אל תתבלבלו, כולם אוהבים את לנצ'יה – מותג שהביא לעולם כמה מן היצירות האיטלקיות היפות והאלמותיות, ואפילו כמה דרמות במירוצי ראלי. אחת ההוכחות לכך היא שאיטלקים ממשיכים לקנות את 'אפסילון' – מכונית הסופר-מיני של החברה – למרות שהיא כבר בת עשר.
מצד שני, כפי שכתבנו כאן בשבוע שעבר, ללנצ'יה אין כרגע מקום מוגדר תחת השמש – נישה ספציפית שבה היא יכולה לזרוח ולבהוק בין 15 מותגי קבוצת סטלנטיס בתוך כדי הצדקת מודל כלכלי יציב.
והנה, רגע אחרי שאמרנו את מה שאמרנו פרסם עיתון הרכב החשוב ביותר של תעשיית הרכב – האוטומוטיב ניוז – ידיעה מרגשת לפיה לנצ'יה תשיק בתוך שלוש שנים מכונית שתחליף את אפסילון, ובעקבותיה, בשנת 2026, גם קרוסאובר קומפקטי, ככל הנראה חשמלי.
כפי שכתבנו, בתחילת השנה הצהיר קרלוס טווראס, מנכ"ל סטלנטיס, שהקבוצה לא תוותר על אף אחד מן המותגים שלה ולכל הפחות תאפשר לכל מותג להציג חזון ותוכנית עסקית לשנים הקרובות. לנצ'יה כבר החלה בקמפיין תודעתי שמיועד בעיקר ל"דור שלא ידע את יוסף" ולא מכיר את תפארת העבר, וכעת – כך לפי האוטומוטיב ניוז – היא גם מגבה אותו ברעיונות אופרטיביים.
את אפסילון, כאמור, תחליף האצ'בק קומפקטית אחרת – מן הסתם על בסיס הפלטפורמה המודולרית הקטנה של קבוצת פיג'ו-סיטרואן שעליה בנויה, למשל, פיג'ו 208, וכמוה גם היא תוצע ככל הנראה בגרסה חשמלית ובגרסת בנזין.
ברבעון הראשון של שנת 2026 יושק קרוסאובר קומפקטי שיהיה ככל הנראה חשמלי טהור ולא תהיה לו גרסת בעירה פנימית, ולמעט העיצוב החיצוני והפנימי סביר שגם הוא יחלוק את כל מכלוליו עם דגמי פיג'ו-סיטרואן-אופל. אגב, סביר מאד שכלי רכב כזה גם ייוצר באותם מפעלים שבהם ייוצרו דגמי פיג'ו-סיטרואן, כלומר שאנחנו מדברים על לנצ'יה מתוצרת צרפת או ספרד.
על-פי מקורותיו של האוטומוטיב ניוז שני הדגמים הראשונים קיבלו כבר אור ירוק ואנשי פיאט ולנצ'יה כבר עובדים על הפיתוח שלהם, ובמקביל ממתינים כולם לאישור לתחילת עבודות על דגם שלישי, חשמלי גם הוא, שעשוי להיות קרוסאובר גדול. כלי כזה אולי בגודל של סקודה קודיאק, עשוי להיות מושק בשנת 2027.
הכל טוב ויפה, אבל חשוב לזכור שבשונה מאופל למשל, או אפילו סיטרואן, לנצ'יה הצטמקה מאז שנת 2017 לשוק בודד אחד בעולם, השוק האיטלקי. כדי להצדיק את המשך הקיום של כל אחד מן המותגים שנזכרו כאן הם חייבים להגדיל את השפעתם בשווקים לא אירופאים – בין אם בסין, הודו, צפון אמריקה או דרום אמריקה, וזה אומר שבפני לנצ'יה ניצב אתגר גדול במיוחד של הקמת רשת שיווק ומכירות מחוץ לאיטליה ומחוץ לאירופה.
באופן אבסורדי, לא מן הנמנע שדווקא השפל הגדול של לנצ'יה יכול להקנות לה נקודת זינוק מרתקת במיוחד בעידן הנוכחי, וזאת דווקא מפני שהיא לא קשורה בהסכמים מחייבים עם מפיצים בעולם. אנשי לנצ'יה, אם יפנו לכיוון של חדשנות, יכולים לרכוב על מודל מכירות אינטרנטי, כלומר להעתיק כמעט אחד לאחד את מה שטסלה עושה.
לנצ'יה לא תוכל לעשות בין לילה את מה שלקח לטסלה 17 שנים לעשות, ולאיטלקים אין אילון מאסק, אבל הם כן יכולים לחבור לרשתות הפצה מתחומים אחרים, למשל אלקטרוניקה בידורית, או להעצים את המותג שלהם כמותג תחבורה וניידות ולא רק כמותג רכב.
ייתכן, וזאת רק השערה, שזה מה שעומד מאחורי מהלך שמבוצע בימים אלה עם השקתו של קורקינט חשמלי שממותג עם הסמל של לנצ'יה ונמכר תחת שם הדגם 'אפסילון', כשמה של המכונית היחידה שהם מוכרים כיום.
אנשי לנצ'יה, אשר משווקים את הקורקינט החדש כ"פתרון שלם ובר קיימא לניידות עירונית", עיצבו אותו בשיתוף עם סדנת העיצוב הנודעת פיניפארינה, והוא מיוצר על ידי (או עבור) חברת MT Distribution האיטלקית שעוסקת בפתרונות לניידות אישית ממונעת.
קורקינט "לנצ'יה אפסילון" בנוי מאלומיניום, מתגלגל על גלגלים בקוטר 8 אינטש ומונע באמצעות מנוע חשמלי שמספק 250 ואט. הסוללה שלו מספקת טווח נסיעה של 18 ק"מ, והוא מוצע תמורת כ-350 דולרים.
לנצי'ה מוכרת את הקורקינט הממותג שלה במספר רשתות סחר קמעונאיות באיטליה, בהן גם חנויות לאלקטרוניקה צרכנית וחנויות ניידות (מוביליטי), וגם באמצעות פלטפורמות מסחר מקוונות גדולות. אז מי שמתגעגע ללנצ'יה, ורוצה לנוע עם כלי חדש שנושא את הסמל שלה, יכול לרכוש לעצמו אחד באתר www.urbanchicemobility.it.
