עוד שנה חלפה עברה לה וסביר להניח שבמבט לאחור, ממש כמונו, אתם מבינים שכמו תמיד גם השנה "לא מצאתם כסף על העצים" ולא התעשרתם במפתיע. אולי זה קרה כי לא הבנתם שכדאי להשקיע במובילאיי ברגע שהיא הונפקה ולא העזתם לקנות ביטקוין אפילו רק בתחילת השנה. מן העבר השני, גם השקעות סולידיות שנחשבו במשך שנים כחסכון בטוח לעתיד כמו מניית טבע שזכתה לתואר "המניה של המדינה" התגלו השנה כטעות קשה וכואבת מאוד בכיס, אבל אולי במקום לשחק אותה מומחים לכלכלה ולהשקעות יתכן שהדרך אל העושר (ובמקרה זה גם האושר) קרובה הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים ועשויה להגיע דרך משהו שכולנו אוהבים ולשם שינוי גם מבינים בו – רכבי אספנות.
המספרים היבשים לכאורה לא משקרים ובשנים האחרונות שוב ושוב נשברו כל השיאים בנוגע למחירן של מכוניות קלאסיות נדירות. אם עד לפני כמה שנים מכונית שנמכרה במעל למיליון דולרים הייתה סיבה לכתבה, כיום רכבי אספנות רבים מחליפים ידיים בסכומים בני 7 ספרות והיו כבר מכוניות אספנות שנמכרו בעבור סכומים של 20, 30 ואפילו 40 מיליון דולרים.
גם בספירות נמוכות בהרבה המחירים משתוללים ואם עד לפני קצת יותר מעשור הייתם יכולים לשים את ידכם על דגמים כמו טויוטה סופרה משנות התשעים או דלוריאן מהאייטיז בעבור לא יותר מעשרת אלפי דולרים, כיום המחירים מתחילים באזור ה-30 אלף דולרים ועשויים אף להגיע די בקלות לכפול ואף מעבר לזה.
אפילו דגמים שהם רק נוסטלגיים ונטולי ערך אספני ממשי שבעבר הלא רחוק כשהזדקנו מצאו אחר כבוד את דרכם למגרשי הגרוטאות זוכים לאחרונה לביקושים מפתיעים גם בגיל השלישי שלהם.
אם כן, לכאורה כל מה שעליכם לעשות הוא לרכוש בהתאם לתקציב שלכם רכב אספנות נחמד, ליהנות ממנו ולדעת שתמיד תוכלו, ממש כמו שרני רהב עושה כעת, למכור אותו ברווח גדול.
ובכן, בכלל לא בטוח. אנחנו כמובן ממליצים בחום על עיסוק ברכבי אספנות, הגשמת חלומות הנעורים המוטוריים והתמכרות לתשוקה לכלי רכב מפעם עם אופי, אבל בוננזה כללית – אל תבנו על זה.
אופציה מלהיבה לפליפ מהיר?
סביר להניח שאחרי שתתאוששו מההתלהבות הראשונית של הגשמת חלום הנעורים תבינו שכל רכב אספנות מצריך יישור קו מסוים, קטן או גדול, ואם תרצו לשמור על ערכו של הרכב כאן אין מקום לקומבינות במחוזות ארצישראליים. ככל שהרכב נדיר יותר או ממותג נחשק יותר כך עלות יישור הקו תהיה יקרה יותר במיוחד במחוזותינו – כאן זמינות החלקים לרכבים ותיקים היא לא מן המצטיינות.
רכבי אספנות מצריכים גם השקעה מתמדת בטיפוח כדי לשמר אותם יפים. כך למשל עד שנות ה-80 המאוחרות, החלודה הייתה מסוכנת כמו סרטן ומכוניות אספנות ממודלים ישנים יותר מצריכות תשומת לב מתמידה בנושא, גם אם למראית עין הצבע נראה נוצץ וזה עוד לפני שדיברנו על טיפולים קצת יותר מעמיקים כמו צבע ופחחות כללית והחזרת העטרה ליושנה בקבינה שעשויים להתברר כלא זולים כלל ועיקר.
עוד ב-TheCar:
מציאות האסם הבלתי נשכחות של השנים האחרונות
לא יאומן: 700 רכבים של אספן רכב פרטי מאוהיו יוצעו למכירה פומבית
האם הייתם משלמים מעל ל-150 אלף דולר על ערימת חלודה?
כמובן שיש דגמים יוצאי דופן או מציאות ספציפיות נקודתיות, אבל באופן כללי סביר להניח שבשלב מסוים תגלו שהוצאתם על הרכב הרבה יותר ממה שחשבתם תחילה.
הגילוי הזה עשוי להביא אנשים רבים לתחושת מיצוי והחלטה שהגיעה העת לממש את ההשקעה ולמכור את הרכב, אבל אז עד מהרה אלה יבינו שלמרות הצמיחה המטאורית של סצינת האספנות הארצישראלית, השוק כאן עדיין מאוד קטן ומשום שכיום ההיצע פחות מוגבל למכוניות הנמצאות בארץ וההרפתקה של קניית און-ליין רכב במחיר מציאה מעבר לים עדיין קוסמת לרבים (אלה בהמשך ילמדו על בשרם שהמחיר האטרקטיבי של הרכישה הוא רק ההתחלה ואליו יש להוסיף שילוח, אגרות, מיסוי של מעל ל-100 אחוז ויישור קו) הסיכוי לעשות פליפ מהיר ברווח יפה הוא קטן למדי.
השקעה בטוחה לטווח ארוך?
אבל היי, למה למכור? הרי רכבי אספנות, ממש כמו יין טוב, רק משבחים עם השנים ומה שצריך לעשות הוא להמשיך ליהנות מהרכב ככל שניתן ולדעת שמדובר בסוג של חסכון לפנסיה או ירושה משתלמת לילדים.
צר לנו לאכזב אתכם, אבל גם כאן הסיכוי לרווח עתידי מרשים הוא לא גדול במיוחד. מרבית האנשים מתחילים להתעסק בתחביב האספנות כשהם מגיעים לרווחה כלכלית מסוימת, בדרך כלל זה קורה בעשור החמישי של חייהם.
לכל דור חדש של אספנים יש את המכוניות הנחשקות שלו וסביר להניח שהאספנים החדשים יבחרו בכוכבות הנעורים שלהם מהפוסטר שמעל המיטה, במכונית הנחשקת שהייתה לשכן כשהיו ילדים או בדגם הספורטיבי ששיבחו במגזיני הרכב מאותה תקופה ולא ימצאו עניין במכוניות ישנות יותר.
כך, אם בעבר הלא רחוק נרשמו בקרב האספנים ביקושים ערים בעיקר לדגמים כמו MGB, מוסטנג דור ראשון ומרצדס SL דור שלישי, כיום נראה שהאספנים יעדיפו מכוניות כמו פורשה 911 מקוררת אוויר, קורבט C4 או דלוריאן ויש להניח שהבחירות של הדור הבא של חובבי הותיקות יהיו שונות ואלה לא יגלו עניין באותן מכוניות שמלהיבות היום את האספנים.
הדלוריאן היא דוגמה טובה במיוחד לכך – דור האספנים הנוכחי גדל על טרילוגיית סרטי "בחזרה לעתיד" ובעבורו הדלוריאן אשר כיכבה בסרטים כמכונת זמן היא אייקון נחשק במיוחד. עם זאת, בעוד כמה שנים לדור האספנים החדש לא יהיה בכלל מושג מה זה "בחזרה לעתיד" ובעבורו זו תהיה סתם עוד מכונית עם מראה משונה, ביצועים עלובים ואיכות בניה מבישה.
אמנם יש להניח כי תמיד ימצאו לקוחות מסוימים שירצו מכוניות כמו דלוריאן, פורשה 911 מקוררת אוויר או מוסטנג יפה אך מאחר שמדובר, כמו בכל דבר בחיים, בהיצע וביקוש, ברגע שה"הייפ" סביב הדגמים הללו ידעך וההיצע יעלה על הביקוש המחירים יצללו. יש לזכור כי אלו עוד דגמים מיוחדים יחסית ודינם של רכבי סדאן משפחתיים, מכוניות יוקרה או גרסאות ספורט עממיות יהיה עוד אכזרי אף יותר.
ועוד לא דיברנו על האחזקה השוטפת לאורך השנים שהופכת לא פעם למטלה מטרידה, הצורך במקום אחסון מתאים, הטסטים השנתיים וגם האופציה הלגמרי לא תיאורטית שבעתיד הנראה לעין, מרחק עשורים בודדים מאיתנו, כשהרכבים יהפכו לחשמליים ואוטונומיים, רכבי אספנות כלל לא יורשו לעלות הכבישים ויוגבלו לתנועה באירועי ראווה או מתחמים מיוחדים ממש כמו שהסוסים והכרכרות הורחקו מהדרכים הציבוריות עם הופעת המכוניות.
ועדיין, אי אפשר בלי נקודת אור אחת לסיום: אין ספק שרכב אספנות הוא השקעה כלכלית טובה בהרבה מרכישת מכונית חדשה שבתוך 3-4 שנים מאבדת מחצית מערכה.
צילומים: נעם וינד
