פחמנית" כבדה יותר בשלב הייצור, בעיקר בשל תהליך ייצור הסוללות, אך מכאן והלאה – אם משתמשים באנרגיה ממקורות מתחדשים – היא לא מזהמת כלל. לזכות החברה צריך לומר שהיא מציגה באופן גרפי את ההבדלים בפליטת הפחמן של שלוש הגרסאות של דגם 2 שלה וזאת גם תוך התייחסות למקור החשמל שהן מקבלות: האם הוא מגיע מאנרגיה מתחדשת (ואז לא גורם לפליטת פחמן) או ממקורות אחרים.
אחד הגרפים שפורסמו שופך נפט לאש הוויכוח בין מי שטוענים שמכוניות חשמליות מצילות את העולם לבין מי שסבורים שהן לא ממש מועילות. כאשר משתמשים בחשמל ("עולמי"), והכוונה לתמהיל בין כלל השיטות של הפקת חשמל (כולל ממקורות אנרגיה מזהמים כמו שריפת מזוט או פחם במקרה הגרוע, או גז טבעי במקרה הגרוע פחות) – יוצא שוולוו XC40 עם מנוע בנזין ממלאת את האטמוספירה ב-58 טונות של פחמן במהלך חייה, לעומת 50 טונות שנפלטים בגלל פולסטאר 2 כפולת הנעה (החישוב מתייחס כנראה לנסועה של 50,000 קילומטרים).
המחנה האחר, לעומת זאת, יכול לטעון בצדק שאם משתמשים בחשמל נקי מצטמצם הנזק בכמחצית – ל-27 טונות בלבד, ושכאשר מכפילים את ההפרשים בצי רכב עולמי של מיליארד כלי רכב – ההשפעה האקלימית אדירה.
הנקודה החשובה יותר שפולסטאר מדגישה היא חוסר השקיפות של תעשיית הרכב בכללותה, וחוסר האפשרות של צרכנים להשוות בין הנזקים הסביבתיים שגורמים דגמים שונים לפני שהם בוחרים מכוניות. בנוסף, היות שיש דרכים שונות להציג את הערכות הנזק הסביבתי – נדרשת מתודולוגיה אחידה שתמדוד באותו אופן את כל הדגמים ואת כל יצרניות הרכב, ומאליו ברור שסרגל כזה לא יכול להיות מנוהל על-ידי אחד השחקנים בתעשייה.
פרויקט Euro NCAP, אשר חולל ב-25 השנים האחרונות את השינוי הדרמטי ביותר בתולדות הבטיחות של כלי רכב בעולם – מארח בשנים האחרונות את פרויקט Green NCAP אשר מפרסם באופן השוואתי את כמויות פליטות המזהמים של כלי רכב שנמכרים באירופה. זאת בוודאי נקודת התחלה מעולה, אלא שכרגע מוצג רק חלק אחד של הפאזל – פליטות המזהמים בעת שימוש ברכב – מבלי לתת את הקונטקסט שכולל גם את "טביעת הרגל" הפחמנית בעת הירידה מקו ההרכבה. כפי שמוכיחים הנתונים של פולסטאר – כמות הפחמן שנובעת מתהליכי הייצור יכולה להיות שקולה לזו של שימוש במכונית לאורך כ-50,000 קילומטרים, ולכן יהיה נהדר אם Green NCAP ייקחו על עצמם את המשימה הזאת.
