שמם של השומרונים, על פי המסורת שלהם, לא נובע מן השומרון, שם חיו באלפי השנים האחרונות ושם גם נמצא האתר המקודש להם ביותר, אלא מן הטענה שלהם שהם השומרים על תורת ישראל המקורית. לפי אותה מסורת, השומרונים הם נצר לשבטי אפרים ומנשה אשר לא הוגלו בגלות אשור, בשנת 722 לפני הספירה, והם אכן משתמשים בגרסה של כתב עברי קדום ומאמינים בעיקרי האמונה היהודית הקדומה.
ההלכה היהודית לא מקבלת את יהדותם של השומרונים, ואף מדגישה את החיכוכים בין העמים בתקופות שונות, אבל אם מישהו מחפש הוכחה לקשר המנטלי העמוק, ולדמיון בין העמים, הוא ימצא אותו בין השאר ביכולת ה"מופלאה" שלהם לאורך ההיסטוריה למרוד במעצמות האזוריות הלא נכונות ולהימצא על סף השמדה. מצד שני, הרושם הוא שהגרעין הזעום של שומרונים שנותרו בעולמנו, פחות מאלף בני אדם, הסתגל היטב לחיים במציאות הדתית-לאומית הסבוכה והרצחנית של ארץ הקודש.
ההיסטוריה השומרונית, המסורות שהשומרונים משמרים, וגם היחסים המורכבים שלהם עם ערבים, מוסלמים, נוצרים ויהודים – מרתקים ומעניינים בפני עצמם, אבל אפילו זה רק חלק קטן מן העושר ההיסטורי, דתי ותרבותי שבו עטוף "הר הברכה" ("הָרגֶרֵיזֵים" בשומרונית או ג'בל א-טור בערבית) שבשומרון.
הר גריזים מתנשא לגובה של 881 מטרים מעל ומדרום לעיר שכם, והוא אחד משלושה מקומות בארץ ישראל שמזוהים עם "מעמד הר גריזים והר עיבל" שבו נכרתה אחת הבריתות החשובות בין אלוהים לעם ישראל. מעל הר גריזים נשא יותם בן גדעון אל תושבי שכם את המשל אודות העצים המבקשים להם מלך (והפואנטה האקטואלית שלו: "תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן"), ובמשך מאות שנים, עד לאחר מרד הר כוכבא, הוא ראה כמה מן הפרקים החשובים בהיסטוריה הישראלית, ולאחר מכן היהודית.
השומרונים, כעם, הגיעו לשיאם לאחר שמרידות היהודים ברומאים כילו את העם ושלחו את חלקו לגלות. מכיוון שהם השכילו להשאיר את עצמם מחוץ לסכסוך באותה תקופה הם התפשטו אל רוב חלקי הפרובינקיה הרומית "פלשטינה", ולפי מקורות שונים מנו כ-1.2 מיליון בני אדם במאה הרביעית לספירה.
בשנת 484 הוכיחו השומרונים שלא למדו את הלקח והחלו למרוד בביזנטים, מה שהתברר כהימור לא כל כך מוצלח מבחינה בריאותית למנהיגי המרד. אלא שגם לקחי המרד הזה לא הוסקו, והחל משנת 529 הביאה סדרת מרידות למה שמכונה בשפה מנותקת "דילול אוכלוסיה" (רצח של כמיליון שומרונים), ולהוצאת הדת השומרונית אל מחוץ לחוק.
סובלנות דתית לא הייתה הצד החזק גם בתקופת הכיבוש המוסלמי והממלוכי, כך ששרידי השומרונים נאלצו, ברובם, להתאסלם או להתאדות. בתקופה העות'מנית נפגעו שרידי הקהילה הזאת מפרעות, ורק מיעוט זעום שרד עד לתחילת המאה ה-21.
במשך יותר משלושה עשורים נערכו חפירות ארכיאולוגיות על הר גריזים ונחשפו בהן ממצאים רבים ומשמעותיים, ובשנת 2012, לאחר מספר שנים שבהן האינתיפדה לא איפשרה לישראלים לבקר באופן בטוח במקום, נחנך על ההר אתר תיירות גדול (שסגור למבקרים בימי ראשון) אשר מנוהל על-ידי רשות הטבע והגנים.
נסיעה להר גריזים מתחילה עבור רוב הישראלים על כביש 5, 'חוצה שומרון', לכיוון מזרח, ומכאן נתחיל בטיפוס אל מרומי 800 המטרים של השומרון. הטיפוס על הר גריזים (הר ברכה), עובר דרך הישוב הר ברכה, ישוב זעיר ומטופח של בתי אבן שנטוע על ראש ההר. הנוף שנשקף מכאן משכר. במבט כלפי מטה נראים חקלאים שמעבדים את שדותיהם, ומנגד נשקף הר עיבל (ג'בל א-שמאלי, "ההר הצפוני") הלא הוא 'הר הקללה' – שהוא הגבוה בהרי מרכז וצפון השומרון.
הר גריזים, 'הר הברכה', הוא המקום הקדוש לשומרונים. לפי המסורת שלהם יגיע אליו ביום נקם ושלם (אחרית הימים) גלגול של משה שנקרא תַּהֵבּ, ויביא להחזרת בני ישראל בתשובה, יחשוף את מקום המשכן הגנוז על ההר, ויסיים את הגלות בתוך כדי הבאת הגאולה ותחיית המתים.
אנחנו נתחיל את הטיול בביקור בישוב הקטן ברכה, וסביר שלאחריו יבחרו רבים להצטרף לחלק מן הפעילויות שמקיימים השומרונים במטרה להיחשף בפני אחרים. בישוב עצמו פועל מוזיאון למורשת השומרונית, וסקרנים יוכלו ללמוד שם על חמשת עיקרי האמונה שלהם: קיומו של אל נסתר אחד, אלוהי ישראל, ספר קדוש אחד – תורת משה שהיא היחידה שמכתיבה את החוקים ומבטיחה חלק בעולם הבא, היותו של משה, שהינו במידה מסוימת יותר מלאך מאשר בן אנוש – נביא יחיד ובלעדי וכן הגואל העתידי – ה"תהב", היותו של הרגריזים מקום הפולחן שנבחר בידי אלוהים, בין השאר מפני שעליו התרחשו עקידת יצחק, מצבת אבני בני ישראל, הקמת המשכן לאחר הכניסה לארץ ישראל, ואף הקמת המזבח בידי נח, אחרי המבול. עיקר האמונה החמישי של השומרונים הוא הגמול על מעשינו בעולם הזה, ואמונה בעולם הבא.
כאשר נכנסים למוזיאון השומרוני זוכים ל"בונוס" מיוחד: ריח חזק של טחינה שעולה ממפעל הטחינה המפורסם 'הר ברכה' שממוקם בקומה שמתחת למוזיאון, ובו קולים העובדים עשרות קילוגרמים של שומשום בתופים ענקיים, טוחנים אותם באבני ריחיים, ובסופו של דבר מבקבקים את הנוזל הסמיך לקופסאות. מוצרי המפעל, אגב, כשרים.
לאחר שנרווה ממראות הנוף המשכרים מעל הר גריזים, ועם קצת מזל נשקיף על כל המקטע שבין חדרה ועד תל-אביב, על רקע הים, נמשיך אל תצפית נוף לא פחות מהממת מעל הר גדעון, בכניסה לישוב איתמר. ליד עמדת השמירה נמצאת נקודת תצפית מהממת, בגובה 851 מטרים, אל השדות החקלאיים של עמק בית דגן ואל בתי הכפר בית ד'גן. בימים עם ראות טובה אפשר לצפות מן הצד המזרחי של הפסגה בשלושת הימים: הים התיכון, הכינרת וים המלח. מכאן נמתחת על ההרים דרך נוף לכלי רכב עם הנעה כפולה, אשר גולשת אל העמק במסלול אתגרי.
כך מגיעים: נוסעים על כביש 5 מזרחה עד לעיר אריאל, וממשיכים על כביש 505 אל צומת תפוח, שבה פונים שמאלה, צפונה, דרך הכפר חווארה עד לצומת מחנה חורון. בכיכר פונים שמאלה לפי השילוט ליישוב ברכה ולאתר הר גריזים. לבאים מירושלים: נוסעים על כביש 60 צפונה עד לצומת תפוח.
הצעות לפעילויות נוספות בסוף השבוע: באתר הבית של דובי זכאי
