בעצם ימי קורונה, בשעה שהטבע זכה לחופשה ממושכת מהתערבות אנושית, הוגדר וגודר שטח של כ-800 דונם מצפון לנס ציונה כשמורת טבע. השבוע, רגע אחרי הסגר הממושך ועם מזג אוויר מושלם, ננצל את העובדה שרוב עמישראל טרם שמע על המקום כדי לטייל בשמורה החדשה וליהנות מקרוב ל-300 מיני צמחים, ויותר מכל – מפריחת אירוס הארגמן.
שמורת הטבע שהוכרזה אך לפני כחצי שנה משתרעת בצמוד לשכונת 'גבעת מיכאל' שבצפון מערב העיר נס ציונה, ושמה הרשמי הוא ׳גן לאומי גבעות הכורכר של נס ציונה׳. הכניסה לשמורה ממוקמת במרחק של כמאה מטרים מכביש הגבול של השכונה, על גבי שביל עפר שמוליך אל מה שנראה כמו מבוך פראי.
נעבור מבעד לשער ברזל פתוח לרווחה ולצידו שלט צנוע שמסביר שזו הכניסה הראשית, ונכין את עצמנו למפגש מרגש עם לא פחות משלוש מאות (!) מיני צומח שפזורים בריכוזים רבים במרחב של כ-800 דונמים של טבע ירוק. התנועה בתוך השמורה היא על גבי שבילים חוליים צרים, ומצדדיהם אפשר לחזות במגוון רחב של זוחלים, עופות וחרקים, וכמובן במקבצים של 'רותם ארץ ישראלי' שפורח עם פרחיו הלבנים והקטנים, מפזר בקמצנות את ריחו המתקתק (שממנו אפשר ליהנות כאשר מגישים את האף ממש עד לפרחים).
מסביב פורחות כלניות גדולות ואדומות, אירוס ארץ ישראלי, רותם המדבר, שמשון אזוביוני, קורנית מקורקפת, עדעד כחול, צבעוני השרון, המון חמציצים, מרגנית השדה, לשון הפר ועוד ועוד, אבל אנחנו הרי מחפשים את היפה שבכלות – וזאת כמובן מלכת היופי של הפרחים: אירוס הארגמן.
אירוס הארגמן נמנה על קבוצת 'אירוסי ההיכל' בעלי הפרחים היפים והגדולים בארץ. הוא גדל בגושים של גבעולי פרחים רבים שכל אחד מהם נושא בקצהו פרח יחיד. האירוס קיבל את שמו מן הצבע שלו, וכאשר קרני השמש נוגעות בפרחיו הן מעניקות להם מגוון צבעים שנע בין ארגמן עמוק לסגול עמוק, ואף מראה שחור מבריק לפרקים, והחוויה מהממת. אירוס הארגמן הוא מין אנדמי לישראל, שגדל אך ורק במישור החוף על גבעות כורכר. בכל רחבי הארץ נותרו בסך הכל 55 קבוצות גידול, ואין זה מקרה שציור של הפרח הזה הוא גם הסמל הגרפי של החברה להגנת הטבע בישראל, וגם בירדן.
אחד הדברים שמעניינים באירוס הארגמן זה שהפרח מאובק על ידי דבורים ממין זכר לאחר שאלה ביצעו את תפקידם בטבע, הזדווגו עם מלכת הדבורים ו"הושלכו" מן הכוורות. הדבורים הזכרים מוצאים מחסה בתוך הפרח ובעשותם כך הם מאביקים אותו.
כדי להגיע לריכוז האירוסים הגדול מטפסים בשביל המרכזי של השמורה, ומיד אחרי קצה העלייה מתחילה ירידה תלולה שבסופה נמצא כעין עמק חולי. שם, בין ענפי הרותם הפורחים, נמצאים ריכוזי אירוס הארגמן. בחלק אחר של השמורה צומחים עצי אקליפטוס ענקיים בחורש צפוף, ואפשר להלך בין ה"זולות" שנוצרו בתוכו ולשחק במחבואים, או לתור אחר גבעה שנמצאת בלב השמורה ועליה צומח חורש של אורן ירושלים עם עצי ענק בני עשרות שנים.
טיול בשמורה מרענן ומהנה לא רק בזכות עצמו אלא גם בזכות הניצחון המתוק של ארגוני הגנת הסביבה, ותושבים נחושים, על האינטרסים הדורסניים של כרישי נדל"ן ומקורבים לשררה. השמורה ניצלה מציפורניהם של יזמים שדרשו להקים במקומה שכונת מגורים יוקרתית (שאמורה הייתה, בשיא הציניות, לשאת את השם המקומם ׳שכונת האירוסים׳), ואנחנו אסירי תודה לבני הנוער מישובי הסביבה שהתגייסו למאבק וסייעו לניצחון. בני הנוער ניקו את השמורה והקימו יחד עם החברה להגנת הטבע קבוצת מתנדבים שנקראת ׳שומרי הגבעות׳. הם ערכו צעדות, כינוסים ומחאות והקימו פורום לוחם להצלת השמורה, ובאמצעותו קידמו מאבקים משפטיים עד להשגת ההישג הגדול.
לפני כחצי שנה, כאמור, הוקפו 800 הדונמים של השמורה בגדרות ושערים למניעת כניסתם של רכבי שטח, וכעת מותרת כניסה אך ורק למטיילים ברגל ולרוכבי אופניים. כאשר מטפסים על הגבעות המזרחיות אפשר לצפות לכיוון העיר נס ציונה, וכאשר מביטים מערבה רואים את השטחים החקלאיים של המושב בית חנן ואף את הים.
כך מגיעים: ממחלף 'ראשונים' שליד ראשון לציון נוסעים דרומה לאורך כקילומטר וחצי לכיוון נס ציונה. בצומת מרומזר פונים מערבה (ימינה) אל שכונת גבעת מיכאל, ואז ממשיכים כקילומטר נוסף עד לנקודה שבה הכביש פונה בחדות שמאלה. ממשיכים ישר על שביל עפר לאורך כמאה מטרים ומחפשים, מצד שמאל, את שער הכניסה ל׳גן לאומי שמורת טבע גבעות הכורכר׳.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
